במבט שטחי, יש משהו מעורר השראה באורח החיים של
שלי יחימוביץ'.
אנשים קשי-יום, יטעו לחשוב שמנהיגה
הרוכבת על אופניים, ומבשלת מול המצלמות,
תיטיב לחוש את מצוקתם.
השקפת עולמה הכלכלית/חברתית מגובשת מאוד,
בעיקר משום שמעולם לא נוסתה:
קצבאות לחלשים, שיפור תנאי העבודה לשכירים,
והכי חשוב - שמירת כוחם של הוועדים הגדולים.
בלעדיהם, לא ניתן להצמיד "אקדח" לרקתם של האזרחים,
ולכפות על הממשלה את השקפתה.
בזכות רהיטותה, היא מעוררת אמון בקרב תמימים.
בפברואר 2008, בתוכנית "מסיבת עיתונאים" עם מנשה רז,
שיתפה את הצופים בחלומה הפוליטי:
"להיות שרת העבודה והרווחה! -
בשביל זה באתי לפוליטיקה".
העסקה ברורה לשני הצדדים:
אתם תצביעו בשבילי,
ואני בתמורה,
אעשה הכל כדי לשפר את איכות חייכם.
עד כאן הכל בסדר...
פתאום נכנס בה שד,
ועוד בטרם מימשה את חלומה הפוליטי הראשון,
המירה אותו בחלום חדש:
ראשת ממשלה!
ניסיון מיניסטריאלי לא צריך.
הגברת הצנועה עם האופניים,
רוצה לנהוג את האוטובוס שאתם הנוסעים שלו.
הגבות מזדקפות, והשאלה נפלטת מעצמה:
מאופניים, ישר לאוטובוס?
קודם תוכיחי שאת יודעת לנהוג מכונית פרטית.
תשובתה:
רק אוטובוס מלא נוסעים!
נבואת השותה (שוקו) -
היומרה תכה בך, שלי.
את תסיימי את הקריירה הפוליטית שלך,
מבלי שתגשימי את חלומך הגדול.
לגבי החלום הראשון -
שרת העבודה והרווחה -
זה הזמן.
הצטרפי לקואליציה,
ותוכיחי שאת למען אלה שהאמינו בך.
מהרי שלי, את מוקפת ברוטוסים...
