אין די בבחירות חופשיות

אנליסטים ומומחים לענייני המזרח התיכון עמלים בימים אלה על ניתוח והבנה של תופעה מעניינת, הלא היא הישרדותן של מרבית מדינות ערב, ובמיוחד אלו המלוכניות ואמירויות, מן "האביב הערבי" ונזקיו. זאת, למרות היותן מועמדות לשינויים ומואשמות בריאקציה ושיתוף פעולה עם הקולוניאליזם. נראה שיש לכך כמה סיבות. הסיבה הראשונה היא כי התושבים במדינות אלו משקיפים מקרוב על המתרחש במדינות שבהן אירעו ההפיכות, והם מסיקים את המסקנות. המשקעים שמותיר ה"אביב" הזה אינם מעודדים את העמים לאמץ אותו כדגם לחיקוי. השליטים החדשים במדינות "האביב הערבי", ובמיוחד "האחים המוסלמים" במצרים, עושים שירות טוב לשאר המשטרים במדינות ערב, בשמשם הוכחה חותכת לכך שלא כדאי ללכת בעקבותיהם. זאת בניגוד להערכות המנתחים כי "האביב הערבי" יסחף את שאר המדינות, ובמיוחד את סעודיה, ירדן, מרוקו ומדינות המפרץ. הסופר הלבנוני ג'סן שרבל מבטא את הדברים בחריפות במאמרו "משקעי האביב הערבי" ("אל-חיאת", 4.2.13): "ראיתי את מיליוני הצעירים הערבים הנלהבים מן האביב הערבי מפגינים בבירות ערב, זועקים לחופש, כבוד, עבודה ופת לחם. הם צעקו 'העם רוצה את הפלת השלטון'. ראיתי אותם צוהלים עם נפילת השליטים העריצים. השאלה היא אם זין אלעבדין, מובארכּ, קדאפי וצאלח הם הבעיה העיקרית. הרי הם הלכו. למה אם כן הכאוס הנוכחי בלוב, בתימן בתוניסיה ובמצרים? מורסי נכנס לארמון הנשיאות בבחירות דמוקרטיות. האם זה באמת מספיק כדי לשנות את המצב? התשובה היא לא. ניהולו של מורסי לקוי ומשובש. לכן, מתקוממים נגדו. עליו ועל אנשיו לבחון את מהלכיהם. כך גם על כל המנצחים ב'אביב הערבי' להבין כי הפלתו של שלטון אחד וכינונו של אחר בבחירות חופשיות - אין בהם די". סיבה נוספת היא תמלוגי הזהב השחור - מנת חלקן של סעודיה ומדינות המפרץ - הממלאים תפקיד חשוב בשימור המשטרים. כך, עם פרוץ המהומות, נזעק בית המלוכה בסעודיה והקציב 135 מיליארדי דולר לדיור לעניים. תקציבה לשנת 2012 הסתיים בעודף של 41 מיליארד דולר, ותקציבה ל-2013 הוא חסר תקדים בתולדות המדינה, ומגיע ל-221 מיליארדי דולר. חלקו הגדול מוקדש לשיפור תנאי המחיה של תושביה, ובכך נשלף העוקץ מן התעמולה העיקרית המאפיינת את הקוראים למהפכות במדינות אלה. הממלכות העשירות תומכות בממלכות חסרות ה נפט, כמו ירדן ומרוקו, שכן נפילת המשטרים בשתי מדינות אלה תשליך גם עליהן, במיוחד ירדן, שהיא השער הצפוני של סעודיה בפרט ושל חצי האי-ערב בכלל. יתר על כן, מועצת מדינות המפרץ אף מציעה לירדן ולמרוקו להצטרף לאיחוד מדינות המפרץ במטרה לחזקן ולשפר את עמידותן של מדינות המפרץ מול הסכנה האירנית. המלך הצעיר במרוקו מוחמד החמישי ביצע רפורמה מרחיקת לכת במוסדותיו. הוא העניק לפרלמנט את הסמכות למנות ולהפיל ממשלות. מפלגות האופוזיציה ראו בכך צעד חיובי שעונה על דרישותיהן. סיבה אחרת ליציבות במדינות ערב המלוכניות היא כי עמי ערב ברובם הגדול מקדשים את המסורת והמורשת השבטית. בכך יש הבטחה לשרידותן של הממלכות והאמירויות הערביות. ובניגוד למשטרים הצבאיים ומהפכניים, הממלכות והאמירויות אינן מרבות לפזר הבטחות גדולות היוצרות ציפיות ותקוות בלתי מציאותיות שכמובן אינן מתממשות. מדיניותן המאופקת מבטיחה יציבות ומחזקת את האמון בין ההנהגה לעם. יחד עם זאת, לא לעולם חוסן. על המשטרים שלא נפגעו מהפיכות "האביב הערבי" לשנות דרך, אם הם מעוניינים להמשיך לשרוד. טובתם מחייבת לדאוג לצמיחה כלכלית ולהעלאת רמת החיים במדינותיהם, להפסקת המדיניות המפלה כלפי מיעוטים אתניים, עדתיים ודתיים, ולכיבוד זכויות האדם, שעל הפרתן במדינות המפרץ מתריע דוח מועצת זכויות האדם ל-2012 שפורסם בסוף ינואר.