לדעתי על היועץ המשפטי להחליט האם הוא עוסק בפרשת הרפז, על כל השלכותיה, או שהוא משתלב כגורם מפשר בכל הקשור לרגולציה שאולי תחלץ את זכייניות הערוץ השני מהמשבר, כי הטיפול בשניהם במקביל על-ידי הסמכות העליונה על שלטון החוק, נראה מכאן מאוד מאוד לא טוב.
בדצמבר 2012 נפגש וינשטיין עם בכירים בתעשיה. הסיכום של אנשי קשת היה כי "היועץ המשפטי לממשלה הדגיש במענה לדברי נציגי קשת כי הוא לוקח לתשומת ליבו את הערות נציגי קשת וכי בכוונתו להקפיד קיום תנאים רגולטוריים בהתאם לעקרונות שמירה על
חופש הביטוי ושוויון לפני החוק". כלומר אוזנו של היועץ המשפטי כרויה לזעקות של התעשיה והוא
יאזן גישתו בין חוקי היסוד ובין החוק. מפליא שדווקא אנשי קשת מצאו לנכון לסכם ולא היועץ עצמו.
קודם לכן הפגינו עובדי ערוץ 10 מול ביתו של היועץ המשפטי והוא יצא אליהם ואמר "אנחנו
עובדים על זה. "אני מקווה שהנושא ייפתר".
במקביל מתפרסם דוח המבקר בעניין הרפז שעל-פי עמוד 138 שלו יכול כל הדיוט להבין שסוף סוף ניתן משקל ראוי (ולטעמי נמוך מידי) לסעיף 420 לחוק העונשין - "שימוש במסמך מזוייף", כאשר ברור מי השתמש, בעוד שהשימוש ההמוני נעשה על-ידי האולפן של שידורי קשת. החוליה החסרה – ההחלטה אם הייתה מוּדעות לזיוף – או על-פי פרשנות בית המשפט האם הייתה "עצימת העיניים" היא לדעתי במרחק נגיעה. בכל זאת מתפרסם שחקירת המשטרה תעסוק בחיילים מאוד מאוד ספורים בלבד, חיילים (בכירים) אשר לדעתי חלקם בפרשה הוא מינורי, והם קורבנות הפרשה ולא המקרבנים בה.
מאחר שהיועץ המשפטי לממשלה לא יכול בפועל להשתחרר מהרגולציה בתחום התקשורת, ולו בגלל היבטי השילוב בין חוקי היסוד והחקיקה הרגילה, מצפה אני שהיועץ המשפטי לממשלה יאציל את סמכויות החקירה של פרשת הרפז לפרקליט המדינה או לשופט חוקר חיצוני, ויתנתק מחקירה זו לחלוטין.
כולנו יודעים בעל פה את פסק דין שב"ס, כולנו יודעים שיש הרבה הרבה סימני שאלה על התנהגות היועץ המשפטי לממשלה בפרשה וחשש ל
ניגוד עניינים יכול להוות הסבר הולם להתנהגותו. לשמחת כולנו חזרנו ל-SQUARE ONE. טוב יעשה היועץ המשפטי לממשלה אם ידיר ידיו ורגליו מכאן ואילך, מפרשת הרפז ויאציל מלוא סמכויותיו בפרשה, על-פי כללי ועדת אשר, (בשינויים המתאימים) לגורם רציני שיוציא את המרצע מן השק, אנו כאמור במרחק נגיעה מהחלטה האם יש האשמות על-פי 420 אם לאו. ואם כן, מי נושא לכאורה באשמה.
