אגדה ושמה "שוויון בין גושי"

נגמרו הבחירות והחלו הבחישות ועיוותי התוצאות ושיבושי המשמעויות מפיהם של כל אלה הממשיכים לשלוט ביד רמה ולשון חלקלקה וביטחון של רועה צאן בחברת פועותיו. אז מה היה לנו שם? ליכוד וישראל ביתנו שמאבדות אוויר פסגות ופטריית הזיה חדשה שטעמה דל ולא מוגדר אבל צומחת בן-לילה אל מעל אותם כרי דשא שהיו שם תמיד. ושמאל מצומצם זעיר אך צווחן ומלא חשיבות עצמית שממליך ומרחיק ומחרים ולבסוף חוזר לאפלת האופוזיציה. להקשיב לפרשנויות החובבניות של אנשי תקשורת "בכירים" בישראל ולחזות בתוצאות האמת של הבחירות זה כמו לאכול גפילטע פיש בלאפה עירקית, האחד לא שייך לשני. נתניהו יכול היום להקים בנקל ממשלה ימנית מבלי שיזדקק ללפיד, ללבני, למופז או לשלי. לאף אחד מהם בנפרד ולא לכולם ביחד. מהלכו של נתניהו לאחד שתי מפלגות שהיו בהידרדרות קבועה בסקרים לכדי מפלגה אחת שאיחדה את היכולת לקיים מפלגת שלטון באופן ברור, הקנה לו לעג וזלזול בעוד שהיה צריך להילמד בבתי הספר של פוליטיקאים ממדינות דמוקרטיות שחייבות להחליף את שיטת הבחירות, כמהלך אסטרטגי גאוני. ספק רב אם ריצה בנפרד הייתה מבטיחה תוצאה טובה יותר אבל תארו לכם ליכוד של 20 מנדטים מול לפיד של 19, ההמלצות לנשיא היו משנות כיוון. נתניהו גדע את האפשרות הזאת. ובכל זאת לספירת ה"גושים הצמודים". ספרו את גוש הימין מול גוש ה... (תתכוננו, זה ארוך ולאו-דווקא שייך אחד לשני) ערבים לאומנים + ערבים קומוניסטים + שמאלנים + סוציאליסטים + מרכז + עאלק מרכז או בגירסת אנשי התקשורת, גוש שמאל-מרכז (כמה שזה נשמע נקי בגירסה הזאת). יום אחרי תוצאות הבחירות הבהיר אחד ששויך לגוש הזה לאחרת ששייכת לגוש הזה, שלא תעז לחשוב שישב עם אחת ושכמותה בגוש שאינו שייך אליו כלל. גם אם אמנון אברמוביץ' היה רוצה שנחשוב שכן. לזה אני קורא "חיזלו"ש לימין". אני מציע להתבונן בגושים הבאים: גוש שמאל = מרצ + עבודה = 21 גוש מרכז = התנועה + יש עתיד = 25 גוש ימין = ליכוד + הבית היהודי + קדימה = 45 גוש חרדים = שס + אגודה = 18 גוש ערבים = חד"ש + רע"מ-תע"ל + בל"ד = 11 מעשיית אוויל משריש היא שיש שוויון בין הגושים. חדי העין יבחינו שגוש הימין ניצח באופן ברור והרחק מאחור נשרכים שאר הגושים. לגוש הימין יש מספר אפשרויות להקים ממשלה בראשות נתניהו החל מממשלת ימין חרדים מובהקת, ממשלת ימין מרכז דתיים וממשלת ימין מרכז ללא חרדים. אף גוש אחר לא יכול להעמיד קואליציה שתחזיק יותר מסבב הצבעות אחד בכנסת. בבחירות הקודמות מצבו של הליכוד היה גרוע הרבה יותר. המפלגה הגדולה ביותר הייתה קדימה ולה היו הסיכויים הגבוהים ביותר להקמת ממשלה שלא קמה בגלל כישלונה של לבני, ולאופציה של ממשלת ימין חרדים היו רק 64 מנדטים, מנדט אחד יותר מהמצב הפעם. (גם הפעם לא היה נכון לספור את "עוצמה לישראל" לו עברה את אחוז החסימה כחלק מקואליציית ימין-חרדים, כי מפלגה זו לא הייתה מסכימה לקווי היסוד המדיניים של הממשלה.) נכון, ירדה קרנו של נתניהו בקרב מצביעי ישראל. אני לא אכנס לסיבות האישיותיות או הנסיבות לכך במאמר זה. במדינה כמו ישראל, אסור לנו לקדש את האיש שעומד בראש המחנה אלא לדבוק באידיאולוגיה של המחנה. העם שלנו יודע היטב מה טוב לו ומה רע לו מאוד. גם כאשר החליט שלא להצביע לנתניהו שוב, בחר לפזר את קולותיו בין בנט הימני יותר לבין לפיד ה"לא שמאלני" שדאג לשבץ ברשימתו ימניים רבים ובלט בהתנגדותו לתוכניותיהן של לבני ושלי שלא להצטרף לממשלת נתניהו עוד מההתחלה. בחירתו של העם בישראל היא ברורה, רוצים דם חדש וסדרי עדיפויות חדשים ביחס לחרדים בישראל אבל לא רוצים לרדת מהרכבת המוצלחת שנתניהו והימין סללו את מסילתה.