דעה רווחת וידועה בציבור היא שמוצרים העשויים אסבסט הם מסוכנים, גורמים למחלות קשות ועל כן אסורים על-פי חוק. העירייות יצאו למלחמת חורמה בגגוני האסבסט ובכלל באלמנטים שכוללים אותו כמרכיב בעבר ובעיקר בשנות התשעים. כיום לאחר הסברה והחדרה של נתונים על ההשפעה ההרסנית לבריאות שגורם האסבסט, החומר יצא משימוש כמעט לחלוטין, ואכן לא משתמשים בו באופן כללי למעט במקרים חריגים בתעשיה ובענף הבניין.
ואולם הדבר נכון בעיקר באזורים המשמשים למגורים. לעומת זאת, כמעט בכל אזור תעשיה, אזור מוסכים או בתי מלאכה, עדיין קיימים גגוני אסבסט. אלה הותקנו בשנות השבעים, בעת שהשימוש באסבסט היה פופולרי כשטרם נודע לציבור על השפעותיו הרעות. כיום, לאחר ארבעים שנות חשיפה לשמש, למזג אוויר משתנה, ולבלאי טבעי, הגגונים מתפוררים, סדוקים ושחוקים.
בעבר האסבסט שימש כחומר בידוד ובנייה. האסבסט מופיע בטבע כמינרל עשוי סיבים דקים וארוכים, ונכרה במחצבות בארצות שונות בעולם. סיבי האסבסט חזקים מאוד, הם עמידים בפני אש, חום, קורוזיה, כוח מכני חזק, כימיקלים, ומאופיינים באורך חיים רב. תכונות ייחודיות אלה, בשילוב מחיר נמוך, הן שהביאו את האסבסט לשימוש במגוון רחב ביותר של ענפים ובכלל בבניה בישראל.
האסבסט בשלבי התפוררות מוגדר כאבק מזיק וכחומר מסוכן, והוכח כחומר מסרטן. הוא מסוכן לבריאות כאשר הוא במצב של התפוררות שכן הוא משחרר סיבים לאוויר ואלה חודרים אל מערכת הנשימה.
הזנחת התחום והתעלמת מסכנות לבריאות ושלום וציבור
הרשויות המקומיות והמשרד להגנת הסביבה אינם הורסים בעצמם אלמנטים בנויים מאסבסט והאחריות לכך הוטלה על גבם של בעלי הנכסים. הבעיה היא שלא ניתן פשוט להסיר את הגגונים הישנים והמתפוררים באופן סטנדרטי.
בשל החרדה הרבה מן החומר בעת שהתגלו הסכנות שגלומות בחשיפה אליו, נקבע בחוק ובתקנות שכדי לפרק אלמנט מאסבסט יש להוציא היתר מיוחד להריסה, להגיש בקשות מיגעות ולהעזר בקבלנים מוסמכים וספציפיים מתוך רשימות של המשרד להגנת הסביבה. תקנות אלו יצרו בעצם מצב שבו הביורוקרטיה המיגעת והמתישה, העלויות הרבות שבפרוצדורות הנלוות והדרישות הדרקוניות, ומרתיעות את בעלי הנכסים במקום לעודד את ההריסה של האלמנטים מאסבסט.
בעצם נוצר מצב של אי כדאיות כלכלית, פחד ורתיעה מן ההליך שהוא אינסופי, יקר, מטריד ומעיק. מצב זה מנציח את הבעיה, בעלי הנכסים מרימים ידיים והגגונים עומדים על תילם. השנים רק מחריפות את היותם מפגע תברואתי ורפואי.
בין השאר נקבע כאמור כי הפירוק או הריסה של מבני אסבסט ייעשה אך ורק על-ידי קבלנים שהוסמכו על-ידי המשרד להגנת הסביבה, הנוקטים באמצעי זהירות נדרשים ופועלים על-פי נוהל.
נוהל זה הינו בהתאם לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות (תיקון) התשס"ו 2006
בהתאם לטיוטת החוק למניעת אסבסט התשס"ז 2007. בהתאם להנחיות הוועדה הטכנית לאבק מזיק לעבודות בניה, פירוק והריסה של מוצרי אסבסט - צמנט במבנים מיום 26.4.06 והנחיות הוועדה הטכנית לציבור בעניין ביצוע עבודות אסבסט מצומצמת, מעודכנת ל-6.3.05.
מבולבלים? זו רק ההתחלה!. כל מי שמבקש לפרק אלמט מאסבסט ובכלל זה את הגגונים הנפוצים כל כך, עדיין בשנת 2013 באיזורי התעשיה נדרש לעמוד בין השאר בדרישות כגון:לצרף אישור של מהנדס או אדריכל הרשום בפנקס המהנדסים והאדריכלים (על-פי סעיף 8 לחוק המהנדסים והאדריכלים תשי"ח נ 1958) על קיומו או
אי קיומו של אסבסט במבנה ואם קיים - על שטח האסבסט הקיים במבנה.
תנאי היתר ההריסה יהיה ביצוע פירוק האסבסט בהתאם לאישור וועדה טכנית לאבק מזיק על-פי תקנות התכנון והבניה )בקשה להיתר, תנאיו ואגרות (תיקון), התשס"ו 2006 נקבע כי עבודות פירוק/הריסת אסבסט תבוצענה ע"י קבלן או מפקח מאושר
לעבודות אסבסט על-ידי הוועדה הטכנית לאבק מזיק.
נקבע גם שפירוק לוחות אסבסט סדוקים, שבורים שרופים וכיוצא באלה בכל גודל וכמות שהיא, יצריכו אישורים, נהלים, ופיקוח נוספים.
מי שעובר על הדברים לעומק נוכח לראות שמדובר בעשרות סעיפי תקנות ארוכים ומפורטים היוצרים מעמסה בלתי סבירה ולא ראלית. כל זה בדרך כלל על-מנת להסיר גגון קטן או איזה חלק קיר פעוט.
כל זמן שזה המצב, שבו אין עידוד ופישוט הליכים לשם העלמת חומר האסבסט מן הנוף העירוני , העירייות בעצם מנציחות את המצאות האסבסט במחוזותינו. אין אכיפה ובשל כך נגרם לציבור נזק ארוך שנים שרק ממשיך ומחריף.
בשל חדירת סיבי אסבסט למערכת הנשימה עלולות להגרם שלוש מחלות:
- אסבסטוזיס - מחלה הגורמת להצטמקות הרקמה הריאתית, לקוצר נשימה ולירידה בתפקוד הריאה.
- מזוטליומה סוג של סרטן הפוגע בקרום הריאות, בקרום הבטן או בקרום הלב.
כל זמן שלבעלי הנכסים המכוסים בגגוני אסבסט לא יהיה כדאי, קל ופשוט להסירם הגגונים ישארו. הבעיה כאמור רק מחריפה עם השנים ובעיקר פוגעת במי שעובדים במקומות האלה שבקרבתם מצויים גגוני האסבסט. מה שהיה הוא שיהיה. רק חבל שבאופן אבסורדי, חלמאי ומקומם התקנות יוצרות את אותו המצב המסוכן אותו הן באו למנוע.
כל זמן שלא יוקלו ההליכים והאופציות להסיר את האלמנטים הללו, הגגונים הגורמים לזיהום ומחלות ישארו מיותמים כמו התקנות העוסקות בהם ובשל כך ימשיך ויגרם לציבור נזק בריאותי, סבל ופגיעה.
