החל המו"מ על הרכבת ה
ממשלה וזה הזמן לבחון את תנאי המינימום של המחנה הלאומי לכינון ממשלה ולהצטרפות לממשלה, ובמלים אחרות - לקבוע היכן עובר הקו האדום. הרבה עוסקים כעת בסיבות לירידת כוחו של הליכוד בבחירות. הלקחים האלה הם חיוניים בראש ובראשונה ל
נפתלי בנט ולאנשיו, כי מה שהביא את הליכוד עד סף אובדן השלטון עלול לסכן גם את הבית היהודי, כבר בדרך לשלטון. כוונתי לפרגמאטיות, לגמישות ולרצון לרצות "אותם" ולהוכיח "להם", שבניגוד לתדמית שיצרו לנו רוצחי האופי מן השמאל - לא נורא, אנחנו לא "קיצונים", להפך - אנחנו יותר 'נאורים' ורודפי שלום "מהם".
כאשר על החולשה הפסיכולוגית הזאת מתווסף גם לחץ מדיני מן החוץ מצד הממשלות ודעת הקהל בעולם, מתחיל אצל רובם הגדול של מנהיגי הימין תהליך של סחף ושחיקה. הקו הלאומי שלהם מתחיל להתעקם ולהישבר והרטוריקה שלהם מיטשטשת ומתאימה את עצמה לשפת "קובעי הטעם" מהשמאל השולטים על התקשורת. בסוף מגיעים אל נקודת השפל שהידרדר אליה
בנימין נתניהו בנאום בר-אילן, נאום מכירת הבכורה והוויתור על נחלת אבות לטובת עם זר ואויב. הכרזה כזאת, כשהיא באה מפי ראש מפלגה המתיימרת להיות מנהיגת המחנה הלאומי, נוטלת ממנה את זכות קיומה, שורפת את נשמתה.
ה"התגמשות" הבלתי פוסקת, הניסיון ללכת אך ורק 'על בטוח', לא לעורר אנטגוניזם, לחמוק ולהחליק, להנמיך פרופיל - כל זה הביא את הליכוד במערכת הבחירות האחרונה עד למצב האבסורדי של אי יכולת לנסח מצע ולהעביר בתעמולה שלו אף לא מסר אחד בעל תוכן ומשמעות. עד שלא נותר לו אלא לחזור שוב ושוב על קריאה טפלה וסתמית אחת: הבו לנו 'מנהיג חזק!"
אם יש את נפשך לדעת, לאן הלכו המנדטים החסרים לנתניהו, אל "שתי המדינות" לך! שם, בתחתית התהום של בגידת הליכוד בדגלו, במורשתו ובמהותו - היו מוטלים המנדטים, ומשם הרים אותם הבית היהודי בגלל אמונת הבוחר שהתנועה הזאת תהיה הלוחמת הבלתי מתפשרת נגד כל מחשבה לאפשר להקים בארץ ישראל המערבית ישות ריבונית זרה. המצביעים שמאסו בנתניהו לא חיפשו אצל בנט את שינוי שיטת השלטון, ולא את העלאת רמת החיים של המעמד הבינוני, ואפילו לא את "השוויון בנטל". את כל אלה יכלו להשיג מן המקור במפלגות אחרות, ובראש וראשונה אצל "יש עתיד" של
יאיר לפיד. כמובן, טוב, נכון ונבון עשו בנט וחבריו שהרימו גם את הדגלים האלה, אבל חשוב שלא יתבלבלו ולא יחליפו עיקר בטפל.
להתפשרות על עקרונות יש תמיד בני-לוויה: השקר, הצביעות ודרכי העקלתון. זה נובע מן הצורך להסביר לחברים, לאוהדים, לציבור - את הסטייה מן האידיאלים, את אובדן הדרך. "דברו אלינו אמת" אמרו מאוכזבי מפא"י כשראו את מפלגתם, שסימנה היה "א-מ-ת", כורעת תחת שקריה. כך איבדה את השלטון מי שהייתה "מפלגת השלטון" ב'ה' הידיעה, ואך כפסע היה, שגם את מפלגת השלטון דהאידנא, הליכוד, יפקוד אותו הגורל.
נאמן ירושלים, אריה קינג, הביא לפרסום בערוץ 7 (30.1.13) דוגמה מקוממת במיוחד של הטעיית דעת הקהל ע"י ראש הממשלה. אם להאמין לדוברים הרשמיים, מזה זמן ניכר נפסקה ההקפאה בירושלים ומי שמתוך הניסיון המר לא כל כך האמין, ככלות הכל עשוי היה להשתכנע מהודעת ראש הממשלה בעקבות ההכרזה החד-צדדית של אבו מאזן באו'ם על מדינה פלשתינית, שמעתה תבנה ישראל בירושלים בגדול, ואפילו ב-E1, בין ירושלים למעלה אדומים, שם תתגבר על ההתנגדות הגלובאלית הרואה בבנייה במקום הזה נעילת דלת בפני כל אפשרות להקים מדינה פלשתינית. היו כאלה בציבור בישראל, שביקרו את הממשלה וטענו שהתיישבות אינה "עונש" ולא נאה להשתמש בה כעונש. תמימים שכמותם! מי חשב לבנות שם? מי חשב לבנות בכלל, אפילו על רכוש יהודי בלב העיר, בשכונת שמעון הצדיק?!
וזה המעשה. לפי ערוץ 7, מזה זמן עמלים אנשי השכונה להפשיר את הקפאת הבנייה היהודית בשכונה הזאת ומצביעים על מתחם ערבי מקביל, שבו כן ניתנים רישיונות בנייה. אריה קינג טען כל הזמן, שאת הוועדות העירוניות השונות משתקות הוראות המגיעות ממשרד ראש הממשלה. להזכירכם, כל אותו הזמן ראש הממשלה היה מתפאר בהופעותיו ובנאומיו בבנייה העצומה, כביכול, בירושלים. והנה הגיעה ההוכחה הכתובה בצורת מכתב מסוף ינואר השנה מטעם לשכת סגן ראש הממשלה ושר הפנים, בחתימת מנהל הלשכה, מר יניב בניטה, שבו נאמר כך :
"פנייתך בנושא תוכניות בניין עיר מס' ... בשכונת נחלת שמעון בירושלים התקבלה... לצערנו ישנה מניעה מסיבות מדיניות לדון בתוכנית זו. לכשיתקבלו האישורים הרלוונטיים לתוכניות אלו יועלו לדיון בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה." הידיעה בערוץ 7 מסתיימת בתהייה - "האם יידעו גורמים כדוגמת הבית היהודי לשלב בדיונים הקואליציוניים את הדרישה להפשרת בנייה יהודית בשכונה המוקפאת מזה זמן רב."
שתי הערות:
אם כבר פונים בשלב הזה אל הבית היהודי, כדאי להפנות אליהם בקשה יותר פשוטה ואלמנטרית: לפחות את זאת אל תעשו, אל תיכנסו לממשלה שקווי היסוד שלה מאמצים את דוקטרינת 'שתי מדינות לשני עמים'! זיכרו: בזה אתם מתחייבים באחריות קולקטיבית לאותה ההודעה המחפירה שהמחאה עליה והתיעוב כלפיה הביאו אתכם לכנסת!
הערה שנייה. השתמשתי למעלה מן העניין בלשון קשה כלפי ראש ממשלתנו, שכל כך הייתי משתוקק להיות מסוגל לכבד ולשבח אותו. אולם, מה ראוי לאזרח לעשות, כשממשלתו מאחזת את עיני העם ומוליכה אותו שולל? אני משוכנע ששר הפנים
אלי ישי שחרר את המכתב הנ'ל ובו האמת הערומה על המשך ההקפאה בירושלים, כדי להסיר מעצמו את האחריות, גם למחדל וגם לגניבת דעת הציבור. אלא, שבגילוי האמת לא די. כל עוד הוא בממשלה, הוא שותף מכוח האחריות הקולקטיבית.
בועה צבעונית אחרת שהפריח בנימין נתניהו התפוצצה בימים אלה. טענתי כאן, כי בנייה בירושלים כתגובה על הכרזת אבו מאזן באו'ם לא היתה, לפחות בשמעון הצדיק. ואם כאן לא, בE1 על אחת כמה וכמה. אבל הייתה תגובה נוספת: אי העברת מאות מיליוני שקלים, כספי מסים, לשלטונות רמאללה. גם כאן לא מעט אנשים הרימו גבה, האם זה ראוי לשלול כספים המגיעים לצד השני כדין, שהם בעצם שלו, שהרי מדובר בכספי מכס ומע'מ שאנחנו גובים בנמלים בעבורם בגין היבוא שלהם. גם כאן שאלו, האם האמצעי הזה מתאים לשמש כעונש?
וגם כאן ניתן כבר להרגיע את השואלים: אל חשש, גם זה ישראבלוף! ערוץ 7 מדווח ב-30.1.13 שהקפאת כספי המסים נפסקת. מעריכים שכבר בקרוב יועברו אליהם 400 מיליון שקל.
לדעתי, אין פסול בצעד הזה כשלעצמו. לקיחת כספו של הזולת אכן אינה עונש מתאים. אולם הצרה היא, ששוב לפנינו אחיזת עיניים של כביכול "תשובה הולמת" להפרת ההסכם ע'י רמאללה, ובפועל נשארה ישראל בידיים ריקות, ללא תגובה כלל.
בשעתו, דרשו מנתניהו מתן תשובה אחרת, מהותית, בתחום הקונסטיטוציוני, למשל סיפוח אזור C, והנה - לא כלום!
נשוב אל השאלה המרכזית, לפחות לפי תפיסת מחנה נאמני ארץ ישראל: האם הממשלה הבאה תהיה, חלילה, ממשלת 'שתי מדינות'? האם נבחרי הליכוד יאפשרו לנתניהו לקבל דרישה כזאת, שלבטח תבוא מצד אנשים כיעקב פרי, עופר שלח,
שאול מופז ודומיהם שיציגו זאת כתנאי סף לכניסה לאותו המו"מ עם רמאללה שנתניהו כבר התחייב לו? והבית היהודי, האם הוא ייתן לכך את ידו, האם הוא מסוגל לזה מוסרית וכלפי בוחריו, וגם - האם אינו מבין שבכך הוא גוזר את דין ביתו להיות בית של קדנציה אחת?
השאלות נשאלות על-רקע ראיון ברדיו, רשת ב', ביום 3.2.13 עם ח"כ
אורי אריאל, בו הציגו לו בדיוק את השאלה הזאת: האם הבית היהודי יצטרף לממשלה שבקווי היסוד שלה - 'שתי המדינות?' אריאל השיב שדבר זה קשה מאוד למפלגתו. המראיינת התעקשה ושאלה, האם זה יהיה 'קו אדום', ועל כך נענתה בשתיקה. גם זה לא הספיק לה, והיא תהתה בקול, האם פירושה של השתיקה שזה איננו 'קו אדום', ועדיין נותרה שתיקה.
'מקור ראשון' מן ה-1.2.13 כותב: "...בניגוד לחששותיו של ראש הממשלה שיסונדל ע"י הבית היהודי בכל הנוגע לתהליך המדיני - הבית היהודי מתכוון לגלות גמישות ולהעניק לנתניהו מרחב תמרון." עם זאת מוסיף העיתון "משיחות עם בכירים", ש"אינם מתכוונים לוותר על עמדותיהם העקרוניות ולא יסכימו להקמת מדינה פלשתינית או למסירת שטחים בפועל לרשות הפלשתינית".
הרישא מדאיגה, הסיפא מרגיעה. אולם האם הבכירים האלה ערים לכך, שהתנגדות להקמת מדינה פלשתינית אינה אפשרית מתוך ממשלה שהמדינה הזאת רשומה בקווי היסוד שלה? שמי שיצטרף לממשלה כזאת ימצא את עצמו מיד על מדרון חלקלק, בכיוון כלפי מטה?
