זעקי ארץ כשהייתי חוזר הבייתה - מהגליל העליון, מהגולן, או מהמובלעת - לחופשה קצרה בימים הארורים של ראשית 1974, עמוס ברוס"ר, בקסדה, בחגור ובתרמיל מתפקע מרוב בגדים לכביסה ומספרים, ו"מתייבש" עד שמישהו הואיל לעצור לי, ולקדם אותי אל ביתי - אז הבנתי כמה הפער ביני לבין עמי גדול.
באותם הימים של ראשית תשל"ד, שביליתי בצפון הארץ הקרה במיוחד כאיש מילואים בצו 8, שלא נגמר, הבנתי, שלאף אחד כמעט אין אפילו רגע לשים לב אליי ואל חבריי, שנותרנו תקועים במלחמת התשה נגד הסורים; וגם איננו מעניינים אותם.
כשהגעתי לגוש דן, מזוקן, עייף, ושחוח תחת עומס הציוד, נראיתי חריג לחלוטין, והרגשתי כך.
אחרי הבחירות, שהיו כאן לפני כשבועיים-שלושה, הרגשתי דז'ה וו - כפי כשהייתי עשרים-שלושים ק"ג רזה יותר וארבעים שנה צעיר יותר: מנותק מעמי וזר במולדתי.
תשעה-עשר מנדטים ליהיר לפיד, שניים ל
שאול מופז, שבעה ל
ציפי לבני - מפלגות שאין להן מה להגיד, וקיבלו כמעט רבע ממושבים בכנסת. מעולם לא הרגשתי כל כך מנותק, ומעולם לא הייתי כל כך מאושר מניתוקי - כמו בימים הארורים של תשל"ד, כששמחתי לחזור לבונקרים ולעמדות בצפון הקפוא, כדי לא להיות חלק מהשלווה ומהאטימות בגוש דן.
אובמה מגיע הפריץ אובמה הודיע, שיגיע לביקור.
וכבר מתאמנים רקדני המה-יפית, תזמורותיהם ומקהלותיהם. ממרקים את תלבושותיהם, את כליהם, את מיקרופונים ואת מצלמותיהם, ומלהגים עד אין-קץ.
פגישה אחרונה רק ארבעה נותרו משמונים אנשי הטייסת האמריקנית, שהפציצה בהנהגתו של קולונל ג'ימי ה' דוּליטל את טוקיו בשמונה-עשר באפריל 1942 - מבצע, הנחשב לנקודת מפנה במלחמת העולם השנייה, למרות שהסב נזק מועט בלבד.
שישה-עשר מפציצים בי-25 משופרים המריאו מסיפון נושאת-המטוסים האמריקנית הורנט, שקיצרה טווח לאיי יפן, בליווי כוח משימה ימי, ונכנסו להיסטוריה. שלושה-עשר צוותים (67 אנשים) הגיעו אחרי ההפצצה לסין, ושם ניצלו בעזרת האוכלוסיה המקומית. מטוס אחד הגיע לברית-המועצות, וצוותו נכלא שם לשנה בידי הסובייטים, ששכחו לרגע שהם בעלי-ברית של האמריקנים. שמונה אנשים משני צוותים נפלו בשבי היפני, ונשפטו למוות. שלושה הוצאו להורג, והשאר נכלאו במחנה שבויים, ואחד מהם מת במהלך שביו.
מאז 1946 נפגשים הפושטים מדי שנה, ועתה החליטו ארבעת האחרונים שבהם - כולם בני 97-92 - שתש כוחם, ולא יוכלו להמשיך את מסורת הפגישות. הם הרימו כוסיות קוניאק, שזוקק בשנת הולדתו של מפקדם הנערץ, והודיעו על גמר משימתם.
חיילים זקנים אינם מתים - הם נמוגים, אמר גנרל דאגלס מקארתור.
מבוקש הנה סיפור משוק העבודה, ששלח לי אחד מחבריי:
עובד ביקש לדבר עם בוסו.
"כפי שאתה יודע, אני עובד בחברה כבר עשר שנים, והשכר שלי לא השתנה" - אמר העובד - "אני עובד טוב, ויש כרגע, לפחות, ארבע חברות, שרודפות אחריי. לכן, החלטתי לבקש העלאה בשכר".
"אתה יודע, שזה לא הזמן והחברה בהפסדים ..." - ענה המנהל - "אבל בגלל שאיני רוצה לאבד אותך, מה דעתך על תוספת של עשרה אחוזים בשכר ובנוסף תקבל טלפון על חשבון החברה. בסדר?"
"נהדר! תודה רבה, אדוני".
"רק מתוך סקרנות, אילו חברות רודפות אחריך?"
"חברת החשמל, חברת הגז, חברת המים וחברת הסלולר".
אויב מבית ארבעה טורים - גיסות - של הצבא הלאומני עלו על מדריד במלחמת האזרחים בספרד, ולדברי מפקדם, החשוב ביותר היו הבוגדים מבית, שהוא קרא להם, "הגיס החמישי".
כעת מתלבטים ארגוני ביטחון ברחבי העולם מול הגיס החמישי - אזרחים של מדינות המערב, שמתגייסים למען המחבלים, ומבצעים עבורם פיגועים. כזה היה הפיגוע שעשו קנדי ואוסטרלי בבורגוס שבבולגריה בחודש יולי; כזה היה ריצ'ארד ריד, "המחבל בנעליים", שתכנן להחדיר "פצצה מלוכלכת" לארצות-הברית (בגללו אנחנו מתבקשים לחלוץ נעליים בבידוק בנמלי תעופה); כזה היה אנוואר אלעוואלקי, אזרח אמריקני, שחוסל בתימן; כזה היה מיג'ור נידאל מאליק חסן, שטבח בחבריו ליחידה בטקסס; וכאלה לא-מעט ערבים ישראלים, שמסייעים למחבלים.
חלקם בני הדור השני למהגרים מארצות מוסלמיות (למשל, פקיסטנים בבריטניה, שמעורבים בפיגועים ביולי 2005 ברכבת התחתית בלונדון) וחלקם מי ש"ראו את האור", התאסלמו, והצטרפו למחבלים.
השליטה באנגלית, או בשפות אירופאיות, ולפעמים המראה הלא-מזרחי מהווים יתרונות חשובים, שקוסמים למתכנני פיגועים - בעיקר, במקומות שאבירי זכויות האדם מפריעים ללוחמה בטרור; למשל, באיסור לערוך פרופילים של מוּעדים להיות מחבלים.
חזרה לאוסלו בבית ציוני אמריקה בתל אביב תושק ביום שני הבא (18 בפברואר) המהדורה העברית של ספרו של קנת לוין, "סינדרום אוסלו" (בתרגום צור ארליך ובעריכת רון שלייפר), שיוצא לאור מטעם אוניברסיטת אריאל בשומרון.
ד"ר לוין - מרצה לפסיכיאטריה באוניברסיטת הארוורד, שיש לו תואר דוקטור בהיסטוריה (מאוניברסיטת פרינסטון) - עוסק שנים בפסיכיאטריה של העם היהודי. לדעתו, אחרי שנים של ספיגת עלבונות, הצליחו הדימויים השליליים, שהודבקו ליהודים, לחדור ללבותיהם, וחלקם מאמינים בהם. לדעתו, כנראה, חלק מיהודי ישראל מזדהים באותו האופן עם השקפות הקמים עליהם.
לוין כתב את ספרו, "סינדרום אוסלו: אשליות של עם במצור", שהופיע בשנת 2005, כדי להסביר מדוע מנהיגי ישראל, בסיוע האקדמיה ורבים מהאוכלוסיה היהודית בארץ, מנסים להוביל את המדינה במסלול, המסכן את קיומה. לדבריו, תסמונת אוסלו דומה לתסמונת סטוקהולם - שבה שבויים וחטופים מזדהים עם חוטפיהם. לוין חידש בטוענו, כי עם שלם יכול ללקות בתסמונת.
גנב ואת זה גנבתי בלי בושה מפייסבוק:
זקן לאשתו: "מזל, איך קוראים לגרמני הזה, שמחביא לי את הדברים?"
"אלצהיימר, יוסף, אלצהיימר "...
