יש אומרים כי הממשלה החדשה תקום ותיפול על סוגיית 'השוויון בנטל'. יתכן שבין שעת כתיבת השורות לקריאתן נמצאה נוסחה לפתרון (לא סביר), ואולי הוקמה ועדה למציאת הנוסחה (יותר סביר). מכל מקום, בעקבות פסיקת בג"ץ לביטול 'חוק טל', עקב כשלונו (והגיע הזמן שהציבור החרדי יכה על חטא שלא ניצל טל-חיים זה), הסתובבו בשוק הפוליטי
מיתווה יעלון ומיתווה לפיד. מאמצים רב-מפלגתיים ינסו לגשר ביניהם. לי הקטן נותרה בקעה לכמה הערות צד. כשירות לקוראים נציג תחילה את שני המיתווים (ראו תמונת טבלה מצורפת).
החתן והנדוניה הערת פתיחה: 'מדברים על הכלה ומתכוונים לנדוניה'. מדברים על שוויון בנטל השירות ומתכוונים להשתלבות בשוק העבודה. לדידי, נטילת חלק בשירות צבאי/לאומי היא סוגיא מוסרית, חברתית ותורנית גם יחד. מאידך,
הלחץ להשתלבות בשוק העבודה היא גישה פטרונית בלתי מוצדקת. מי שמעדיף חיי דחק ועוני, לקיים את דברי המשנה (אבות א,ו) "כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל", ומצפה לסיפא: "אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא" -
זכותו! פרט לתביעתו שהציבור ישא אותו בנדיבות על כתפיו הכלכליות....
בין ישראל לעמים הערה שניה: אני על הסף נגד שוויון בנטל ונימוקי עמי; ערביי ישראל (כולל הבדואים)!
אם השויון ימומש הוא יחול על מיליון וחצי(!) ערביי ישראל! אינני רוצה אותם בהמוניהם בשירות לאומי, ובעיקר אינני רוצה אותם כשוֵי זכויות, בעקבות שויון בחובות. אינני רוצה אותם גם כמשולבים בכח העבודה. נימוקים ינתנו במועד מאוחר יותר. בינתיים, מכיון שאני בטוח כי שום נוסחת 'שויון בנטל' לא תמומש על ערביי ישראל, לפיכך קשה לי להאמין שהיא תחול רק על הציבור החרדי. עצתי-חינם לסיעות החרדיות לנצל טיעון זה.
מיכסות? ושלישית: עד לביטול חוק טל וצו הבג"ץ הנוסחה הייתה שכל מי ש'תורתו אומנותו' פטור משירות כלשהו. נקבעו קריטריונים להגדרה פוטרת זו וכל העומד בהם יכול לחסות תחתיה. אינני תומך כלל בפטור גורף, אבל לפחות יישומו ברור, "הכל יוצאין".
כל מיתווה המכיל 'מיכסות' פְּטוֹר בלתי ניתן למימוש משום בחינה; מוסרית, חינוכית, משפטית ובעיקר הלכתית. ועוד, שיטת
המיכסות תגרור אחריה שחיתות מוסרית, ולמצער התלבטות מוסרית וחינוכית נוראה מצד 'ועדת המיכסות העליונה'. ואם כל ישיבה תקבל 'מיכסה מוסדית', כמיתווה יעלון, אינני מקנא בנדודי השינה של ראשי הישיבות.
אני צופה גם 'מסחרה' ב'אשרות פטור' בין הישיבות ואולי גם 'רצי כסף'. מן הסתם אברכים חרוצים כבר שוקדים על איסוף חומר הלכתי רב שליווה את פרשת
'החטופים' לצבא הצאר שהטיל מיכסות על קהילות ישראל לספק כח-אדם לשירות (במאה ה-19). פרשה זו מוכרת לשימצה גם בדפי ההיסטוריה, בניצול שררה של פרנסים ובעלי ממון לשיחרור יקיריהם והחלפתם בבני עניים וחסרי יחוס. אינני רואה דרך להימנע מדילמות כבדות אלו.
אז מה הפתרון? הפתרון מצוי בידי קברניטי הציבור החרדי. אם הם רוצים להסיט את החרב הלפידית המתהפכת של גיוס לכל (פרט ל-400 'עילויים' שגם הם יעוררו דילמות כבדות ביותר בדרך למימוש. חישבו נא למשל על שאלת-מפתח: כמה אשכנזים וכמה מזרחיים? וציר החלוקה ליטאים-חסידים) עליהם להציע
הצעה מהפכנית-דרמטית; משהו כמו
'ישיבות הסדר חרדיות', או הגבלת גיל סופית לכולם. בתוך הצעות אלו ישולבו קריטריונים, שויוניים אך יחודיים לחרדים, של פטור גורף, או קיצור משך שירות, לנשואים בכלל ולאבות בפרט.
כל הצעה שתבוא מבחוץ תהיה גרועה יותר! "וגונב איש ומכרו" (כא,טז) - פסוק זה מפרשתנו הוזכר
בפולמוס ה'חטופים' הנ"ל. תנועת המוסר נוסדה ע"י
הרב ישראל סלנטר בין השאר בעקבות גזירה זו: "העיירה סלאנט הייתה צריכה לתת ילד אחד לצבא. לעיירה נקלעה אלמנה מחזרת על הפתחים ועמה ילדה הקטן. ממוני הקהל חטפו את הילד מיד אמו ורשמו אותו לעבודת הצבא. דעתה של האלמנה נטרפה עליה... באותה שבת נזדמן ר' ישראל לסלנט והתחיל לנזוף בקצף נורא על השערוריה הנוראה הזאת, וכינה אותם רוצחים! גונבי נפשות!" (תנועת המוסר, עמ' 204).
