מי שהצביע השפיע? לא ולא!

עם פרסום התוצאות של מערכת הבחירות הנוכחית, ניתן לבחון עד כמה היו התוצאות רגישות לשינויים במספרי המצביעים למפלגות השונות. יש לזכור שחלוקת המנדטים מתבצעת בשלב ראשון על-פי הסכמי העודפים, כשכל שתי מפלגות שיש ביניהן הסכם עודפים נחשבות כמפלגה אחת, ורק בשלב שני מתבצעת חלוקת המנדטים בין שתי מפלגות אלה. המסקנה המפתיעה ביותר היא שלמרות שמנדט אחד מייצג בערך 28,000 בוחרים, חלוקת המנדטים לא הייתה משתנה גם אם לליכוד/הבית היהודי היו נוספים 31,000 קולות של מצביעים שנשארו בבתיהם, וגם אם 32,000 ממצביעי מפלגות אלה היו נשארים בבית. המפלגות האחרות רגישות יותר לשינויים במספר מצביעיהן, כשבמקום הראשון מצויה קדימה, שלו איבדה 3,216 ממצביעיה לא הייתה עוברת את אחוז החסימה, ומעבירה מנדט אחד לליכוד ואחד ללפיד. במקום השני נמצאת רע"מ, שלו נוספו לה 4,363 קולות הייתה לוקחת מנדט אחד מהליכוד, ובמקום השלישי עוצמה לישראל שלו קיבלה עוד 9,091 קולות הייתה עוברת את אחוז החסימה ונכנסת לכנסת עם שני מנדטים, שאחד מהם היה נלקח מהליכוד, והשני מלפיד. יש לזכור שחישוב זה נעשה בהנחה שלעוצמה לישראל היו נוספים קולות מצביעים שלא הלכו לקלפי. לו עברו לעוצמה לישראל בוחרים מהבית היהודי שהיו מעלים אותה אל מעבר לאחוז החסימה, הייתה אומנם עוצמה לישראל זוכה בשני מנדטים, אך הבית היהודי ולא הליכוד היה זה שמפסיד את המנדט (את השני בכל מקרה היה מפסיד לפיד). כשמתחשבים גם בחלוקת המנדטים בין מפלגות שלהן הסכם עודפים, מסתבר שהרגישות הגבוהה ביותר היא לשותפות שס/יהדות התורה. לו עברו 1,454 קולות מיהדות התורה לשס, הייתה שס זוכה ב-12 מנדטים, ויהדות התורה בשישה. מסתבר אפוא שמספר זה, 1,454 קולות, הוא השינוי המזערי בו ניתן היה לשנות את תוצאות הבחירות. אין אף מפלגה שמצבה היה משתנה לו נוספו לה או נגרעו ממנה פחות מ-1,454 קולות, מבלי תלות מהיכן היו מגיעים קולות אלה. "מצביע - משפיע" - סיסמה ריקה המסקנה החד-משמעית היא שאיש מאיתנו לא השפיע על תוצאות הבחירות, וקולו של כל אחד מאיתנו בוזבז לריק. הסיסמה "מי שמצביע משפיע" היא בדיעבד ריקה מתוכן, ואפילו אם היו מתארגנים אלף איש, והיו מחליטים לתת את קולם למפלגה זו או אחרת, הם לא היו משנים דבר. בדיעבד ברור כשמש שכל אחד מאיתנו היה יכול להישאר בביתו ולא ללכת להצביע, ומי שהצביע לעוצמה לישראל או לעם שלם, ומרגיש שקולו בוזבז, יכול להתנחם בעובדה שגם אם היה מצביע לבית היהודי או לליכוד היה קולו מבוזבז בדיוק באותה מידה. כל מי שמנסה לשכנע אותנו ללכת להצביע בנימוק שאם אנחנו נישאר בבית, וכולם יישארו בבית, יהיה רע ומר, פשוט זורה חול בעינינו. החלטתו של כל אחד מאיתנו איננה משפיעה כלל על החלטתו של האחר, ואף אחד אינו שוטה מספיק כדי לנסות לשכנע אותנו שלא ניסע לחרמון, כי אם אנחנו ניסע, וכולם ייסעו, יהיה כזה פקק בדרך לחרמון שלא נוכל להגיע אליו בכלל. ומדוע בכל זאת כדאי ללכת להצביע? כיוון שכל הניתוח שלעיל הוא ניתוח התוצאות בדיעבד. מלכתחילה אין לנו אפשרות לדעת אם נשפיע ואם לאו, ולמרות שהסיכוי של כל אחד מאיתנו להשפיע הוא בערך מאית האחוז, עדיין זה סיכוי גדול מאפס. גם הסיכוי של כל אחד מאיתנו לזכות בפרס הגדול בלוטו הוא קטן, ואפילו קטן פי אלף מהסיכוי להשפיע על תוצאות הבחירות, ובכל זאת רבים משלמים כסף תמורת הסיכוי לזכות בלוטו. ביום הבחירות ניתן לנו בחינם הסיכוי הקטן להשפיע, ולכן למי שאכפת לו, ואינו סבור שכל המפלגות אותו דבר, כדאי ללכת להצביע פשוט בגלל שאולי בכל זאת יתממש הסיכוי הזעיר, והקול שלו ישפיע. ולסיום יש לציין עובדה מעניינת שכבר עמד עליה בן-דרור ימיני, אם גם בצורה מעוותת: למרות שמחנה הימין-דתיים ניצח את מחנה השמאל-ערבים בתוצאה 59:61, כאשר מסכמים את קולות המצביעים מקבלים הפרש של 6,892 קולות לטובת מחנה השמאל-ערבים. השאלה האם ניתן עדיין להתייחס לחלוקה המסורתית שבין המחנות ראויה לדיון נפרד, שמוטב לקיימו לאחר שתוקם הממשלה ויתבררו הרכבי הקואליציה והאופוזיציה.