אני זוכרת שכהודיעו שד"ר מייקל אורן מועמד להיות שגריר ישראל לארה"ב התנגדתי למינויו בשל האידיאולוגיה המעורפלת שלו. ב-3 במאי 2009, ראש ממשלת ישראל,
בנימין נתניהו, מינה את מר אורן כשגריר ישראל בארצות הברית, במקומו של
סלי מרידור.
לאחרונה, השגריר אורן ביקר בחוף המערבי והיה אורחה של הקונסוליה הכללית של ישראל בלוס אנג'לס. שמעתי את נאומו של מר אורן בפני קהל רב בתיאטרון סבאן בבוורלי הילס, ואני מודה שנעים מאד להאזין לו. הוא שולט היטב בדיפלומטיה של וושינגטון ומדבר בז'רגון דיפלומטי שנשמע נהדר, אבל תפל. אני אפילו מוכנה לחשוב שיש לו סיכוי להיות
ראש-הממשלה של ישראל בעתיד.
עם זאת, משהו בנאומו של מר אורן לא הסתדר לי, ולכן אני חוזרת לכתוב עליו. המבט האופטימי שלו על יחסי ישראל וארה"ב ודעתו על העולם דורשים חשיבה זהירה. הוא מצייר תמונה אופטימית מאוד, ושוב - כזאת שדורשת בדיקה מקרוב ביותר.
חלק מדבריו הדיפלומטים של מר אורן הם פשוט לא כנים, כמעט ברמה של סימום הקהל. צריך להיות מאוד זהיר מאדם שפעם אמר שהיחסים בין ישראל לממשל אובמה סובלים מ-"קרע טקטוני" כפי שתאר אותם, וכעת הוא מנסה להגיד לנו שקיים קונצנזוס בין שתי המדינות, במיוחד כאשר הראיות מצביעות בבירור על ההפך: "
קרע-טקטוני" יחסי ישראל-ארה"ב.
כשאני עדה לסוג מרגיע ומבטיח כזה של הופעות שבדרך כלל נועדות לפזר שקט נפשי בקרב אלו שנמצאים בסכנה, אני לא יכולה שלא לחשוב איך ריינהרד היידריך, הפקיד הנאצי הגרמני הגבוה במלחמת העולם השניה, שהיה אחד מהאדריכלים העיקריים של השואה, כפה את סמכותו על מועצת הקשישים היהודית האירופית, כדי לוודא שאחיהם היהודים יתקבצו ויצטופפו ביחד לתוך קרונות הבקר בלי מהומה והתנגדות.
יהודים אינם יכולים להיות שאננים, הם חייבים להיות ערניים לנצח, היות שהם תמיד במרחק צעד אחד משואה נוספת. אנטישמיות וחוסר חיבה, אפילו שנאת יהודים, טבועים בדמם של רוב בני האדם.
למר אורן יש כוח השפעה בעולם. בשנת 2011 הג'רוזלם פוסט בחר בו כאחד מהיהודים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר שחיים כיום.
אז כן, כשמר אורן אומר לנו שבין ארצות הברית וישראל יש קשר רוחני עמוק, ששורשיו הם באמונה העמוקה של האבות המייסדים בתנ"כ, אלוקים ותמיכתם בבני עמו, היהודים, אנחנו צריכים להסכים איתו. עם זאת אנו רואים בימים אלה שאפשר בקלות להשפיע על דעת הקהל האמריקני. ומכיוון שמנהיג כמו אובמה יכול למכור להם כל דבר, וגם אם זה רע עבורם הם עדיין תומכים בו, אז הוא יכול למכור להם בדיוק מה שריינהרד היידריך מכר לקשישים היהודים בסוף שנות 1930.
אז כן, כאשר מר אורן אומר לנו שלארצות הברית יש אינטרסים אסטרטגיים וצבאיים בישראל ולכן היא בעלת בריתה של ישראל הוא צודק. עם זאת בעבר ארצות הברית הוכיחה שהיא ידידה הפכפכה של ישראל ואפילו גרוע מזאת. לכן, ישראל צריכה לשאוף להיות עצמאית לחלוטין בברית זו ולהיות מסוגלת להתרחק ממנה, עד כמה שניתן ללא פגע, אם הרוחות מתחילות לנשוב בכיוון הלא הנכון.
כאשר מר אורן אומר לנו שקיימים יחסים כלכליים ומסחריים קרובים מאוד בין שתי המדינות, הוא אומר לנו את האמת. ישראל היא היצואנית ה-12 הגדולה ביותר לארה"ב. ישראל היא כוח בולט במיקור חוץ של עסקים לארה"ב ועשרות אלפי אמריקנים מועסקים בחברות מיזם משותף אמריקניות-ישראליות. ולמרות שמיזמים מסחריים אלו מועילים לשני הצדדים, הישראלים צריכים לצפות, כמעט לדרוש, שהעם האמריקני ילך צעד נוסף בתמיכתו - ואפילו להגדילה - בשותפיו במזרח התיכון.
ישראל בהחלט צריכה להקרין ולקדם את העובדה שיש לה הרבה מה להציע לעולם. מכיוון שישראלים רבים חושבים שהאמריקנים הם נאיביים, על גבול חוסר ידע בסיסי, לישראלים יש יתרון עליהם. הם יודעים יותר ומה שהם יודעים היא המציאות. להם לא ימכרו "תקווה ושינוי" במהירות כזו, אלא שהם מתפקדים לאורך הסיסמה "הראה לי".
הכותבת מציעה לישראל לעבוד באופן תחליטי לאורך הסיסמה הבחיים הם סיכום של כל הבחירות שלך." - אלברט קאמי.
"לקבל החלטות במודעות לפיהן אתה פועל בכל יום; וכל מה שאנו אומרים ועושים הוא תוצאה של החלטה, קטנה או גדולה, שאנחנו עושים במודע או שלא במודע. חשוב תמיד לשמור את האינטרס של ישראל, כגורם המרכזי, ולקחת את הגישה הטובה ביותר אל הנושא מנקודות מבט רבות ככל האפשר. ואז לבחור בדרך הפעולה הנראית כטובה ביותר עבורך ונראית סבירה ומאוזנת בו זמן ואל העתיד.
הדרך שלי היא לחלק חצי דף נייר על-ידי קו לשני טורים ולכתב מעל לאחד 'בעד' ומעל לשני 'נגד'. ואז, במשך שלושה או ארבעה ימים של מחשבה, לכתוב תחת ראשי הכותרת של הנושאים השונים רמזים קצרים של המניעים השונים שבזמנים שונים עלו על דעתי, בעד או נגד. וכשיש לי את כולם בנקודת מבט אחת, יש להשתדל להעריך את משקלם בהתאם, ואיפה שאני מוצא שניים, אחד בכל צד, שנראים שווים, למחוק את שניהם. אם שופטים שתי סיבות כנגד אלו השווות לשלוש סיבות בעד, יש למחוק חמש; וכך להמשיך למציאה היכן מונח האיזון; ואם לאחר יום או ימים של שיקולים נוספים, שום דבר חדש בעל חשיבות לא מתרחש משני הצדדים, יש לגיע להחלטה בהתאם."~ בנג'מין פרנקלין