לפני כ-15 שנים מרטין זליגמן, פרופסור לפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת פנסילבניה וראש האגודה הפסיכולוגית האמריקנית, הכריז על יסוד "הפסיכולוגיה החיובית". באותה עת פרופ' זליגמן היה דמות מוכרת ומעורכת מאוד בעיקר בגלל מחקריו על הקשר בין חוסר אונים נלמד לבין התפתחות דיכאון קליני. ליוזמה של פרופ' זליגמן הצטרף הפרופסור לפסיכולוגיה חברתית, אד דינר שבמשך שנים רבות חקר את ההיבטים הפסיכולוגים של "שביעות רצון מהחיים".
הנימוק להקמת הפסיכולוגיה החיובית אליבא דה פרופ' זליגמן היה שהמחקר והטיפול בפסיכולוגיה קלינית התמקד יתר על המידה בחקר ובטיפול בבעיות פסיכולוגיות כמו דיכאון, חרדה, וכדומה מבלי להתמקד ב"צד החיובי" של תפקוד האדם, כלומר, בתכונות החיוביות ובחוזקות.
פרופ' זליגמן הציע מערכת אבחונית הבודקת את החוזקות והיכולות של הפרט ופרופ' דינר הדגיש יותר את "מדע האושר". מכאן, הפסיכולוגיה החיובית התמקדה בראשית דרכה בשני נושאים מרכזיים: חקר האנשים "החזקים ו"המצליחים" וחקר גורמי האושר ושביעות הרצון של הפרט.
"הפסיכולוגיה החיובית" זכתה לפופולריות רבה לא רק בקרב הפסיכולוגים אלא גם בקרב העוסקים בצורה ישירה או עקיפה בהתנהגות הפרט והקבוצה כמו מורים, מחנכים, מנהלי ארגונים, מאמנים וכד'. עשרות ספרים ומחקרים התפרסמו על היתרונות הפסיכולוגים והפיזיים של היות האדם מאושר ושבע רצון בחייו. למרות שמקימי האסכולה החדשה בפסיכולוגיה, לא התכוונו לכך, עקרונות הפסיכולוגיה החיובית השפיעו גם על הטיפול הפסיכולוגי - הקליני.
התפתחות מודל המחלה ברפואה בניגוד בולט לשאר התחומים בפסיכולוגיה כמדע, דרך הטיפול של הפסיכולוגים הקליניים הושפעה רבות ממודל המחלה שפותח ע"י רופאים. שתי האסכולות המרכזיות בפסיכותרפיה פותחו ע"י רופאים- פסיכיאטרים : פרויד - הפסיכואנליזה ואהרון בק - טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ((CBT. הטפול הפסיכואנליטי וההתנהגותי-קוגניטיבי מתחילים באבחון "המחלה" או הבעיה הפסיכולוגית על-פי ספר האבחנות הפסיכיאטריות (DSM) וממשיכים בריפוי הגורמים הפנימיים והחיצונים שגרמו כביכול לבעיה הפסיכולוגית.
הטיפול על-פי עקרונות הפסיכולוגיה החיובית משנה מקצה אל קצה את עקרונות הטיפול הפסיכולוגי. במקום לשאול: מה הם הגורמים לבעיה הפסיכולוגית וכיצד אפשר לצמצם את השפעתם על הפרט (קרי: לסלק את גורמי "המחלה") הפסיכולוג שואל: מהי המטרה שהמטופל רוצה להשיג וכיצד הוא יכול להגשים את מטרתו בכוחותיו למרות "חולשות" מסוימות שיש לו. למשל, בטיפול בילד שמתנהג בצורה אגרסיבית כלפי חבריו, המטפל לא יקדיש זמן לאבחון ולטיפול בגורמים הנפשיים "העמוקים" הגורמים לילד להתנהג בצורה אגרסיבית, אלא ינסה לברר מה הילד רוצה להשיג בהתנהגותו.
לאחר שהמטפל מזהה את המטרות שאותן רוצה הילד להשיג, המטפל יעזור לילד להגשים את מטרותיו תוך כדי ניצול המיומנויות והיכולות של הילד כמו הפעלתן של שליטה עצמית לשליטה במחשבות עוינות וברגשות בכעס. כך למשל, גם בטיפול באדם מבוגר שלאחר חיים פעילים ומלאי משמעות יוצא לגמלאות ומתלונן על מצבי רוח דיכאוניים. במקרה זה, המטפל על-פי עקרונות הפסיכולוגיה החיובית ינחה את המטופל איך למצוא משמעות חדשה לחייו וכיצד הוא יכול להעצים את השמחה בחייו.
הפסיכולוגיה החיובית שמה דגש על מניעת בעיות פסיכולוגיות ע"י כך שהיא מעודדות את הפרט לנצל את היכולות והכישורים שלו במטרה למצוא משמעות ומטרה בחייו ובכך להגביר את הרווחה הפסיכולוגית שלו. אחד הכישורים הבסיסים ביותר של אדם הוא היכולת לשלוט ולכוון את מחשבותיו, רגשותיו והתנהגותו. מחקרים רבים הראו שאנשים המאמינים בכוחם לכוון את חייהם לאפיקים חיובים בחיים, מאושרים ובעלי רווחה רגשית גבוהה.
