מטרות שניתן להשיג ואלה שלא ניתן
מאחר שמפלגת "יש עתיד" - היא המפתח השבדי לקואליציה שיכולה להביא שינוי, להוביל קדימה ולפתוח את פקק "התנועה" ולהביא את הציבור הישראלי ל"ביתו". בגלל נתוני פתיחה אלה, על נציגי "יש עתיד" מוטלת חובה לאומית ציבורית, להיות פרגמטיים, אך בעיקר מעשיים וגמישים, כפי שמחייבת הפוליטיקה.
מטרות שניתן להשיג מיידית:
- הקטנת הממשלה, צמצום השרים, סגני שרים, ביטול ומיזוג משרדים (20-18 שרים + 4-2 סגנים).
- צמצום והקטנת הוצאות הממשלה ומשרדי הממשלה ע"י ייעול, ניהול נכון והידוק החגורה.
- הצבת מטרות לאומיות, בנות השגה, בתחומי הכלכלה, החברה, לחימה בגזענות, באלימות, תאונות דרכים, חינוך ומניעת קרעים בעם.
מטרות שצריך להשיג לאורך זמן ובהסכמה
חלוקת הנטל - מטרה חשובה ולאומית ממדרגה ראשונה, אבל יש לגשת אליה לצורך פתרון עם הבנה, שמדובר בשילוב של חברה סגורה עם ערכים, אורך חיים, אמונה שאינה בקונצנזוס החילוני, ובוודאי שאינה עולה בקנה אחד עם תפישת העולם הבסיסית של מפלגת לפיד.
הפתרון - לכן צריך להיות איטי, בשלבים, אך בעיקר מתוך הסכמה והבנה.
כל פתרון בכפייה או בחקיקה - נועד לכישלון
הכישלון - מובנה בעצם המחשבה שניתן לכפות על החרדים אורך חיים שונה ושינוי מהפכני במסגרות, תוך זמן קצר או שילוב מהיר עם החילונים.
אמונה - לא משיגים בכפייה - שינויים דרסטיים בתפישת עולם, בהתנהגות, בהתנהלות, לא משיגים בכוח ולא בחקיקה. זה הוכח לאורך ההיסטוריה האנושית של מאות בשנים בדגש על היהודים.
האולטימטום צריך לבוא מלחץ חיצוני - לאמור: השתלבות הדרגתית לשירות לאומי, ליציאה לעבודה.
יש לקבוע בהסכמה עם החרדים/רבנים - מכסת לומדי תורה, לדוגמא: 4000-3000 תלמידי ישיבות לומדי תורה וכל היתר, לא יתוקצבו ולא יקבלו עזרה ממשלתית, אלא אם יצאו לעבוד או לשירות לאומי.
זה לא פשוט, לא קל, לא מובן מאיליו, אבל ניתן לביצוע.
הסדר מדיני
נושא חיוני חשוב, לדעתי בשלב זה, לא פתור. הדיונים וההצהרות הבלתי פוסקות על הצורך בהסדר מדיני, מהלך מדיני, אופק מדיני - מזכירים לי את האימרה הפופולרית: כולם מדברים על מזג האוויר, אבל אף אחד לא יכול לשנות אותו.
צריך לדבר, לנסות, להשתדל, אז אולי מקסימום נגיע להסדר ביניים של הבנות, לא יותר. בשלב זה, גם זה נראה לי רחוק מהישג יד.
ההתלהבות של לפיד, שחייבים לדבר, מובנת, אך נובעת מחוסר ניסיון, תמימות פוליטית וחלומות פז.
הנפת לפיד התקווה
תקווה - זה דבר נהדר, חולמים עליה, משתוקקים ורק לעיתים רחוקות מצליחים לקיים אותה. כמו כל לפיד - ברגע שהנוזל הבוער מתאדה/נגמר/נשרף, הלפיד כבה/נגמר/נשרף. אם לפיד ומפלגתו ילכו עם הראש בקיר בכל הנושאים שהציבו, הם יסיימו כל לפיד מצוי.
הצבעת מחאה או הצבעת נגד
בכל מערכת בחירות, יש מפלגה, שהיא מפלגת הצבעת מחאה או יותר מדויק, מצביעים נגד ולאו-דווקא בעד. ההיסטוריה הקצרה של ישראל כבר ראתה תופעות אלה, כמו המפלגה הפרוגרסיבית, מפלגת שינוי, תמ"י, התחיה, צומת, מפלגת ד"ש, גשר, רפ"י (של בן-גוריון, פרס), מפלגת האבא של לפיד ועוד רסיסים רבים אחרים.
כל המפלגות האלה - היו להן כוונות טובות ומטרות נעלות, שהתאדו עם הזמן. כי הן לא היו ריאליות, הן היו חלומות ותקוות, שהתנפצו אל מציאות קשה של צרכי ביטחון, כלכלה, בזמן משבר עולמי, מדיניות חוץ של שונאי ואויבי ישראל סביב לה. לכן להצהיר ולפרסם מודעות ולפזר סיסמאות, זה קל - יהיר לא נהיר ולא זהיר.
אם מפלגת לפיד רוצה דלק להמשך בעירת הלפיד, הם חייבים להיות פרגמטיים/מעשיים וגמישים ולא....
יאיר רוצה להיות ראש ממשלה
בראיון טלוויזיה, שלפני הבחירות, שליווה את יאיר לקראת היום הקובע, הוא הצהיר למצלמה, שמטרתו להתחרות בקדנציה הבאה לראשות הממשלה - והוא גם ינצח.
האם הוא יהיר או טיפש או חסר ניסיון? - לדעתי, כולם יחד. זה מצביע על חוסר ניסיון פוליטי מדיני, על תמימות שלא טובה בפוליטיקה.
יאיר - מקים לעצמו יריבים
עוד לפני שהצליח לקיים מטרה אחת מכל הצהרותיו, הוא כבר מקים לעצמו אוייבים, בעיקר מבחוץ אך גם מבפנים, דבר שמסכן את הקריירה העתידית. יאיר - קודם תוכיח משהו, תעשה, תשיג, תילחם ורק אז תצהיר ותסביר מה כוונותיך לעתיד - קבלות, תציג קבלות.
שלי יחימוביץ' הצהירה והתאכזבה
גם יחימוביץ', הצהירה שהיא מתכוונת להיות ראש ממשלה, כבר עכשיו והיא תציל את המולדת. התוצאה - כישלון וסתירת לחי בבחירות.
המסקנה - חברים כמו "כבל", נתנו לה חבל ארוך ועכשיו לוקחים ורוצים את "הכבל" חזרה, כולל ריבית דה ריבית בתפקיד ובהנהגה.
לסיכום: הציבור רוצה שינויים בממשלה, ביעדים, בחלוקת העוגה ורוצה גם לטעום מהעוגה עם הקצפת ולא להסתפק בפירורים שנושרים מהמגש.
לכן בביצוע - ביישום טמונה ההצלחה. אם לא "נשרוף את המועדון" - ונלך שוב לבחירות...