הטיעון המטלטל כי צה"ל הינו שחקן ראשי בקידום תהליכים מדיניים שנויים במחלוקת, הוא לא פחות מרעידת אדמה לאומית, מזווית יהודית אך גם אנושית, וגם מושא חקירה אקדמית ומשפטית ומוסרית.
האזרחית האמיצה הראשונה שהעזה לטעון טיעון כזה, באופן של חקירה שיטתית, כולל איסוף עדויות, והעלאת חומר החקירה, בצורת ספר, הלא היא רות איזיקוביץ, בספרה 'תכלית ראויה'.
בספר חדש ומרתק ושמו 'צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל' בעריכת פרופסורית להיסטוריה דבורה הכהן וחתן פרס ישראל פרופסור משה ליסק, בהוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הונחה לפתחנו, כאזרחי המדינה, אבחנה חמורה ביותר, לפיה פרופסור יגיל לוי, מגלה כי צה"ל הינו הגורם המוביל את ההיגוי של הסכמי אוסלו ואת יישומם.
בפרק ושמו: 'אוסלו כמבוא לאינתיפאדת אל-אקצה', מתאר פרופסור יגיל לוי, כיצד האתוס הרדיקלי של כלכלת השוק הליברלי שולט בצה"ל ומכחיד את הפוטנציאל של התנגדות אזרחית רחבה לקונספציה הקרויה "תהליך השלום", באמצעות גיוס ולגיטימציה חלקית של הקואליציה האתנו-לאומית בצה"ל. גיוס לצה"ל כאילוף מוחות והשתקת ההתנגדות לתהליך השלום.
צה"ל שמר על נכסיו והבטיח את עתידו, בדרך של הכפפה גוברת של התנהלותו לכלליו של אתוס כלכלת השוק. הדרג הפוליטי הליברלי הקיצוני מתמרן את צה"ל, כדי להשתמש בסמלי הצבא ובמעמד שלו בעיני הקבוצות השונות בחברה הישראלית, כדרך לגיוס תמיכה פוליטית בתהליך אוסלו והקמת מדינה פלשתינית.
קביעתו של דן שומרון כרמטכ"ל, כי לאינתיפאדה יש פתרון פוליטי, הייתה הכרזה חד-משמעית באשר לכיוון הפוליטי של צה"ל. האמרת עלויות השליטה סללה את הדרך למודל אוסלו. צה"ל הסתגל לתפקידו החדש - נטרול הקואליציה האתנו-לאומית. תפקיד המקנה לו עמדת כוח ומיקוח בקרב אליטות כלכליות.
חוט השדרה החברתי של הצבא נסמך היסטורית על הרובד החילוני והגברי של צעירי המעמד הבינוני (הכולל בעיקר את הרובד האשכנזי-חילוני בצירוף הקבוצות המזרחיות המוביליות 'המתמערבות') עם בולטות של צעירי ההתיישבות העובדת. השירות בצה"ל משמש את הפיקוד הבכיר הבא מקרב האוליגרכיה האשכנזית-חילונית, בכדי לגייס את הקבוצות החברתיות האתנו לאומיות, ובכך להטמיע בקרבם את יסודותיה של תרבות הצייתנות הצבאית, ובכך למנוע מהם לגייס את קבוצות המקור החברתיות שלהן לפעולה מחוץ לצבא ואף נגדו.
כך נוצרה ההתניה בין יכולת הנהגה פוליטית ישראלית - החותרת להקמת מדינה פלשתינית כפתרון לסכסוך הערבי-ישראלי - לגייס את תמיכת הצבא לבין היכולת לממש מדיניות העומדת בסתירה לאינטרסים הסובייקטיביים של קבוצות הקואליציה האתנו לאומית, המתנגדת לאוסלו ולתהליך השלום המדומה ולהקמת מדינת טרור ערבית פלשתינית עוינת החותרת בגלוי להשמדת מדינת היהודים.
למעשה התפתחה תלות פוליטית של 'מחנה השלום' בגיוס פוליטי באמצעות הצבא. הצבא הגן על אוסלו מפני נתניהו, גם במחיר גבוה, כגון: הדחתו של האלוף אורן שחור לאחר שנפגש בחשאי עם
שמעון פרס. כך נחשפה הברית של צה"ל עם כוחות המרכז-שמאל הפוליטי כנגד הקואליציה האתנו-לאומית (הליכוד ומועצת יש"ע, קבוצות מזרחיות פריפריאליות, 'הבית היהודי', 'ישראל ביתנו'). ההתקפה על אוסלו התפרשה גם כהתקפה על הצבא שתמך בו. כמובן, שבעימות פוליטי זה, הפסיד התניהו וניצח צה"ל.
צה"ל אילף את
בנימין נתניהו וכפה עליו לגייס את הצבא לצידו, כדי לשמור על מידה גבוהה של לגיטימיות של ממשלו, אל מול הכוחות המזוהים עם האליטות האשכנזיות-חילוניות והאינטרסים של כלכלת השוק שייצגו כוחות אלה.
התוצאה של מאזן הכוחות בין צמרת צה"ל לבין מחנה נתניהו, הייתה שנתניהו השלים פורמלית עם הסכמי אוסלו והשלים את הנסיגה המעוררת מחלוקת מחברון. על-רקע כניעתו של נתניהו לגנרלים הישראלים ובכירי שב"כ ומוסד מהאתוס הליברלי-כלכלי, מובנת עמדתו המצדדת בהקפאת התנחלויות, הימנעות מהתייצבות לצידן אל מול טרור משפטי נגדם והימנעות מיישום מסקנות דוח לוי, והכרזתו על קבלת העיקרון של שתי מדינות לשני עמים. נתניהו נכנע ללחץ הצבא והאתוס השמאלני הכלכלי הגלובליסטי.
רוב הצמרת הצבאית בצה"ל ובזרועות הביטחון באה מתוך המעמד הבינוני החילוני, והיא שומרת על כוחה בקנאות ובאמצעות שליטה בלתי מעורערת במוקדי הכוח וההשפעה והמינויים הבכירים. ואילו כוחות השדה מגויסים יותר ויותר מתוך כוחות הפריפריה החברתית והקבוצות הדתיות לאומיות. ארכיטקטורה חברתית זו של צה"ל, מספקת מענה למחסור בקבוצת חיילים המגלה נאמנות לדרך התנהלותו של הצבא. היא מאפשרת לגייס את קבוצות הפריפריה כמנגנון לגיטימציה למדיניות ביטחונית-מדינית התומכת בהקמת מדינה פלשתינית, שפרדוכסלית מנכרת את הרשתות החברתיות שמתוכן באים המגויסים.
השינוי בהרכב היחידות הצבאיות - ההישענות המוגברת על קבוצות הפריפריה האתנו-לאומית - הגביר את יכולת צה"ל לפעול בלי שיגייסו הקבוצות המיוצגות בצבא את הרשתות החברתיות שלהן לפעולות מחאה, להבדיל מן העבר, בעת שמילאו המגויסים האשכנזים-חילונים תפקיד מרכזי בכוחות השדה, ופעלו לגייס את רשתותיהם בדמות תנועות המחאה והשלום כמהלך של פעולה לריסון הצבא.
לסיכום: לצמרת צה"ל וזרועות הביטחון יש תפקיד מרכזי בהשלטת החשיבה הליברלית על המדינאות הישראלית. יישום מדיניות חברתית-כלכלית התואמת לאתוס של כלכלת השוק חייב את מערכת הביטחון לגייס את הקואליציה האתנו-לאומית בתמורה להפקדת ההובלה של התהליך המדיני המכונה תהליך השלום - בידיה והשלמה עם הדומיננטיות של חשיבתה.
מורשת מוסדית זו, של צה"ל כמכשיר פוליטי בידי האליטה הכלכלית הניאו-ליברלית, הפכה את הצבא בסיוע שאר זרועות הביטחון, למיישם האפקטיבי של הנסיגה מרצועת עזה ומצפון הגדה ופינוי היישובים היהודיים הפרוסים באזורים אלה. צה"ל עלול להתגייס שוב לתפקיד זה.
על-פי הניתוח החושפני הזה, הדרך לאכיפה אסטרטגית על החברה הישראלית, של קונספציית אוסלו בהנהגת שמעון פרס ותנועות השמאל-מרכז שכאמור הכניעו את בנימין נתניהו, היא באמצעות תמיכת צה"ל בתהליך השלום ופתרון שתי מדינות לשני עמים. אכיפה אסטרטגית זו, תועצם באמצעות הכנסת סדר יום חברתי לאתוס כלכלת השוק, מה שיאפשר לשמעון פרס ומחנה השלום שלו, את הרחבת הגיוס של קבוצות הפריפריה לתמיכה בהסכם שלום רדיקלי עם הערבים. זו הסיבה להתעוררות הסדר היום החברתי בקרב מחנה השלום (מחאת האוהלים בהפקת חד"ש) - כי הם מבינים את הפוטנציאל הטמון בו - כך כוחותיה של כלכלת השוק חותרים להשיג יתרון מכריע על האתנו-לאומיות.
לכותב המאמר, נראה כי לנוכח האיום האירני והאיסלאמיסטי, המתעצם והולך בקרב ובסביבת מדינת ישראל, ובעולם כולו, נטרפו הקלפים בידי האליטה הכלכלית הליברלית בארץ ובעולם ואין הם מודעים או מסרבים להודות בכך. יותר ויותר אישים ובכירים בצה"ל ובזרועות הביטחון בארץ ובעולם, מתפכחים מהאשליה של שלום עם הטרור הערבי והאיסלאמיסטי האירני ובכלל. ניצחונו של האתוס האתנו-לאומי היהודי מובטח - גם אל מול קואליציית הכלכלה הגלובלית ותככיה - לאור התהליכים הגלובליים עצמם המסתמנים כהתעצמותה של מלחמת עולם שלישית בין המערב לערב האיסלאמיסטי.
בורא עולם, הקדוש ברוך הוא, מסדר הדורות מראש, אדריכל ההיסטוריה, הוא האסטרטג הראשי והאמיתי של התהליכים בארץ ובעולם. ולא יועילו כל תעלולי המחנה הרדיקלי הליברלי הכלכלי, אלא נהפוך הוא: חתרנותו היא הזרז הגדול ביותר לנפילתו הקרבה והולכת ולצמיחת מדינה יהודית מלכותית.
