אחרי הבשורות של תוצאות הבחירות שעדיין אין לנו מושג מה יתנו אלה בחיים האמיתיים, התבשרנו על חיים חדשים לאזרחי ישראל: עם של מלשינים.
אמנם הבשורה לא מחייבת את אף אחד להפוך למלשין. יהיו רבים שיתעלמו מן הבשורה, אבל יהיו (ויש כבר) רבים שיסתערו על הטלפונים או על התחנות הסודיות של ההלשנה אשר שם, בתוך מרתפים חצי חשוכים, יקבל המלשין כוס קפה ואולי גם סנדוויץ' (כמו מי שתורם דם) ואולי גם אתנן - פרס על הצטיינות במלשינות אזרחית. יהיו כאלה שילשינו, אולי, על כמה עובדים בשחור, ויזכו לפרס כפול ומכופל ואולי גם לתעודה מיוחדת שאפשר להדביק על המכונית, ורק אלה שכבר הלשינו ידעו שבעל המכונית הוא אח שלהם והם שייכים לנבחרת המלשינים של ישראל.
תופעות מאוסות בתכלית תופעת העבודה בשחור היא ישנה במדינת ישראל. ככל שאני זוכרת, תמיד היו רופאי שיניים, אינסטלטורים, חשמלאים, קבלני שיפוצים ובעלי מקצועות ייחודיים נוספים שלקחו בשחור, ללא קבלה, וטענו שהלקוח לא משלם מע"מ ולפיכך העסקה כדאית לשני הצדדים. אני לא בטוחה שהמלשינים החדשים לא ימשיכו לשלם בשחור וללא מע"מ לעובדי תחזוקה ולרופאי השיניים גם בעתיד. פשוט ילשינו על מי שהם לא אוהבים וימשיכו לשלם בשחור לאלה שאיתם הם ממשיכים לעבוד.
הנורא בתופעה החדשה הוא לא רק ביצירת מקצוע חדש ומאוס של מלשינים, אלא ההודאה של ה
ממשלה כי את אכיפת החוקים היא לא מסוגלת ולא רוצה לעשות, ולכן משתמשת בעדר הכבשים הציבורי שיעשה את עבודת הגבייה בצורה הכי מכוערת שאפשר.
קומבינות ויחסי אנוש דוחים הממשלה הנוכחית בראשות נתניהו והממשלה החדשה בראשות נתניהו (זו שעוד לא נולדה) מנסות להתנהל בתוך ים של חובות המאיימים על המדינה ואזרחיה. הממשלה הקודמת, זו שסיימה לעבוד בתחילת פברואר 2013, התקשטה משך כל שנותיה בשקרים על מדינת ישראל הקסומה, שאין בה אבטלה, אין לה חובות והיא מתקיימת תוך צמיחה; בה בעת שמחוץ לישראל הכל רותח, בוער וכושל, אצלנו בועה פורחת באידיליה שאין כמותה.
חמש דקות לפני סיום הקדנציה התברר הבלוף לכל אזרח ועדיין היו תמימים (מהסוג של "אני מצביע ליכוד מסורתי עוד מתקופת סבא שלי שהיה חבר של ז'בוטינסקי" והסוג של "אין למי להצביע חוץ מנתניהו") וכך קיבלנו שוב את אותו ראש ממשלה "מצוין".
למען העשירים לא נחשה מכיוון שאין פתרונות-קסם לכיסוי החובות ומכיוון שביבי ומדיניות האוצר כבר החליטו לא לגעת בחברות הענק ו"לקחת" מהן בין 4%-6% מיסים על רווחיהן במדינת ישראל ותו לא, אין מקור אחר מלבד מיסים עקיפים וישירים מכל אזרח עובד ורשום במס הכנסה וכמה גרושים מחברות הענק ומשפחות הכסף הגדול של ישראל.
בלי להעניק לשלטון במדינת ישראל תואר (קפיטליסט, סוציאליסט וכולי), אפשר לקבוע בוודאות מוכחת, כי השלטון בישראל לא נוגע בכספם של עשירי ישראל. אם אותם עשירי ישראל חייבים כסף לבעלי חוב תמימים, מותר להם לגלח את החוב מכיסם של האומללים שקיוו להרוויח וקנו לתומם אג"חים של חברות "אמינות". בעלי התגלחת החצופים ממשיכים לעשות עסקי ענק בכל העולם אחרי שהמדינה מאפשרת להם לגזול את כבשת הרש. בקיצור, גן עדן לבעלי ממון קומבינטורים עם ברכה ותמיכה מוסרית מראש הממשלה.
למה מוותרים לבעלי הממון? המתוחכמים, רואי החשבון ועורכי הדין העוסקים בממון מסבירים להדיוטות, שמוכרחים להתנהג בעדינות עם בעלי הממון, שמא יברחו לנו לחו"ל ונישאר כאן יתומים בלי מקומות עבודה. הפחד הוא שיטה שעובדת חזק בישראל, המדינה החדשה עם הפוליטיקה הישנה מבית המדרש הישן של רוסיה, רומניה, סין וכל המשטרים המפחידים. שיטת המלשינון החדשה נלקחה גם כן מהמשטרים האפלים מימי מזרח אירופה הקומוניסטית, מימי סטאלין, מאו וכל הדיקטטורים למיניהם.
שיטת העמותות והתרומות שיטת המלשינון מזכירה לי (להבדיל אולי) את שיטת העמותות. אלפי עמותות גובות מאזרחים תמימים וטובי לב שקלים בודדים או תרומות גדולות לרעבים, לחסרי כל, ליוצאי שואה חסרי בית, לחולים ולמה לא. שיטת התרומות היא בדיוק ההמשך הגלותי של שיטת גמילות חסדים של הקהילות היהודיות בגלות הממושכת. בינתיים נולדה מדינה, ישראל בת 65, ושיטת הגמילות לא נעלמה, להפך - העמותות עולות-פורחות כי יש אנשים רחמנים או כאלה שמגישים קבלות למס הכנסה... ומנהלי העמותות וחלק מעובדיהן מרוויחים משכורות שהיו יכולות לפרנס ב
כבוד כמה משפחות עניות וחולות וחסרות בית.
כמו ששיטת התרומות וגמילות החסדים לא גוועת אלא גדלה וצומחת, במקום שהממשלה תדאג לאזרחיה ותעניק להם זכויות בצד החובות שיש להם בלי סוף, כך שיטת המלשינון היא שימוש בתכונות אנוש כגון: תאוות הבצע של האדם ויצר הנקמה שלו - זאת במקום שעובדי מס הכנסה או גוף אוכף אחר ידאגו לגבות מהאינסטלטורים המסוימים וחבריהם את מס ההכנסה, הביטוח הלאומי והמע"מ שמגיעים מהם.
אם עד עתה חיינו בישראל עם הרגשה שלא הכל מושלם כאן, בלשון המעטה, ואנחנו מקווים שנה אחר שנה לזכות לחיות עם פחות שקרים ויותר תחושת אמינות מצד השלטון שיכבד את האזרח וזכויותיו - קיבלנו את המלשינון.
היכונו, אם כן, לימים יפים של כבוד הדדי, יחסי שכנות נהדרים, אזרחים מרוצים וכיסוי חובות הממשלה. יהיה כיף.
