יום הבוחר הגיע, סוף-סוף, לטוב ולרע. צפויות בו, לפחות, שלוש הפתעות. אלה צפונות, קרוב לוודאי, ברשימות "הבית היהודי", "יש עתיד" ובמספר הנמנעים הגדול מהשתתפות בהצבעה.
אין צורך להיות נביא כדי לחזות את מה שצפוי. הכתובת הרי רשומה על הקיר. המאבק הגדול ביותר יתחולל, מן הסתם, בין בנט לביבי. מנהיגו של "הבית היהודי" עשוי לגרוף קולות לא מעטים מאלה שהיו אמורים להיות, בעצם, מנת-חלקו של "הליכוד-ביתנו". ברור למדי שההקצנה של בנט, לעומת ההתמתנות של ביבי, אמורה לשחק לטובת הראשון.
מלחמת-עולם תתחולל, קרוב לוודאי, בין שס לאמסלם על קולותיו של הציבור החרדי, אבל התוצאה ברורה כבר מראש. הפער בין שס לאמסלם יהיה, מן הסתם, גדול עד כדי כך, שהמועמד האחרון ישתרך לו הרחק מאחור.
מהומת-אלוהים
כל השאר כבר ממילא צפוי: הליכוד ימשיך להנהיג גם הפעם, בשיתוף עם בנט ושס. תהיה זו קואליציה של ימין-חרדים מול מרכז אופוזיציוני של
שלי יחימוביץ',
יאיר לפיד ו
ציפי לבני.
מהומת-אלוהים צפויה, מן הסתם, אחרי הבחירות. הממשלה שתוקם תעמוד על כרעי-תרנגולת. מלבד אופוזיציה מחוץ צפויה לה גם אופוזיציה מבית.
בנימין נתניהו ימצא את עצמו מחושק לא רק בידי שותפיו מהימין הקיצוני, אלא גם בידי נציגי מפלגתו-הוא. אלה, שלא ימצאו את מקומם בממשלה עתידית, יפרשו בוודאי לסיעה עצמאית-מרדנית, אחרי שהשותפים מ"ישראל ביתנו" ומ"הבית היהודי" יאיישו את תיקיהם.
במצב שכזה עלול בנימין נתניהו לאבד את מושכות השלטון וייאלץ ליישר קו עם נותני הטון של הימין הקיצוני והדומיננטי, שיכתיבו לו את דרכו לעתיד.