נס ציונה (ממשפחות לרר-בוקסר). אהבת ארץ ישראל הייתה טבועה עמוק בנפשו, תורשה שנחל עוד מבית אבא . את דרכו הציבורית החל בתעשיה הצבאית במחצית שנות ה-20 לחייו. בוקר אחד התדפק על דלת משרדי (שימשתי אז כדובר התעש) והציג עצמו בלי כחל ושרק: "שמי, נחמן רון, ממחלקת משאבי אנוש, אני עומד להציע את מועמדותי לוועד עובדי התעש ומבקש את תמיכתך". הנהלת התעש הייתה אז בקריה בתל אביב, והוא לא דילג על שום פתח מהמשרדים. נחמן רון היה עסקן ציבורי מטבע ברייתו, ידע לקנות את לב חבריו לעבודה, תוך שהוא מבטיח להם טיפול אישי בבעיותיהם. ואכן, הוא נבחר לוועד ברוב קולות וגם מילא אחר הבטחותיו לעובדים וטיפל במסירת ובכנות בכל בעיה שאי מהם העלה לפניו. והוא עשה זאת בחום וברגש. יזם ביקורי בית אצל משפחות חללי יום הכיפורים זוכרני, שלאחר מלחמת יום הכיפורים, כשנודע על 12 עובדי התעשיה הצבאית שנפלו בקרבות הוא יזם ביקורי בית אצל כל משפחה שכולה ועשה כמיטב יכולתו לסייע להן, ככל אשר נדרש. הוא היה עסקן ציבורי מטבע ברייתו, ידע לקנות את לב חבריו לעבודה, תוך שהוא מבטיח להם טיפול אישי בבעיותיהם. ואכן, הוא נבחר לוועד בר וגם מילא אחר הבטחותיו וטיפל במסירות ובכנות בכל בעיה שאי מהם העלה לפניו. והוא עשה זאת בחום וברגש. זוכרני, שלאחר מלחמת יום הכיפורים , כשנודע על 12 עובדי התעשיה הצבאית שנפלו בקרבות, הוא יזם ביקורי בית אצל כל משפחה שכולה ועשה כמיטב יכולתו לסייע , ככל אשר נדרש. הוא היה עסקן ציבורי מטבע ברייתו, אהבת ארץ ישראל הייתה המניע המרכזי , שדירבן את פעילותו, וכפי שציין יו"ר הכנסת ,
ראובן ריבלין בהספדו, "הוא עשה זאת מתוך אהבה ואמונה ולא מתוך חמסנות או קריאת תיגר ..."
ראשיתה של ההתיישבות באריאל בעקבות קריאתו של משה דיין לאחר מלחמת ששת הימים, בעקבות קריאתו של
משה דיין, ליישוּב הארץ. התלכדה קבוצה של ארבעה חברים מקרב עובדי התעשיה הצבאית - רון נחמן, יוסף בר-אילן, גיורא שחר ודוד חסמן - והחלה לגבש רעיונות בכיוון זה. הארבעה הצליחו לגייס קבוצה נוספת של כמאתיים משפחות ("גרעין תל אביב"), ששמה לה כמטרה, הקמתה של עיר-מחוז שתהווה, מרכז שירותים לפריפריה (המורכבת מרצף יישובים קטנים יותר). ב-1978 הפכה ההתנחלות לעובדה קיימת ונחמן רון התמנה ליו"ר המועצה הראשון שלה. כעבור שנה ,ב-1979, בד-בבד להתמנותו לסמנכ"ל
רשות השידור, העביר את השרביט ליעקב פייטלסון וכיהן כסגנו. ב-1985 שב ונבחר ליו"ר המועצה ומאז עמד בראשות היישוב במשך 28 שנה ברציפות, עד לפטירתו ב-18 בינואר 2013 .
חיבתו של נחמן רון לארץ ישראל הייתה ללא גבול. במיוחד קסם לו חבל ארץ הגליל, ערס המרד נגד הרומאים. הוא החל הוגה תוכניות, איך לסייע ביישובו מחדש של הגליל ביהודים כבימי קדם. את הביטוי לכך נתן עוד בתחילת כהונתו כיו"ר מועצת אריאל; כשפניתי אליו בבקשה להשתתף בחגיגות ל"ג בעומר הנפתות בבית עבו בצפת מזה חמישה דורות, לא זו בלבד שנעתר בהתלהבות לבקשה אלא הגיע בראש משלחת של עשרות מתושבי אריאל ליטול חלק בתהלוכה המסורתית של הובלת ספר התורה מצפת לקבר הרשב"י במירון והכריז באותו מעמד על ברית ערים בין צפת לאריאל. והקשר הסמלי בין שתי הערים בערב ל"ג בעומר נמשך עד עצם היום הזה.
ב-1992 נבחר לכנסת ה-13 מטעם הליכוד והיה חבר בוועדת הכספים ובוועדת חוקה, חוק ומשפט. לקראת הבחירות לכנסת ה-14 הוצב במקום ה-34 ברשימת "הליכוד-גשר-צומת" לכנסת, תוך שהוא נדרש לבחור בין חברתו בכנסת לכהונתו בראשות מועצת אריאל. הוא בחר להמשיך כראש מועצת אריאל והמשיך לפעול במלא המרץ לקידומה.
ב-1998 הוכרזה ההתנחלות בשומרון כעיר, והשם שניתן לה היה אריאל, שם נרדף לירושלים ולבית המקדש, שנלקח מהתנ"ך: "הוי אריאל אריאל קריית חנה דוד ספו שנה על שנה חגים ינקפו..." (ישעיהו, כ"ט, א').
ביולי 2009 - כעבור 31 להקמתה וארבע שנים לאחר ההינתקות מרצועת עזה - החליטה מועצת עיריית אריאל, לאחר ויכוח נוקב וברוב דחוק (שישה נגד חמישה) , להיענות לדרישתו התקיפה של יו"ר המועצה, נחמן רון , ולקרוא את העיר על שם ראש הממשלה לשעבר,
אריאל שרון, ששרוי היה בתרדמת ורבים מחברי המועצה לא סלחו לו את כפיית ההינתקות מרצועת עזה, בעוד נחמן רון שב ומזכיר את חלקו של שרון בהקמתה של אריאל ובפיתוחה ואת הבטחתו שהיא תישאר תמיד בריבונות ישראל. הבטחה שראש הממשלה,
בנימין נתניהו חזר עליה בדברי הספד על קברו.
