לעריצות השמאל יש תאריך תפוגה

ובכן, עם ישראל עומד לפני בחירות. המפלגות נאבקות ביניהן על רסיסי בוחרים ומפריחות לחלל האוויר אלפי הבטחות שעיקרן הוא: תבחרו בנו והכל יהיה זב חלב ודבש - בית לכל פועל, כינרת מלאה (אופס, היא התמלאה בלעדינו) פרנסה בשפע ללא עבודה, רפואה שלמה לכל חולה, טיפול לכל קשיש, שלום וביטחון, משא-ומתן מזורז ומוצלח, ובכלל - גן העדן כאן. רק הושט היד לפתק שלנו וגע בו. במקביל, אם לא תבחר בנו, על כל הטובין הנ"ל שאנו מבטיחים בנקיטת חפץ, ותפזול לצדדים, הרי אנו מתחייבים שהמצב יהיה איום ונורא - כל פועל יעבור לגור ברחוב, הכינרת תתרוקן במהרה, האבטלה תחצה את אחוז החסימה (51 אחוז), הבנק יפטר אותך, ארצות-הברית תנחית כאן נחתים, אירופה תשגר משלוחי נשק ישירות לידי חמאס, אירן תתגרען להנאתה, הקשישים ימותו במסדרונות, הצעירים יעזבו את הארץ, הבריאים ייחלו, ובכלל, השטן הזקן יבוא לגור כאן באקלים הגיהינום שיתרחש עלינו. בתוך כל המהומה המטופשת הזאת, נאלץ האזרח הישראלי השפוי להחליט למי מהמשוגעים הוא נותן את קולו, וכך, אם ירצה השם, הוא יתרום את תרומתו הצנועה למשטר הדמוקרטי. ואני אומר: הצחקתם אותי. ואם להיתלות בעצים גבוהים ממני, אז אני משתמש באבותינו שטבעו את המשפט "מרוב יער לא רואים עצים", ומוסיף משלי: "אם תרצו לכרות עץ, התחילו מהשורשים, ותעברו לגזע והניחו לענפים". ולהסבר: באופן טבעי, כמו בלמעלה משלושים וחמש השנים האחרונות, האזרח הישראלי השפוי וההגיוני ישקול את עמדותיו, יתבונן סביבו במציאות הפוליטית וייתן את קולו לימין. ואז, הימין ישמח מאוד, יצהל ויחגוג את הניצחון - ויבצע את מדיניות השמאל. ובכן, אין זה סוד גדול, ואני בטוח שאני לא הראשון ששם לב לאנומליה. אך אם יתבונן האזרח הישראלי בקפידה רבה יותר, יבין מדוע הדבר קורה, ואולי בעזרת אותו עץ.

סוף סוף הבינו שיש להחליף את המערכת המרכזית

השורשים במדינת ישראל הם ראשוני המדינה, שלצורך העניין אקרא להם בן-גוריון ושות'. הללו, בחוכמתם הרבה ובעיקר בהבנתם הבסיסית את משמעותו האמיתית של הכוח, הצמיחו גזע המורכב מכמה מערכות מקבילות המחפות זו על זו בהתאמה. האחת היא המערכת הביורוקרטית, קרי עובדי המדינה והוועדים החזקים - מערכת האחראית למרר את חייהם של האזרח הישראלי ושל חברי הממשלה מהצד הלא נכון (שר נכבד, יפה מצדך שנבחרת, אבל נראה אותך מתנגד לנו - שביתה ומיד). השנייה היא מערכת האוניברסיטאות האחראיות על חיי הרוח ותפיסת העולם, שממנה יצאו מערכות משנה שהן התקשורת על חבריה השונים ובתי המשפט, בייחוד בית המשפט העליון. מערכות אלו פועלות מימי קדם בשיטת חבר-מביא-חבר, הן אוטונומיות לחלוטין, ובעיקר, אינן עומדות למשפט הבוחר. בסוף אותה שרשרת המזון יושבים להם הפוליטיקאים, כענפים וכעלים. כך, הכוח היחיד של אזרחי המדינה הוא להחליט אילו ענפים או עלים הם מעדיפים. ואכן, אחת לכמה שנים מגיעים הישראלים לקלפי ומקלפים מעט ענפים לא חיוניים, מנערים מעט את הצמרת ומפילים גם כמה עלים. לאחר הרבה שנים, גילו כמה אזרחים ישראלים כי הגזע והשורשים הם העניין האמיתי, ואפילו החליטו לעשות מעשה. אז בהתחלה הם ניסו לשלוח כמה נציגים לתקשורת, ככה, כדי למשש את העניין. אבל זה לא צלח, היות שעל כל איש תקשורת מימין מיד צמחו כמה עשרות משמאל ששרו במקהלה "פשיסטים עלייך ישראל, הימין משתלט על הדמוקרטיה, הצילו-הושיעו, הדיקטטורה כאן, מקארתי". ואז הם ניסו לשלוח מישהו לבית המשפט העליון, אבל גם זה לא ממש הצליח. אומנם שופט אחד זה משהו, אבל מול כולם? הצחקתם את בית המשפט. דמוקרטיה זה שלטון הרוב, נכון? אז אנו הרוב (חס וחלילה לומר שיש לנו אג'נדה, טפו, טפו, טפו) ותשב בשקט. ואז, סוף סוף הבין הימין מה צריך באמת לעשות: להחליף את המערכת המרכזית, היא מערכת האוניברסיטאות. זוהי אותה מערכת המייצרת את הביורוקרטים, את האינטלקטואלים, את אנשי התקשורת, אותה מערכת המעניקה תארי חובה שבלעדיהם איש אינו יכול להתקדם, לא רק בקריירה, אלא גם במעלה הביורוקרטיה החזקה מכל, היא שירות המדינה. לא עוד מרכזי הוראה ומכוני מחקר, שעם כל חשיבותם, לעולם לא ישוו לאותו כוח עצום שיש לאוניברסיטאות. כי האוניברסיטה במדינת ישראל היא הכוח האולטימטיבי. וכך, סוף סוף קמה אוניברסיטה באריאל. ועכשיו, ידע האזרח הישראלי - יש תקווה. נכון, זוהי רק סנונית רצינית ראשונה בכיוון הנכון, ומדרך הטבע, ההגמוניה של השמאל שמבינה היטב את הדברים, נאבקת בה בכל האמצעים - דמוקרטיים ואנטי-דמוקרטיים כאחד. והיא תמשיך להיאבק בה עד כלות הנשמה. אך שומה עלינו להמשיך ולהמשיך לבנות עוד מוסדות עצמאיים להשכלה הגבוהה. זוהי הדרך היחידה להחליף את אותה ההגמוניה כאן במדינת ישראל. נכון, אומנם ייקח כמה עשרות שנים, עד שאותם בוגרי האוניברסיטה החופשית היחידה (בינתיים) במדינה יתחילו להתפזר במערכות הביורוקרטיות, באמנות, בקולנוע, בתרבות ובתקשורת, ויגיעו לעמדות כוח והשפעה, אבל זה בוא יבוא. ובינתיים, לכו להצביע, כל אחד לפי דעתו ומצפונו, אבל היו ערים למהלכים ולתהליכים, ואל תקחו ללב: לעריצות השמאל יש תאריך תפוגה, והעתיד כבר בדרכו לכאן. בחירות נעימות.