מערכת הבחירות הנוכחית המגיעה אל סיומה השבוע לא סחפה את הציבור ולא ממש השפיעה על המתלבטים שעדיין נותרו כאלה מספר ימים לפני יום הבחירות. גוש הימין נאבק בתוך עצמו על ההגמוניה להמשיך ולשלוט וגוש המרכז-שמאל שכמעט והפתיע, עת יצר למספר שעות תחושה של אחדות מול נתניהו, גרם לחוסר עניין עקב איבוד הסיכוי להוות אלטרנטיבה אמיתית לנתניהו. ומיד נגרר למאבקים פנימיים מתוך אגו בעיקר ופיצול בהתמקדות אמיתית בבחירת הנושאים שיבדלו את חלקיו. מי שבחר להתמקד בערוץ כלכלי - חברתי או בערוץ מדיני - ביטחוני היישר אל ליבותיהם של קהל המתלבטים שמעדיף עדיין להישאר כזה ברובו.
קמפיין התקשורת והתשדירים בראשו לא ממש חידשו ועסקו באותם טריקים ישנים של פרסום דומה יחסית שראינו במערכות בחירות מהעבר. הציבור לא נהר ברובו לצפייה בתשדירים, חלק מהמפלגות ניסו להפיג את השעמום ולבלוט בקבלת תשומת לב ציבורית ביצירת סרטונים פרובוקטיביים שהבליטו את הפערים בין חלקי העם והעלו ויכוחים ישנים לדיון בן מספר שעות בלבד בתקשורת. המפלגות התמקדו במטרות הקמפיין שלהן- בגוש המרכז- ימין הליכוד ביתנו התמקדו בעוצמתו של המנהיג ונגררו לדיון בנושאים חברתיים- כלכליים שלא מרצונם. שס התמקדה בנושא החברתי-העדתי והאיחוד הלאומי שהחביאה את כלל מועמדיה ועמדותיהם הניציות ופנתה לצעירים תוך הצגת התחדשות ורוח רעננה, באשר לגוש המרכז-שמאל: על פניו נראה שרובן פוזלות בצורה זו או אחרת לקואליציה.
כמובן שעמדת הפתיחה שלהן תהיה - ככל שכוחן יגדל, יעלה המחיר שהן יוכלו לדרוש מנתניהו. ה"עבודה" עם יחימוביץ' שמה דגש על הפן החברתי-כלכלי בעיקר וזנחה בהפתעה את העיסוק בפן המדיני והמאבק לשלום אותם הובילה עשרות שנים!, "התנועה" של לבני התמקדה בתחום המדיני- ביטחוני בעיקר והדגישה את האלטרנטיבה הפוליטית לנתניהו, ו"יש עתיד" של לפיד נגעה בבעיות מעמד הביניים ובנשיאה בנטל בעיקר ופחות התמקדה בנושאי הליבה של כלל הציבור.
הסוקרים לא ממש חידשו במאבק הבין-גושי למעט שינויים קלים ותזוזות מצביעים פוטנציאלים בין מפלגות שונות בתוך הגושים עצמם. תוצאות הסקרים שלהם די סיכמו את מה שהעריכו רבים כבר לפני חודש וחצי. ידענו בתחילה שהקרב על ראשות הממשלה נגמר עוד בטרם התחיל קמפיין מערכת הבחירות, ונתניהו יהיה זה שירכיב את הממשלה הבאה עם גוש של כ-62-65 חכי"ם מול מפלגות המרכז-שמאל והמפלגות הערביות. בעיקר בשבוע האחרון לקמפיין החלו לצוץ שלטי חוצות ושלטי פרסום ברחובות לצד מחלקי פלאיירים צעירים שנשכרו על-ידי המפלגות לעבודת השטח.
רוב המועמדים ניצלו את הזמן להפנינג בחירות ולגיוס תומכים של הרגע האחרון ויצאו לסיורי שווקים, קניונים, מוקדי בילוי ופאנלים פוליטיים בבתי ספר וארגונים - הם ביקשו מהדור הצעיר לצאת להצביע ולממש את זכותו כמובן בעבורם. סקר חדש שבחן את דפוסי הצבעה בקרב אזרחי ישראל הערבים הצביע השבוע על מגמה של חוסר אמון מצדם במערכת הפוליטית והטלת ספק ביכולת ההשפעה שלהם על קבלת ההחלטות בישראל. על-פי הסקר,כ-50% מהציבור הערבי אינם מתכוונים להצביע בבחירות הקרובות, ומתוכם כ-28% אמרו כי לא יצביעו בהיעדר רשימה מתאימה ואי איחוד הרשימות הערביות ברשימה אחת בבחירות הקרובות.
ואי-אפשר שלא לדון בציבור המתלבטים - ה"קולות הצפים". במדינה יש כמות גדולה של מתלבטים, לפי סקר מכון "מאגר מוחות" מהימים האחרונים מדובר על כרבע מן הבוחרים. רוב המתלבטים נעים בתוך מפלגות המרכז-שמאל, אבל 60 אחוזים מהם מתכוונים לבוא ולהצביע. סביר להניח שאנשים בעלי השקפת עולם ימנית מוגדרת או השקפת עולם שמאלית מובהקת אינם נמצאים בין הקולות הצפים, לכל היותר הם מתלבטים בין הליכוד לבית היהודי במחנה המרכז-ימין או בין מרצ לעבודה במחנה השמאל. מרבית הקולות הללו נמצאים ממש במרכז והם צריכים לבחור בין "יש עתיד", "התנועה", קדימה "העבודה" "עם שלם" ו"ארץ חדשה". מעטים מקרבם מדברים ברור ורובם מתחרים על העברת מסרים מעורפלים ובלתי מתחייבים כדי לשמור להם את האופציות מול נתניהו וממשלתו הבאה.
מה שמדאיג הוא כמות האזרחים שאינם מתכוונים להגיע לקלפי בכלל. אלה הם האדישים שטוענים שאין להם למי להצביע או שהבחירות לא מעניינות אותם. אין ספק שמדובר בכשל חינוכי אדיר של כולנו! הגובל בסכנה לדמוקרטיה.
הרי לאותו ציבור מתלבטים גדול יש כוח להשפיע בתוך הגושים עצמם ולבטח להשפיע על הרכב הממשלה הבאה!.
השבוע פורסם כי ההערכות הן שכ-60 אחוז מהמצביעים הצעירים לא יטרחו ללכת לקלפיות, אך במקביל גם נראה כי במערכת הבחירות הנוכחית מעורבים יותר צעירים מאשר בעבר. חלקם החלו להביע התעניינות רק בעקבות המחאה החברתית. בבחירות 2006 מחצית מאלו שלא הלכו אל הקלפי היו מתחת לגיל 35. בסקר שערך מכון "פאנלס" לקראת הבחירות הנוכחיות בקרב מצביעים לראשונה, עולה כי מחציתם אינם מתעניינים כלל או לא ממש מתעניינים בפוליטיקה, ואלו הרי נוטים להצביע באחוזים גבוהים יותר ממי שכבר הלך לקלפי פעם אחת. ההנחה היא שצעירים עסוקים יותר בדברים אחרים, וסדרי העדיפויות שלהם שונים, פוליטיקה פחות חשובה להם. מדובר הרי באותם צעירים נמרצים שמילאו את הרחובות בשיאה של המחאה החברתית שהוציאה מקרבם מועמדים לכנסת לצד תנועות המבקשות לבצע שינוי חברתי- כלכלי.
להערכתי, יש רוב בציבור, שכולל מצביעים מכלל הקשת הפוליטית ממרצ ועד הליכוד, שתומך במדינה יהודית ודמוקרטית, המתנגד לזחילה למדינה אחת גדולה ודו-לאומית, ושתומך בהפסקת הכניעה לזרם החרדי, בשוויון בנטל, ובשינוי שיטת הממשל לצורך יציבות שלטונית ומשילות. יהיו שימליצו כי במידה ואותם קולות צפים אינם יודעים למי להצביע עדיין, לא לוותר! ולממש את זכותם להצביע. חשוב מאוד שהם יגיעו לקלפי ויתנו את קולם לאנשים שהזדהו איתם יותר!, לאותם נציגים בודדים מקרב מפלגה כלשהי שהכי קרובים לעמדותיהם וכזו שתוכל להשפיע בתוך גוש מרכז הימין בממשלה או מרכז ושמאל שצפוי להיות באופוזיציה.
הקרב על ראשות הממשלה נגמר מזמן! נותר הקרב על הרכב הקואליציה וכאן תידרש מנהיגותו של נתניהו לתת את ביטויה באופן ברור ובהתאם לתוצאות האמת של הבחירות, האם יבחר ב"קואליציית תקציב" שתסייע לו להציג תקציב אחראי עם התייחסות למצב החברתי- כלכלי שנוצר לצד קיצוצים נדרשים לשנים הקרובות או יבחר בקואליציה של "תהליך מדיני -ביטחוני" בה הנושא האירני יהיה מרכיב משמעותי וחשוב מבעבר והנושא הכלכלי יידחק למקום שני. השבוע נדע את התשובה.