אז מה היה לנו? היו לנו ממשלות לדורות שדאגו לסקטורים וכיסאולוגיה. היו לנו מינויים פוליטיים (מקרה
צחי הנגבי). היו לנו ממשלות אטומות לרעשי הרקע של האזרח שדאגו לסקטור העסקי לפני האזרח בו הוא בחר. הייתה לנו מחאה שהוציאה למעלה ממיליון איש מבתיהם; אז אחרי 24 שעות בהן אמר האזרח הישראלי את דברו וביצע את שליחותו הדמוקרטית ללכת להצביע לפי צו מצפונו, בדיוק לפני כשנה, יצאו האנשים לרחובה של עיר והקימו קול זעקה מול אוזלת ידה של הממשלה, מול אותו האזרח שזה אני, אתה ואת, אנחנו (!) שקורסים תחת הנטל המוטל על כתפינו הצרות, ויוקר המחיה המונע מאיתנו לגמור את החודש ולרכוש דירה בקריטריונים שווים מול סקטורים אחרים.
ואז החלו חיזורי המפלגות מול מנהיגי המחאה החברתיים וסתיו ושמולי מצאו את דרכם אל מפלגת העבודה, בראשותה של
שלי יחימוביץ', שדואגת לוועדים הגדולים, ורק
דפני ליף שבעיצומה של הבחירות התמודדה בדיון על השלכות אותה מחאה, החליטה לא להיכנס לקלחת הפוליטית ולבחון את דרכם של חבריה למחאה מבחוץ.
הציבור בחר בלפיד למען זכויותיו אך לפני כשנה נפל הפור אצל אדם שהחליט כי הגיעה העת לצאת למסע לעבר חזון של מדינה של כל אזרחיה, של מדינה אחרת שבה הח"כ הוא משרת האזרח ולא האזרח הוא משרתו של הח"כ, שבה הביורוקרטיה מסרבלת כל דבר בזכותו של זוג צעיר לדיור, ויוקר המחיה. אותו אדם נקרא
יאיר לפיד, שלא היה חסר לו דבר, מגיש תוכנית בערוץ 2, מנחה פאנלים, טור שבועי בידיעות אחרונות וודאי כי פרנסה היא לא בעייתו העיקרית.
יאיר גיבש אחריו צוות שהבין את הרעיון שזרע את הזרעים וגיבש אותו לחזון ששם את מעמד הביניים על סדר היום עכשיו, ויחד עם זאת יאיר גיבש לעצמו מספר כללים במסעו למימוש החזון. "יש עתיד" הפכה למפלגת הצעירים של ישראל ומעמד הביניים, כדי שיהיה לנו סיכוי לקנות דירה, כדי שכולם יחלקו בנטל, כדי שיהיה אפשר ליצור פה מדינה שנהיה גאים בה.
מסתבר שהציבור יודע להעריך עבודה קשה, לילות ארוכים בהם עשה יאיר עשרות אלפי ק"מ לאורכה ולרוחבה של הארץ היקרה הזו, לילות בהם טרח לדבר אל האזרחים, להיישיר מבט בגובה העיניים ולהאמין, בעיקר להאמין, ולהזכיר לעצמו כי הוא בשליחותו של העם, שמפלגת "יש עתיד" באה לשנות, לשנות את מתווה הכנסת.
האזרחים שבחרו ב"יש עתיד" הראו כי הגיע הזמן שח"כ יפעל למען האזרח, יפעל למען זכויותיו, למען אלו שבחרו בו ולא שלמחרת בחירתו רואה את ריפוד כיסאו במנעמי השלטון.
עם יאיר ו-18 חברי הכנסת החדשים של "יש עתיד" נפל דבר בישראל. אחריות כבדת-משקל נפלה עליהם להיות הפה של האזרח בכנסת ישראל, להיות הפה של אותו זוג צעיר הרוצה להגיע לדירה, להיות הפה של אותה קשישה שמחכה במסדרון בית החולים למיטה, להיות הפה של תושבי הפריפריה לתעסוקה הולמת ומתחדשת ולא עוד מפעלי בשר ובתי אריזה, להיות הפה של הצעירים המעוניינים לחיות בכבוד במדינתנו, להיות הפה של אותם אנשים הרוצים להיות גאים יותר במדינתנו, כי אין לנו ארץ אחרת. דרך צלחה במילוי המשימה.
