הייתי ממעריצי כחלון. נראה לי כאיש צנוע, אמביציוזי, אבל ללא תאוות שררה ושלטון. חרוץ וישר. פיו וליבו שווים. לא מקטר (כמו דרעי) על הקיפוח העדתי. מוכיח כי מי שרוצה, הרקע העדתי לא מפריע לו להצלחה בתפקיד, לא מפריע ליצירת אמינות ומוניטין אישי. אהבתי את הביצוע שלו בעניין מחירי התקשורת הטלפונית שירדו לרצפה ביוזמתו ובביצועו. התאכזבתי שפרש מהמרוץ כי רצה ללכת לקריירה פרטית בלי פוליטיקה, בלי שיהיה חייב משהו לליכוד.
רחשתי כבוד לכחלון. חשבתי כי אדם שפורש בשיאו, ומפנה לעצמו כמה שנים של מחשבה בערוצים רחוקים ממפלגתיות, הוא אדם פתוח, פלורליסטי, צנוע יחסית. ציינתי לעצמי שאין רבים כאלה, כי רובם נאחזים בכיסאות פוליטיים למען משכורת מובטחת, כבוד וכיבודים, פנסיה והטבות מפליגות. מכל צד שהסתכלתי, כחלון נראה "איש טוב", מהטובים שיש.
אחר כך ראיתי אותו כשופר של הליכוד בשידורי התעמולה. לא נראה לי שהתאים לו כל כך להיות הכרוז. שמעתי צליל של הערצה עיוורת למפלגה, שמעתי את מוסיקת הפרופגנדה שמצלצלת עלובה, נאום של שבחים מלאי חנופה לבעל-הבית של הליכוד. חשבתי: אולי הוא מרגיש חייב לנתניהו, כנראה שהוא באמת מעריץ אותו הערצה עיוורת, ללא חשיבה עצמאית.
הפתעת המשרה החדשה כחלון שאהבתי, זה שמיישיר מבט וחוזר ואומר בהחלטיות "אני פרשתי", אני לוקח פסק זמן וכולי, נמס מול הכוח שיש לביבי עליו. השפעה שאין לה מתום. הבוס הגדול עושה בכחלון כחומר ביד היוצר. כחלון רצה לצאת לעסקים עצמאיים, לנסות כוחו בשוק החופשי, אך נתניהו לפת אותו בצבת החנופה. מי יודע מה אמר לו? איך טחן אותו כדי שיזנח את תוכניתו המקורית לפרישה. כחלון הוא פשוט עושה-דברו של ביבי, שפוט, נכנע ושכח את הצורך שלו לפרוש הרחק מהקלחת.
הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר, לשמוע את ראש הממשלה יושב מול כחלון, מפליא לשבח אותו, מספר לו כמה הוא אהוב, נערץ וחכם, שאי-אפשר בלעדיו והליכוד זקוק לו. הוא נגע לכחלון בנקודות תורפה שרק ביבי יודע מה הן ואיפה הן, והצליח להמיס את האיש שרצה לפרוש ל"פסק זמן".
במקום להוכיח את אישיותו העצמאית ואופיו האינדיבידואלי, פועל עכשיו כחלון כעובד מסור של המפלגה. למרות רצונו בעצמאות ובפרישה הוא בורג קטן במכונה של ביבי, בפטנטים, בטריקים ובניסיונות להחזיר, בעזרת כחלון, את מאוכזבי הליכוד מן השדות אליהם הלכו לשוטט לאחרונה.
ביי ביי כחלון יצאת לדרך בה תהיה בורג במערכת האינטרסים האישיים של הבוס הגדול, לא תתפתח בשוק הפרטי, לא תיקח פסק זמן למחשבה עצמאית. אתה בנוי בעיקר להיות עושה-דברו של הבוס. אתה נכנע לדברי חנופה, אפשר לדבר אליך ולעסות לך את המוח כמו שמעסים את השרירים בטיפול שמנים מענג.
לא הצלחת לעמוד בהחלטתך האישית לצאת מהקלחת, חזרת להיות העובד של... עושה-דברו של הבוס הגדול. הפעם, קשה לרחוש הערכה להחלטותיך, קשה לכבד את התנודות. הפכת למזגזג כמו נתניהו. חבל.
כחלון, זוהי לא שעתך היפה.
