יהודה וינשטיין הוא היום השם החם ביותר בתקשורת הישראלית. באופן פרדוקסלי השם הזה מתלהט יותר ככל שהיועץ המשפטי הזה עושה פחות במשפט.
עיתון הארץ מצא לנכון להקדיש כתבה ארוכה מאוד המנסה לסקור את תופעת וינשטיין מתחילת מינויו ועד היום, אך כקורא תמים התקשיתי לרדת לסוף דעתם של הכותבים, כנראה שגם להם אין ממש דעה ברורה על מהותו של וינשטיין כיועץ משפטי ומה הם מניעיו האמיתיים.
כאזרח תמים ארשה לעצמי לנסות להיות ברור יותר. אני חש שוינשטיין נבחר לתפקיד הזה למטרה ברורה, שהוא כנראה לא יודה בה. יהודה וינשטיין הוא ככל הנראה היועץ המשפטי הראשון בתולדות מדינת ישראל שמונה לתפקידו כדי לשרת את צרכי השלטון. וינשטיין לקח על עצמו את התפקיד כדי להיות בדיוק מה שמובן מהפשט של הגדרת התפקיד: "יועץ משפטי לממשלה", שהוא קודם לכל עורך הדין של הממשלה, שמטרתו היא לסייע לה משפטית למשול ולשלוט. וינשטיין רואה כך את התפקיד, מתוך תפישה בסיסית, לפיה סיוע לממשלה נבחרת זאת מטרה שמשרתת את העם הבוחר.
בכך וינשטיין הוא "פורץ דרך" במשרד המשפטים! קודמיו ראו את תפקידם בראיית עליונות קיום החוק ופרשנותו הנכונה, והבינו וביצעו את תפקידם בראיית החובה למנוע מגופי השלטון לסטות מקיומם של חוקים התקפים, כדי שהחלטות ומעשי השלטון לא ייפסלו על-ידי הבג"צ.
התנהלות מתומרנת
וינשטיין פועל ברוחם של שלושת שרי המשפטים האחרונים, רמון נאמן ופרידמן, שהתגייסו כדי לאפשר לממשלה למשול ולשלטון לשלוט, מבלי להיתקל בכל צעד ושעל בעיכובים ומניעה של החוק ובתי המשפט.
הדעה הרווחת היום במסדרונות השליטה והממשל היא שיצרנו כאן "משפטיזציה" מוגזמת שחדרה כמעט לכל התחומים והיא משתקת את יכולותינו "לנוע קדימה", ליצור ולבנות. ייצרנו "חסימת מעיים" שמונעת עיכול וחילוף חומרים נורמלי וזה מחליש ומגביל את הגוף כולו!
מתוך זוית הראייה המרחבית הזאת צריך לראות את התנהלותו המתמרנת של יהודה וינשטיין כיועץ המשפטי לממשלה. כך מוצא עצמו וינשטיין מטלטל בפרעות בתוך ההתנגשויות שבין ארבע הרשויות - המחוקקת, המבצעת, השופטת והמדווחת, ומכלה את רוב זמנו בלוליינות ובתמרון כדי להיפגע ולהיחבל כמה שפחות.
עו"ד במערומיו
וינשטיין, שהוא פקיד בכיר וחלק מהרשות המבצעת, מוצא עצמו נופל למלכודת מסחררת, שהפוליטיקאים השרים נמלטים ממנה! כדרכם בקודש, הפוליטיקאים במקום שאינם מסוגלים למלא את תפקידם, תמיד מחפשים ובדרך כלל מוצאים, איזה פקיד (או גנרל) ביש-מזל שנרתם לבצע עבורם את המשימה, שאין לו באמת היכולות לבצעה, אבל בקלות ישמש הקורבן האחראי הישיר לכישלון.
לפנינו ניצב במערומיו יהודה, עו"ד פלילי פרטי "חכם, מנוסה ומקושר", מתאגרף חובב שיודע לתמרן בזריזות, סולל לעצמו בבטחה את הדרך להפוך לשק החבטות של הממסד, אבל כנראה גם מבטיח את עתידו הכלכלי כמשרד עורכי דין מצליח.
לא "יס-מן"
כך הוא מנתק מגע מהתקשורת, נזהר ממנה כמו מאש כדי להראות לשולחיו שהתקשורת לא משפיעה על החלטותיו. כך הוא מעכב על שולחנו טיפול והחלטות בתיקים רגישים של פוליטיקאים ופקידים סורחים ושל שלוחיהם, כי ההמתנה היא הרע במיעוטו. דחיית ההחלטה, היא בבחינת דחיית הקץ, אף אחד לא נפגע מזה ממש, וכל פוליטיקאי מבין ומעריך את זה.
כך הוא סוגר אחרי שנים של עיכוב ומריחה את תיק
אביגדור ליברמן ה"מסוכן" ומסתפק בתיק שולי "אבל בטוח" שישיג הרשעה. כך הוא מרפה את ידיהם של הפרקליטים הנמרצים בלשכה ומנמיך את מפלס הנחרצות שלהם ומקטין את ה"משפטיזציה". כך הוא משדר למשטרה לאן לנתב את חקירותיה ואיפה אפשר להתאמץ יותר ואיך צריך לשמור את המרץ... וכך הוא מדי פעם גם בולם ומונע עשיית שטויות קטנות על-ידי הממשלה, כדי להראות לה ולכולנו שהוא לא איזה "יס-מן" שלה.
כולנו צריכים להבין ולהפנים שפוליטיקה היא עניין מורכב, פוליטיקאים הם טיפוסים שאפתנים ויצריים, שמתחככים כל העת עם מגוון אינטרסים ופיתויים, ששליטה נקנית במאבקים, ומשילות משמעה תככים איומים וקומבינות. ובעיקר והחשוב מכל, החוק במהותו נועד לשירותו של העם ולאפשר את המשילות עליו. השולטים אומנם אינם מעל החוק, ומשימתו החשובה של היועץ המשפטי לממשלה היא להראות לעם שזה אכן המצב.