אני מרשה לעצמי לאמץ, לרגע, את הסגנון המשפחתי של נפתלי בנט הקורא לכולנו אחים ואחיות שלו. במשך היום (ג', 5.2.13), יום ההשבעה של חברי וחברות הכנסת החדשים (גם הישנים), אנסה לשים את עצמי בעור של בת-משפחה ל-48 הח"כים החדשים. 48 אנשים בתפקיד חדש ורב-משמעות, שחלקם צעירים בעלי פריבילגיה של חדשים שעוד לא התקלקלו בעריסת הכבוד והשררה. כמו ביום הראשון ללימודים בכיתה א', כולם נרגשים, ליבם פועם מול המעמד של בית הספר, מעמד כיתה א', המורים, הצלצול, המורות והמנהל והחברים הלא ידועים. הפחד והגאווה משמשים בערבוביה בגוף הקטן, החדשים נראים כגמדים מול כל שאר ילדי בית הספר. כך 48 חברי הכנסת החדשים, בתוליים ודילטנטים, חדורי כוונות להצליח, למלא תפקידם בנאמנות, לשמור על הכיסא בזכות ולא בחסד, לעזור למדינה ולרצות את אלה שבחרו בהם. אין זה דבר של מה בכך לאיש צעיר, לקבל תפקיד ציבורי ברמה כזו. האחריות מעלה את האדרנלין במוח, הלחיים סמוקות, הדופק אץ מהר, הגאווה אמיתית, חסרת רהב (לעת עתה) ומלאה חששות. בשלב זה הכל אידילי: התפקיד לעתיד הקרוב מחייב ומוערך, המשפחה והחברים מעניקים חום, ה"מדינה" כולה מחבקת, התקוות של האזרחים מרקיעות שחקים יחד עם תקוותיכם לעולם חדש. הכל חדש זיכרו חברים חדשים, אחים ואחיות שלי, כי האיחולים של היום זו לא הביקורת של מחר, יש לכם את כל הקרדיט שבעולם ל-24 שעות בערך. הציפיות מכם מרקיעות שחקים. הן ענקיות הציפיות האלה, ולא בתחום ההתחייבות שלכם למפלגה שלכם אלא בתחום התנהגותכם העתידית במקום העבודה החדש. עשו לנו ולעצמכם טובה, אנא העלו את רמת השיח בכנסת ישראל, הכניסו רמת דיון וויכוח ברמה גבוהה. זיכרו! זה לא שוק, זו כנסת. אפשר להיות בוטה, סרקסטי, חריף-לשון וכדומה, אבל אפשר גם בו-זמנית להיות אינטליגנטי וברמה של בתי פרלמנט תרבותיים ולא לגלוש מיד לתרבות הביזוי ההדדי, יחד עם קריאות ביניים ברמת משחק כדורגל של בית"ר ירושלים נגד כל קבוצה, בייחוד קבוצה ערבית. אל תחפפו אל תשכחו מהר מדי כמו חבריכם מן העבר, לבוא לדיונים ולא רק להצבעות. אל תאמצו לכם את גישת "אני עובד בהמון ועדות, אין לי זמן לשבת בכנסת". אל תספרו לנו "אני מסתובב בשטח, בודק מקרוב את המצב, פוגש אזרחים בכל הארץ ובכלל בודק את הנושא". והעיקר, אחים ואחיות שלי, אל תהפכו לחמדנים. אל תתחרו בחברי הכנסת הוותיקים ובאלה שפרשו (שלא מרצונם) בנסיעות מיותרות לחו"ל. אל תחפשו בעיקר את הצ'ופרים ואל תנצלו עד למקסימום האפשרי את מנעמי השלטון המוגשים לכם על מגש של כסף. אל תהיו אלופים בניצול ההטבות על-אף שהן חוקיות, הפגינו מעט צניעות, לא יותר מדי, אבל מעט, באופן שיכבד את תפקידכם, ואל תתחרו בגדולי החמדנים הידועים של כנסת ישראל וממשלותיה שידעו תמיד לנצל כל הזדמנות לעשות לביתם, לכיסם, לעינוגם ולתענוגם. מאין באתם ולאן אתם הולכים תנו לנו, אחים שלי ואחיות, תקופה שתוסיף לכם ולנו כבוד, שתוכיח כי אתם חרוצים, ישרים ומהימנים. עשו למען המוניטין האמין שלכם. זיכרו שטוב שם משמן טוב ומוניטין של יושר ואחריות הוא גם משהו שתורם לכם אישית, ולמדינה, לא פחות מנסיעה לחו"ל "לצרכי לימודים". אנחנו מלאי תקוות לא פחות מכם, אנחנו לא רוצים להתבייש בכנסת שלנו ובחבריה, לא במובן המפלגתי הצר אלא במובן הלאומי, הממלכתי, הנימוסי והמבליט את החינוך הטוב שקיבלתם (כך אנחנו מקווים) בבית אבא ואימא, בתרבות הישראלית, במפלגה שאתם מייצגים. הייצוג, רבותיי החדשים, חשוב ביותר, כי אתם מייצגים את האחים והאחיות שלכם שהצביעו למפלגה שלכם כדי שתקבלו את הג'וב הזה, שמשמעותו לדאוג לכולנו, אנו האחים והאחיות שלכם. ובאמת, אל תביישו אותנו. אל תאכזבו. תודה.