ג'והן ווקר לינד הוא אזרח ארצות-הברית, שנולד ב-1981 בוושינגטון הבירה, ונתפס ב-2001 באפגניסטן כשהיה ג'יהאדיסט בשורות הטליבאן. לינד לא נולד מוסלמי, אלא התאסלם כשהיה בן 16 ונסע לתימן במטרה ללמוד ערבית. בשנת 2000 הוא נסע לאפגניסטן ועבר סידרת חינוך ואימונים בבסיס "אלפארוק" של אל-קאעידה. הוא קיים קשרים עם ארגון המוג'אהדין בפקיסטן, נתפס, נשפט על היותו לוחם בשורות ארגון בלתי חוקי ונדון ל-20 שנות מאסר בכלא טרה האוט במדינת אינדיאנה שבארה"ב. בכלא המשיך לינד להטיף לחבריו הכלואים להתמיד בג'יהאד שלהם נגד ארה"ב ובעד החלת חוקי השריעה המוסלמית על כל יושבי תבל, ולכן איפשרו לו שלטונות הכלא להשתתף בתפילה בציבור רק פעם אחת בשבוע, ביום שישי. הוא עתר לבית המשפט ודרש לאפשר לו להשתתף בתפילה בציבור חמש פעמים בכל יום. שופטת בית המשפט הפדרלי באינדיאנפוליס, ג'יין מאגנוס סטינסון, החליטה - בניגוד לדעת שלטונות הכלא - שלמרות שלינד אינו מכיר בחוקיות המשטר האמריקני ובסמכותה של השופטת הנכבדה, עומדת לו הזכות להתפלל בציבור ולהיפגש עם חבריו חמש פעמים בכל יום, גם במחיר ההחמרה באמצעי הביטחון הכלא.

חופש הביטוי מעל הכל אין זה מקרה בודד, שכן ארה"ב מונהגת זה שנים על-ידי "התקינות הפוליטית" המונעת כל התייחסות לאמונתו של אדם, גם אם אמונה זו שולחת אותו למלחמת קודש נגד ארה"ב. על-פי גישה זו, אם מישהו טוען כי ארה"ב היא "השטן הגדול", אזי על האמריקני לקבל קביעה זו כנכונה ולגיטימית, ואם אינה מוצאת חן בעיניו, אזי עליו לחפש את הסיבה אצלו בבית, ולבדוק מה גרם לאחר - שהוא וודאי מסכן, רעב ומוזנח בגלל פשעיה של ארה"ב - לראות בה את השטן. התקינות הפוליטית השתלטה גם על ההתייחסות למתרחש בצמרת השלטון בארה"ב: מרבית אזרחי המדינה רואים בעין רעה את ציון העובדה כי ברק אובמה הוא בן למשפחה מוסלמית, וסבורים שעצם ההתייחסות לדתו של הנשיא היא בלתי לגיטימית. התקינות הפוליטית האמריקנית השתלטה גם על גופי החקירה הפדרליים, ובהוראה מגבוה שונו לפני כשנתיים תוכניות ההדרכה של סוכני האף. בי. איי. וסוכנויות חקירה אחרות, באופן שכיום חוקר אינו רשאי להתייחס לדתו של נחקר ולאמונותיו, גם אם הן מובילות אותו לג'יהאד רצחני נגד המדינה. רשויות המדינה מנועות מלהשתמש בביטוי "טרור איסלאמי", ועליהן להשתמש בביטויים מכובסים דוגמת "אלימות אידיאולוגית". הטבח שביצע רב-סרן נידאל מאלכ חסן בחבריו בבסיס פורט הוד שבטקסס, במטרה למנוע מהם לצאת לאפגניסטן, מתואר על-ידי הרשויות כ"אלימות במקום העבודה". העובדה שחסן היה בקשר עם אנוור אלעוולקי, טרוריסט אמריקני ממוצא תימני שחוסל בהמשך, אינה מצליחה לבלבל את לחסידי "התקינות הפוליטית" את דעתם הקובעת כי האיסלאם הוא דת השלום והאהבה. איסלאם, כך הם סבורים, קשור למילה הערבית סלאם, שמשמעותה שלום, שכן שטחיותם של אנשי התקשורת האמריקנית מונעת מהם לפתוח מילון ולגלות כי איסלאם פירושו "כניעה" או "הכנעה". עמיתי האמריקני, עו"ד דוד ירושלמי, ואני פרסמנו לפני כשנתיים מאמר שכותרתו "שריעה ואלימות במסגדים בארה"ב". מאמר זה התבסס על ניתוח נתונים וחומרים שנאספו בכ-100 מסגדים ברחבי ארה"ב. בין החומרים הללו נמצאים שני ספרונים מעניינים, הכתובים באנגלית צחה: האחד הוא "40 חדית'ים על הג'יהאד" (חדית' הוא מסורת בעל פה המיוחסת לנביא מוחמד), שהוא שיר תהילה לג'יהאד, לג'יהאדיסט ולשכרו בעולם הבא. הג'יהאד בספר זה אינו מלחמה נגד המחלות, העוני, ההזנחה והשחיתות, ואפילו לא נגד יצר הרע, אלא מלחמה נגד כל מי שאינו מוסלמי, ובכלל זה כל אמריקני שאינו מתאסלם. ספרון אחר המחולק במסגדים בארה"ב נושא את הכותרת "מה עליך לעשות אם אתה נעצר או נחקר על-ידי המשטרה הגזענית, הפשיסטית והפושעת או על-ידי האף. בי. איי. הגזעני, הפשיסטי והפושע?". ספרון הדרכה זה נכתב, כפי שמעיד עליו דף השער, על-ידי ד"ר אלחאג' אדריס מוחמד, ויצא לאור בהוצאת "אלאמין" בניו-יורק. בספר זה מדריך המחבר את הקורא כיצד לעמוד בחקירות הקשורות לדתו ולג'יהאד שהוא מנהל נגד "השטן הגדול", תוך ניצול חופש הביטוי, שבארה"ב הוא זכות העולה בחשיבותה על כל דבר אחר, גם אם היא פוגעת ביכולתה של ארה"ב להילחם באויביה. גם במוסדות החינוך הגבוה בארה"ב קיימת פעילות איסלאמית בעייתית: כותב שורות אלה אסף במסגד של אחד המוסדות האקדמיים פליירים המדריכים את הסטודנטים המוסלמים והערבים איך לנהל קופות צדקה, איך לעמוד מול מוסדות אכיפת-חוק, איך להתנהל בטיסות ואיך לאתר סוכנים ומודיעים הפועלים בקרב קבוצות איסלאמיות ולהיזהר מהם. הכל כמובן חוקי, אבל בהחלט בעייתי. מסגדים רבים נבנים כיום בארה"ב בשכונות מגורים שקטות ושלוות, למרות שתושביהן הביעו באופן רשמי התנגדות לבנייתם. תושבים נאלצים לפנות לבתי המשפט בתביעה לאסור על המסגדים להשמיע ברמקולים את הקריאה לתפילה בשעות הבוקר המוקדמות המעירה אותם. בתי המשפט נוטים לדחות תביעות אלה ולהתיר למסגדים להפר את שלוות אשמורת-הבוקר בשם "התקינות הפוליטית". גם רשויות התכנון רדופות על-ידי "התקינות הפוליטית" ומאפשרות בניית מסגדים, גם אם בנייתם גורמת לירידה גדולה במחירי הנדל"ן ולהפסדים גדולים לבעלי הבתים שרכשו את בתיהם במקום שקט במחיר גבוה. בניית המסגדים הללו קיבלת תאוצה לאחר שרשויות התכנון של ניו-יורק התירו לבנות מסגד בקרבת "גראונד זירו" - המקום שבו עמדו מגדלי התאומים של מרכז הסחר הבינלאומי, שהותקף על-ידי הטרור האיסלאמי ב-11 בספטמבר 2001. למרות שבמקום לא מתגוררים מוסלמים, לא הצליחו אנשים וגופים רבים להתגבר בהתנגדותם על "התקינות הפוליטית" של רשויות התכנון. בארה"ב חיים כיום כשבעה מיליוני מוסלמים, ומספרם גדל במהירות הן בשל ההגירה והן עקב שיעור ילודה גבוה מהממוצע האמריקני הנמוך העומד על 1.6 ילדים לאשה. המוסלמים מאורגנים בארגונים כמו CAIR - Council on American-Islamic Relations שעיקר משימתם הוא לשפר את תדמית האיסלאם בעיני האמריקנים. העובדה שאנשים שעומדים או שעמדו בראש ארגונים אלה קשורים עם "האחים המוסלמים" ועם פעילות איסלאמית קיצונית, אינה מורידה מרצונם של ראשי הממשל להתקרב לארגונים אלה. זאת, היות שהם מונָעים מרצון אובססיבי להתחבב על המוסלמים, וארגונים אלה נחשבים בעיניהם כמייצגים אותנטיים של המוסלמים בארה"ב. חברות השקעה רבות בארה"ב מציעות ללקוחותיהן תוכניות השקעה באופן שיעלה בקנה אחד עם השריעה האיסלאמית. כסף איסלאמי, בעיקר מרווחי הנפט, מושקע במוסדות אקדמיים, והתנהלותו של מוסד אקדמי המקבל תרומה משמעותית ממקור איסלאמי מושפעת מתרומה זו. לפני כשנה סגרה אוניברסיטת ייל את התוכנית הבינתחומית לחקר האנטישמיות (YIISA) שבראשה עמד היהודי פרופ' צ'ארלס (אשר) סמול, מיד לאחר שאוניברסיטה זו קיבלה תרומה גדולה ממקור סעודי. "מרכז קארטר", גוף המחקר של הנשיא לשעבר ג'ימי קארטר, פועל באוניברסיטת "אמורי" שבאטלנטה (ג'ורג'יה) בכסף סעודי. הייתכן כי לעובדה זו יש קשר לספרו של הנשיא לשעבר: "פלשתין - שלום, לא אפרטהייד"? הפעילות האיסלאמית במוסדות אקדמיים בארה"ב ממוקדת לעיתים בישראל, ובלא מעטים מהם מתקיים מדי שנה "שבוע האפרטהייד הישראלי". למרבה ההפתעה יש סטודנטים וחברי סגל יהודיים, ואף ישראלים, המשתפים פעולה עם פעילות אנטי-ישראלית זו, שעומדים מאחוריה מניעים אנטישמיים ברורים. ח"כ ג'מאל זחאלקה מבל"ד הוא כוכב מבוקש בפעילות זו. הסטודנטים היהודיים מפוחדים, ונקיטת עמדה התומכת בישראל מציבה אותם כמטרה לביקורת ואף למעשי אלימות מצד אלה המעוניינים להציג את ישראל כמדינת אפרטהייד. הסטודנטים היהודיים גם חוששים להביע עמדות פרו-ישראליות בכיתות הלימוד, שכן יש מרצים, ולא רק ממדינות ערביות ומוסלמיות, העלולים לפגוע בציוניו של תלמיד, אם יעז לערער על הקביעה כי ישראל היא מדינת אפרטהייד. התמונה בארה"ב מדאיגה. מה שרואים כיום בארה"ב ראינו באירופה לפני 15 שנה, ואם היא לא תתעורר, היא תמצא את עצמה בעוד 15 שנה במצב שבו נמצאת אירופה כיום.