אתמול התייחד העולם כולו עם זכר הנספים בשואה וכמובן שגם אנו בישראל עושים זאת בטקסים ממלכתיים וציבוריים במקומות שונים. זוכרים את הנספים בשואה ולומדים את לקחי התקופה האיומה והשחורה ההיא, וטוב שכך.
אך אתמול היה גם יום שיש לעשות חשבון נפש אמיתי, בקרב כל מקבלי ההחלטות בישראל, ולנסות לענות על השאלה העיקרית והמטרידה: מדוע אנו שוכחים את הניצולים קורבנות אותה שואה?
· מדוע נשללים זכויותיהם של 40,000 ניצולים שעלו ארצה אחרי שנת 1953?
· מדוע שוחקים קברניטי האוצר את הניצולים הפונים למשרדיהם בגלגלי הביורוקרטיה?
·מדוע הקצבה מהאוצר נלקחת בחשבון במבחן ההכנסות של הביטוח הלאומי?
· מדוע תקציבי "קרן הרווחה" אינם מספיקים לתת סיוע לכל הניצולים הנזקקים??
· מדוע הנתונים המזעזעים שפורסמו היום, לא מדירים שינה מאף פוליטיקאי?!? למען הספק נחזור עליהם בשנית: 58% מניצולי השואה בישראל חיים מהכנסה של עד 3,000 שקל בחודש, 70% מניצולי השואה לא יכולים לממן בכוחות עצמם טיפולי שיניים ו-18% מהם נזקקו לסיוע כלכלי במימון משקפי ראייה.
· כיצד אנו יכולים ללמד וללמוד את לקחי השואה כאשר כל ניצול שואה רביעי בישראל מוגדר כעני?
שעון החול של הניצולים הולך ומתרוקן, זו עובדה ואין בלתה.
"כן לזקן" סבור שהדאגה לכלל ניצולי בשואה היא הדרך הטובה והמכובדת ביותר להנצחת השואה!
