"אין בעיה, נלך לאופוזיציה"

להוציא את שלי יחימוביץ' הדוברת אמת כאשר היא אומרת "נלך לאופוזיציה" מגובה על-ידי כל נבחרי מפלגתה - המאוכזבים - שמעדיפים באופן אלגנטי להפגין דעה אחידה ונאמנות הדדית - כל האחרים משקרים. ביבי מעולם לא הצהיר לפני הבחירות האחרונות כי ילך לשיחות שלום. שלום זה לא משהו שהליכוד חרת על דגלו, לא משהו שסימנים לקיומו נראו במשך ארבע השנים שחלפו. שום שלום ושום שיחות. ביבי אומנם הכריז לפני ארבע שנים על "שתי מדינות לשני עמים", אבל המציאות הוכיחה לכל אזרח ישראלי או אזרח אחר בעולם שהוא "רק אמר". במקביל - לפיד, בנט, שס (וגם שלי יחימוביץ') לא ביקשו את קולות אזרחי ישראל עם הכרזה "נלך לאופוזיציה". כבר היה לנו את מקרה ציפי לבני, פוליטיקאית שטעתה טעות עצובה כאשר בחרה ללכת לאופוזיציה עם לא פחות מ-27 נבחרים. חישבו על כל אלה שזרקו לקלפי את הפתק קדימה לפני ארבע שנים וקיבלו כלום. 27 נבחרים ישבו באופוזיציה, חלקם ניסו כמיטב יכולתם להשפיע ורובם שתקו כדגים, כולל המנהיגה. שבעת המנדטים שקיבלה ציפי לבני בבחירות האחרונות נראים לי כשייכים לאנשים תמימים שלא לומדים דבר וחצי דבר מהחיים.

להצביע עבור המועמד או המועמדת שלך בקלפי רוצה להגיד: "אני רוצה שתילחמו בשבילי, שתשיגו לי חיים טובים וערכיים, תשמרו על זכויותיי, ביטחוני, עתידי ורמת החיים הראויה לי כאזרח ישראל והעולם במאה ה-21". בדרך כלל מעוניין הבוחר שנציגו יהיה בצד הפעיל של השלטון, שתקופת חיי הכנסת אחרי בחירות חדשות תצטיין בהישגים, שינויים לטובה וכולי. אלה שהצביעו עבור בנט, לפיד, שס וישראל ביתנו, מעוניינים לראות את נציגיהם עובדים קשה לטובת האזרח והמדינה, ולא עובדים קשה באופוזיציה. לכן ההודעות של הנבחרים השונים כי "ישבו באופוזיציה", הן שיח סוחרים בשוק בסגנון "לי זה עלה יותר".

גם משפט זה מוצא מן הנפטלין בכל הזדמנות בה מפלגה או אישיות פוליטית כלשהי רוצים להשיג נקודות. שס אוהבת את המשפט הזה, ואריה דרעי, האיש עם ההיסטוריה הארוכה של שתיקה בבית המשפט, מר "הוא זכאי", אוהב להשתמש בטיעון המחץ הזה בכל הזדמנות. משהו כמו "אם שס לא תהיה בממשלה (ועוד וריאציות), זה יגרום לקרע בעם". 34 המפלגות שהתחרו על מקומות בכנסת של 120 חברים הציגו לפנינו את ה"אחדות בעם". עם ישראל מצטיין בהרבה תכונות מרשימות שהאחדות ואיחוי הקרעים הם לא חלק מהן.

כך אנחנו נידונים אחרי שהתלבטנו, ורצינו לא להצביע בכלל, והתרצינו והתעמקנו והצבענו, להמתין לממשלה החדשה והבלתי ידועה. כך חלף לו הרגע בו המצביע מרגיש מלך והנה כל אחד מאתנו חזר למצב חוסר-האונים הישן. עומדים מול שיח הסוחרים, שומעים את השקרים, ההתפארויות, ההתרברבות והטיפשות, ואין לנו יותר מה לעשות. רגע הגדולה שלנו חלף. אנחנו לא יודעים איזו ממשלה תקום, מה יהיה גורלה וכמה זמן תחזיק מעמד. מה יהיה העתיד, איך ינהלו אותנו, ואיך ייראו החיים שלנו. רק חלום אחד נותר: שלא יהיה הכל אותו דבר כמו שהיה.