במאמרי "
מנפלאות 'דת השלום' באפריקה", תיארנו מעל במה זו את התעוררות האיסלאם הקיצוני באפריקה. ציינו אז כח "במדינות צפון אפריקה - מרוקו, אלג'יריה, לוב ותוניסיה - פועל ארגון 'אל-קאעידה של ארצות המגרב', אשר מדי פעם חוטף ורוצח תיירים ואנשי מקצוע כמו מהנדסים המגיעים לארצות אלה כתיירים או כבעלי תפקידים". מסקנתנו אז הייתה ש"אוכלוסיית אפריקה נמצאת בשורה ארוכה של סכסוכים פנימיים על-רקע שבטי, שהמרכיב האיסלאמי והאתני שבהם חשוב, ולפעמים קריטי. כסף סעודי, תעמולה ווהאבית, נוכחות של ארגוני טרור, ותפוצה רחבה של נשק (שחלקו נעלם ממחסני הנשק של צבא לוב בעקבות נפילת קדאפי), אינם מוסיפים רגיעה ליחסים בין קבוצות האוכלוסיה באפריקה, ומגמות ההתפתחויות אינן לכיוון של רגיעה".
האירועים באלג'יריה בשבוע שעבר הוכיחו את אשר היה ברור: אזור שהשלטון מזניח הופך חממה לטרור. מרבית שטחה של אלג'יריה, שהוא למעלה מפי-עשרה משטחה של מדינת ישראל, נמצא במדבר הסהרה הענקי שרובו ריק מתושבים. ריכוזי אוכלוסיה קטנים נמצאים סמוך למקורות מחיה כמו מעיין או באר, ולאחרונה סמוך למכרות ומקורות אנרגיה כמו נפט וגז. ריכוזים אלה מבודדים וחשופים לקבוצות חמושות המסתובבות בשטח באין מפריע, כשהן משדרות סיסמאות ומסרים האופייניים ל"אל-קאעידה".
דמי הכופר משמנים את גלגלי הג'יהאד אחת הקבוצות הללו המתקראת "החותמים בדם" בפיקודו של מוח'תאר בלמוח'תאר, שמנתה כ-40 לוחמים, ערכה את המתקפה על קידוח הגז בעין אמינאס, חטפה כ-700 עובדים, חלקם אירופים, והחזיקה בהם כבני ערובה. מתקפה של צבא אלג'יריה על מתקן הגז הותירה 66 הרוגים: 29 טרוריסטים ו-37 בני ערובה, ושיחררה 685 עובדים אלג'יראיים ו-107
עובדים זרים. התוקפים שהגיעו במספר כלי רכב-שטח השתמשו במקלעים כבדים, מטולי רקטות, רימונים ונשק אישי, ובקרבות איתם נהרגו ונפצעו מספר חיילים אלג'יראיים.
העולם, ובמיוחד מדינות אירופה שאזרחיהן נפגעו, מותחות ביקורת קשה על האופן הגס והבלתי מקצועי שבו טיפלה אלג'יריה בפרשה. ממשלת אלג'יריה מתגוננת בטענה שאילולא פעלה מהר ובנחרצות, היה מספר הקורבנות גדול בהרבה.
אלא שהשאלה העולה מאליה היא מדוע התרחשה המתקפה הזו על מתקן הפקת הגז, ומה הניע את ארגוני הטרור האיסלאמיים לפגוע באלג'יריה דווקא. התשובה קשורה להתפתחויות של השנים האחרונות בצפון אפריקה: לוב קרסה ועמה קרסה גם הדוקטרינה שהנחתה את המערב, ששליטי המדינות הללו, השולטים בכוח הזרוע בעמיהם המדוכאים, ייפטרו באכזריות המקובלת באפריקה מאלמנטים טרוריסטיים דוגמת "אל-קאעידה של ארצות המגרב" המסתובבים בשטח, מאיימים להפיל את המשטרים הפריכים ולהקים על חורבותיהם מדינות איסלאמיות שתייצאנה טרור אל חלקי העולם העשיר.
גורמים איסלאמיים קיצוניים מעורבים עד צוואר במלחמות במאלי ובסומליה ובמאבקים המתנהלים בלוב, תוניסיה, ניז'ר, ניגריה וקניה. רצח השגריר האמריקני בלוב בספטמבר האחרון היה רק דוגמה למעשיהן של קבוצות אלה. הכאוס השלטוני השורר במדינות אלה הביא לכך שהארגונים הג'יהאדיסטים הללו שולטים על שטחים גדולים, המשמשים עבורם בסיס להתארגנות, להתחמשות ולאימונים, כדי להמשיך ולהפיל את מדינות אפריקה שאת גבולותיהן הבלתי לגיטימיים סימן הקולוניאליזם כחלק מתוכניתו לפרק את אומת האיסלאם ליחידות קטנות וחלשות.
עובדים אירופיים המגיעים לארצות אפריקה נראים כממשיכי הקולוניאליזם, שכן כל תפקידם - בראיית הג'יהאדיסטים - הוא לחזק את ההגמוניה המערבית על עמי אפריקה, על שטחי המחיה ואוצרות הטבע שלהם, לעשוק ולנצל אותם ולהפכם שוב לעבדי המערב השבע ומדושן העונג. ארגונים אלה נוהגים לחטוף עובדים אירופיים, שכן בכך הם מרתיעים אירופים אחרים מלהגיע, ואילו דמי הכופר שמשלמות החברות האירופיות משמנים את גלגלי הג'יהאד של הארגונים הללו. הם מוציאים את כספי הכופר לרכישה של כלי נשק, תחמושת, אמצעי קשר, אמצעי ניווט וכלי רכב, לקניית שיתוף פעולה של קבוצות אוכלוסיה אחרות, ולשיחוד של פקידי שלטון ואנשי צבא ומודיעין.
פרט חשוב נוסף הוא שהקבוצות הג'יהאדיסטיות אינן מאוחדות, אלא אף מתחרות זו בזו. המנהיג של "אל-קאעידה של ארצות המגרב", עבד אלחמיד אבו זיד, מעדיף פעילות חתרנית בהיקף קטן, דוגמת פיגועים וחטיפות, על פני פעולות מסיביות ורבות נפגעים דוגמת מה שביצע בלמוח'תאר במתקן הגז האלג'יראי. אבו זיד סובר כי פעולות גדולות נוסח ה-11 בספטמבר 2001 עלולות להעיר את המערב לצאת לפעולה בכוחות רבים נגד הג'יהאדיסטים, דוגמת מה שקרה באפגניסטן, בעוד שפעולות קטנות כמו פיצוץ השגרירויות האמריקניות בניירובי בירת קניה ובדאר א-סלאם בירת טנזניה (אוגוסט 1998) משיגות את המטרה מבלי לספק למערב סיבה לצאת למבצעים צבאיים רחבי היקף ורבי הרס.
המערב מתלבט השאלה העומדת בפני ממשלותיהן של ארה"ב, צרפת ושאר מדינות נאט"ו היא מה לעשות נוכח ההתפתחויות הללו באפריקה. ברור להן כי אם הארגונים האיסלאמיים ייעזבו לנפשם, הם יקימו באפריקה "אמירות איסלאמית" שתייצא טרור כמו אפגניסטן בזמן שפעל משטחה
אוסאמה בן-לאדן. מצד שני, הכישלון המערבי המתמשך לייצב שלטון לגיטימי ואפקטיבי באפגניסטן ובעירק מוכיח שהמערב אינו מסוגל להביא מזור לתחלואי המדינות הללו באמצעות הפצת רעיונות הדמוקרטיה.
לפני שלושה שבועות נקטה צרפת יוזמה והתערבה במלחמה המתנהלת במאלי בהפעילה כוחות אוויר וקרקע צרפתים. האם תצליח צרפת לשחרר שני שלישים משטחה של מאלי הנתונים כיום לשליטה איסלאמית קיצונית? אולי כן, אבל ההישג יהיה קצר מועד, שכן הג'יהאדיסטים יכולים לעבור בקלות למקומות אחרים שבהם אין צבא צרפתי. כמו-כן, כל עוד נשארו בני המקום להתגורר בשטח, יכולים אנשי האיסלאם הקיצוני להתחבא ביניהם ולהגיח כדי לפגע בכוחות הכיבוש.
בוושינגטון יש חילוקי דעות עמוקים: אנשי הפנטגון ומשרד ההגנה מבינים כי אם ארה"ב לא תטפל טיפול שורש בבעיית אפריקה, הג'יהאד האפריקני יגלוש לאירופה וארה"ב, ואז תיאלץ ארה"ב להתערב בעל כורחה, כמו שקרה באפגניסטן, ולכן עדיף לטפל בבעיה בעודנה קטנה. הבית הלבן ומשרד החוץ לעומת זאת מסתייגים באופן נחרץ מכל התערבות צבאית באפריקה, שכן הנשיא והדיפלומטים סבורים שדווקא הכיבושים האמריקניים הם הגורם המתסיס והמקצין את יחס האחרים נגד ארה"ב, ופעילות חיילים אמריקניים על אדמת אפריקה - העלולה להיות כרוכה באלימות קשה, הרוגים ופצועים - רק תזיק לתדמית האמריקנית, ותעורר את המתנגדים למערב ולהגמוניה הקולוניאליסטית המערבית המחודשת באפריקה. חיילים אמריקנים ייפגעו ויוחזרו לארה"ב בארונות, ויפחתו הסיכויים לשווק לעמי אפריקה דמוקרטיה תוצרת ארה"ב.
הבית הלבן ומשרד החוץ האמריקני מעדיפים לשלוח נשק, תחמושת, ציוד וכסף לראשי המדינות הקיימות כדי לסייע להם לעמוד איתן מול גלי המתקפות של המיליציות האיסלאמיות, לסייע לצבאותיהן באספקת מודיעין, כשם שנאט"ו סייע למורדים בקדאפי בתקיפות מהאוויר, מבלי שרגל חייל מערבי דרכה על אדמת לוב. אלא שיש ספק אם סיוע בנשק, תחמושת, ציוד וכסף אכן מגיע לידיים הנכונות, שכן השלטונות במדינות אפריקה זרועים בגורמים עוינים, המשתפים פעולה מאחורי הקלעים עם הג'יהאדיסטים. כמו-כן, השחיתות והפרוטקציוניזם הקיימים במערכות השלטון הנתמך על-ידי המערב מעוררים את זעם הג'יהאדיסטים גם ללא מעורבות פעילה של חיילים מערביים.
הסבך הג'יהאדיסטי באפריקה ההולך ומסתבך מעלה את סף הסיכונים ליציבות באירופה, שכן מהגרים אפריקנים ומוסלמים המתגוררים באירופה עלולים לפגוע בתשתיות של המדינות המארחות כנקמה על פעולות המערב באפריקה, ולנזקים שייגרמו לכלכלה האירופית עלולים להיות השפעה חמורה על הכלכלה האירופית שבחלקים ממנה היא מקרטעת גם בלאו הכי. מצב היהודים באירופה עלול להיפגע, שכן אפריקנים ומוסלמים עלולים להפנות את זעמם דווקא אליהם.