לפני מספר שבועות כתבתי כאן רשימה בה תהיתי מדוע אנשים מוותרים בכזו קלות ומתפקדים למפלגות בדקה התשעים. ואכן, בכנסת ה-19 אשר תושבע בשבוע הבא יכהנו 45 גברים ונשים.
חברי כנסת מצויים בעיקר בשלוש סיעות מרכזיות: "יש עתיד" אשר כל חבריה הינם חדשים לגמרי, "הבית היהודי" אשר תשעה חברים בה הינם חדשים לחלוטין, ובמפלגת "העבודה" יש תשעה אנשים חדשים.
אם מסתכלים על העשייה של רוב האנשים, רואים רקורד מקצועי מוכח, הן בפעילות חברתית ענפה, והן בפוליטיקה המקומית. אך כדי להצליח בזירה הפרלמנטרית הם חייבים לעבור מספר שלבים:
- הישמרות מפני לוביסטים וקבוצות לחץ שונות: הלוביסטים מציעים לכל ח"כ את מרכולתם, הכוללת הצעות חוק, מידע, תמיכה כספית בתמורה לקידום סדר-היום אותו הם מייצגים.
- בחירת עוזרים יעילה: רצוי שעוזר פרלמנטרי יהיה חרוץ, אמביציוזי ויעיל, אשר יסייע לח"כ למלא את תפקידו נאמנה.
- ללמוד את העשייה הפרלמנטרית על בוריה: חבר-כנסת משתייך לקואליציה או לאופוזיציה. הוא משתייך למגזר מסוים ומחויב לסיעתו. ולקראת הבחירות הבאות הוא נאלץ להיאבק ביריביו האידיאולוגיים או בעמיתיו לסיעה. הוא חייב לבחור את הוועדה שבה ישפיע יותר, וכן לשתף פעולה עם ח"כים ממפלגות אחרות בהעלאת יוזמות לסדר-היום ובחקיקת חוקים.
- הם יכולים להיעזר בניסיונם של חברי-כנסת ותיקים אשר לא יהיו חברים בכנסת הנוכחית, כמיכאל איתן, יוחנן פלסנר, בני בגין וזבולון אורלב. זה לא מזיק ואף עוזר להיכנס לתוך הקלחת הרותחת. כמו בכל מקום עבודה, חשוב להכיר את הזירה לפני שמתחילים להשתכשך בביצה הפוליטית המיוזעת.
