יהודים, בכלל וישראלים, בפרט פוחדים פחד מוות מלעסוק במוות ויותר מכל פוחדים הם מלהתעסק בהכנות ובסידורים השוטפים, בחייהם השוטפים, לימים האחרים, בהם לא יהיו הם עוד עמנו. זו היא, ככל הנראה הסיבה כי מיעוט שבמיעוט מאזרחי ותושבי ישראל היהודיים (קרוב לאחוז אחד בלבד לפי הסטטיסטיקות) עורכים צוואות בחייהם, לימים שבהם "יחדלו לשלם מסים", כפי שהגדיר זאת בפני, אחד מלקוחותיי.
הם גם מוצאים צידוק לעצמם, מדוע אין הם עוסקים בחייהם, בעריכת צוואה שתקבע את משטר חלוקת הרכוש, לאחר פטירתם. "שישברו הילדים את הראש, לאחר מותי", אמר לי לקוח, פרופסור נשוא פנים, מתחום המדעים המדויקים, דווקא. אחר דחה את הצעתי להכין צוואה באומרו לי "ממילא הילדים יריבו, אחר מותי. אז למה אני צריך לשבור את הראש, בעניין הזה, עכשיו?", תוך שהוא מסיים דבריו בשאלה מתריסה כלפיי.
איני מאמין כי נגיע בקרוב למצב הדברים הקיים בבריטניה, לפיו קרוב למאה אחוז מתושבי האי הבריטי, מבטחים עצמם בביטוח חיים ועורכים צוואה בחייהם, מתוך קביעת משטר חלוקת רכושם, לאחר מותם. יחד עם זאת דומה עלי, כי כפי שאדם דואג למסמך עצמו במסמכים שונים, בחייו, דוגמת חוזה רכישת דירה, רכב ושאר נכסי נדל"ן ומיטלטלין, ראוי שיהיה מצוי בין מסמכיו גם מסמך הקרוי בלשון החוק "צוואה".
אין בדעתי ברשימתי זו לפרט את ארבעת סוגי הצוואות בהם מכיר המחוקק הישראלי, בחוק הירושה ואת ההבדלים ביניהם. יחד עם זאת רצוי ומחויב המציאות הוא, כי כל מי שצבר/ה רכוש בחייו/ בחייה והינו/הינה נשוי/נשואה או גרוש/גרושה שהביא/ה ילדים לעולם, יערוך/תערוך צוואה בעדים.
צוואה בעדים הינה צוואה בחתימת/ה המצווה, עם תאריך עריכתה ופרטי הרכוש שמצווה המצווה ליורשיו/יורשיה, תוך פירוט שמות הנהנים, על-פי הצוואה. שני העדים חותמים באותו מעמד, בשולי הצוואה, תחת לחתימת המצווה, תוך שהם מאשרים, בחתימתם, כי המצווה חתם/חתמה בפניהם, על צוואתו/צוואתה, לאחר שהצהיר/ה שזו צוואתו/צוואתה. יש המוסיפים שהמצווה חתם/חתמה בפני העדים על הצוואה, מרצונו/מרצונה הטוב והחופשי, ללא כל לחץ או כפייה שהם, כי זו צוואתו/צוואתה האחרונה והוא/היא מבטל/ת כל צוואה שקדמה לצוואה הנוכחית.
המחוקק אינו דורש, בחוק הירושה, ביחס לצוואה בעדים, דבר מעבר לאישורם של שני העדים לצוואה, כי המצווה הצהיר/ה בפניהם כי זו צוואתו/צוואתה והוא/היא חתם/חתמה, בפניהם על צוואה זו. יחד עם זאת מאחר שצוואה הינה מסמך טקסי, במהותו, הרי מגניבים אל תוכה עורכי-דין מליצות בסגנון "הואיל ואין אדם יודע יום פקודתו" או " צוואתי זו נעשית על ידי, לאחר שיקול דעת ומחשבה", כאשר לנמלצות שכזו אין כל ערך משפטי. מובן שיש לכלול בצוואה יסודות של עריכתה ברצון חופשי, עריכתה שלא מתוך לחץ, כפייה או איום, אולם יש להבדיל בין נמלצות סתם לבין הצהרות מחייבות בצוואה.
עריכת צוואה מפורטת, תוך פירוט מי ומי הם הזכאים לרשת את המוריש/ה, מה הוא חלקו של כל נהנה ונהנה מזכויות המוריש/ה ברכושו/ברכושה ותוך פירוט מי הודר מרשימת היורשים והיורשות ומדוע, תמנע סיבוכים משפטיים ומחלוקות מיותרות בבתי-משפט למשפחה, בעתיד.
למרות שהמחוקק אינו מכיר בסוג של צוואה מוקלטת, כצוואה מחייבת נוסף על צוואה בעדים, צוואה בכתב-ידו/ידה של המצווה, צוואת בפני רשות וצוואת שכיב מרע של מי שהינו/הינה על סף מוות, הרי ממליצים אנו, בכל פה, להקליט את נסיבות עריכת הצוואה וחתימת המצווה עליה, בפני שני העדים.
ניסיון השנים האחרונות עם לקוחות שבצד המבנה הפורמאלי של עריכת צוואה בכתב וחתימתה, בפני שני עדים, כדרישת המחוקק בחוק הירושה, טרחו והנציחו בסרט וידיאו או בצורת צילום של סרט אחרת (במכשיר הסללוארי למשל) את נסיבות עריכת וחתימת הצוואה, בפני עדים, הוכיח עצמו כמשתלם ביותר.
חלק מהמורישים/מורישות מנצלים את מעמד עריכת הצוואה וחתימתה המונצח בסרט, כדי להיפרד מיקיריהם, באותה הזדמנות. חלק מסבירים מדוע גדל חלקו של יורש זו מיורשת אחרת. חלק נפרעים - במידה רבה של אכזריות - ממי שהודרו על-ידם מצוואתם ובאים עמם, בהזדמנות זו, חשבון, עולמית. יחד עם זאת, המציאות הוכיחה כי צוואה בעדים שנסיבות עריכתה וחתימתה בידי מוריש/ה, שטרח/ה להסביר מניעיו/מניעיה לאופן, דרך וצורת חלוקת רכושו - לרוב - לא הוגשה התנגדות לקיומה אצל הרשם לענייני ירושה.
וטיפ אחרון וחשוב ביותר. חוק הירושה מאפשר להפקיד צוואה אצל רשם הירושה לאחר עריכתה וחתימתה בידי המצווה. עשו זאת והפקידו צוואותיכם אצל הרשם לענייני ירושה. כך תמנו מיורשיהם כיתות רגליים ותסכול מיותר, מראש. והעיקר - ערכו צוואות בחייהם, כדי למנוע אי סדר לאחר מותכם, מה-גם שעלות עריכת צוואה אינה גבוהה, כלל וכלל.
