רבים וטובים הלכו שבי אחר הסיסמה האולטימטיבית של "פוליטיקה חדשה". אותם המונים אשר הביעו את דעתם על הפוליטיקה הישנה וודאי היו בטוחים שבין לילה מסורת ארוכה של 65 שנים כמעט תיעלם והגואל הפוליטי ישנה, כבמטה קסם, את כל הסדרים הקיימים. מי שעדיין עוקב אחר המו"מ הקואליציוני, לפחות עד עתה, הפוליטיקה הישנה חיה ובועטת. הספינים התקשורתיים, המקח-וממכר לגבי התיקים, אפס התייחסות למהות וניסיונות חוזרים ונשנים לרבע מעגלים, כל אלה הם מנת חלקנו. יטענו החכמים שאלה שלבים הכרחיים בכל מו"מ קואליציוני. המבחן האמיתי יהיה לכשתורכב
ממשלה חדשה. אז ניתן יהיה אם באמת כוננה בישראל פוליטיקה חדשה.
פוליטיקה אינה דבר מגונה אלא להפך: זהו המכשיר הטוב ביותר להגשמת המאווים האידיאולוגיים של הפועלים בזירה הציבורית. פוליטיקה היא היכולת לשנות, למצוא פתרונות יצירתיים, לתקן את אשר דרוש תיקון ולהצעיד את האזרחים אל עתיד טוב יותר. מי שמדבר על פוליטיקה חדשה חייב להבין ששימוש באותן תבניות פוליטיות מעוותות שהיינו עדים להן עד היום חייבות להשתנות. ומה קורה במציאות? בינתיים כלום.
הפוליטיקה, כמו המדינה, היא מושג מופשט שאין בו לב ונשמה אלא זו המשגה. גם המדינה איננה אלא ישות פוליטית המסייעת לעם להגשים את מטרותיו כקולקטיב בתוך סביבה זו או אחרת. למדינה אין ערך משלה אלא לחברה החיה בתוכה לאזרחים. מובן מאליו שכדי שהחברה תצליח יש צורך במאמץ משותף של מרבית האוכלוסיה להשגת מטרות משותפות. ברם, אם המטרות כה נתונות במחלוקת, הפלגנות היא המאפיין הבולט ביותר של החברה, כי אז רק בפשרות מוסכמות ניתן להגיע לחיים משותפים. ישראל רחוקה מלהיות חברה מונוליטית החושבת אותו הדבר.
התנהלות הפוליטיקאים החדשים אשר חרטו על דגלם פוליטיקה חדשה מותירה סימני שאלה רבים לגבי החדשנות שבפוליטיקה. כל היום וכל הלילה, מאז פרסום תוצאות הבחירות, נשמעות הדרישות לתיקים. פתאום העקרונות כבר אינם קשוחים כ"כ ויש מקום להתגמש, משמע לוותר. עתה מחפשים המומחים לניסוחים מעורפלים ובלתי מחייבים פתרונות יצירתיים לכתיבת הסכם קואליציוני שירצה את כולם. זה לא רציני. אגב, עיון מעמיק בהסכמים הקואליציוניים, מאז ועד היום, יוכיח ששום דבר ממשי לא מומש מהסכמים אלה. אין לנייר שעליו נכתב ההסכם הקואליציוני שום משמעות מעשית. פעילות הממשלה היא הקובעת.
עד לפני יום-יומיים דובר על כך שיאיר לפיד יקבל את משרד החוץ. מתברר שליברמן ונתניהו סגרו עסקה עוד לפני הבחירות לגבי תיק החוץ שיישאר בידי ישראל ביתנו. אמר זאת ליברמן בקולו. בלתי מובן לחלוטין מדוע לפיד חייב להיות שר החוץ אך נניח התפקיד מתאים לו ככפה ליד. לעניות דעתי, ברגע שנודע שמר נתניהו סגר עסקה עם ליברמן לגבי משרד החוץ, לפיד היה צריך להודיע שהוא יוצא מן המשחק. לא, לא בגלל משרד החוץ אלא משום שהמשך המגעים שלו עם נתניהו הוא סימן של הפוליטיקה הישנה, הכוללת קומבינות פוליטיות מכוערות. עד לכתיבת שורות אלה, לא הייתה כל תגובה של לפיד למהלך הזה.
הפוליטיקה הישנה הנציחה את האפליה בנושא השירות הצבאי. לפיד הבטיח שלא יהיה בממשלה שאינה משנה את המצב מיסודו. המשמעות היא שירות לכל. לא יהיה זה ניחוש פרוע אם נקבע שלא יקרה כדבר הזה. מדוע? כי הפוליטיקה הישנה תגבר על זו החדשה. הפיתויים הפוליטיים של ראש הממשלה כה גדולים עד כדי כך שהוא לא יהיה מוכן לסכן את עתידו למען "גחמה" של לפיד. הפשרה תימצא בניסוחים כאלה ואחרים ולפיד, ככל הנראה, יהיה חלק מן הממשלה. אם לא, דינו נגזר.
במקרה צפיתי בפאנל של כמה פוליטיקאים. אחד מהם, ד"ר
נחמן שי, ח"כ מטעם מפלגת העבודה שהגיע אליה מקדימה אליה הצטרף לאחר שנדחה בליכוד, החל להשמיע זמריות חדשות לגבי הצטרפות מפלגת העבודה לקואליציה, כמובן בתנאים מסוימים דוגמת מתן תיק האוצר ל
שלי יחימוביץ. אז נשאלת השאלה: אם המדובר בפוליטיקה חדשה, ואם מפלגת העבודה החליטה לא להצטרף לממשלה, מדוע הח"כ שי מרשה לעצמו להמרות את פי המפלגה? ככה, כי אנו בעידן של הפוליטיקה הישנה, של קומבינה וחיפוש מתמיד אחר הכיסא. על הצעתו זו בטלוויזיה לא שמענו התייחסות של יחימוביץ'.
גם בנט הבטיח פוליטיקה חדשה. נדמה שהסימנים הראשונים מצביעים על כך שעלולות להיות לו הפתעות, בעצם לבוחריו. וכך אפשר למנות עוד ועוד מפלגות הפועלות לפי הקודים הפוליטיים הישנים וטוענות לפוליטיקה חדשה כדי לטמטם את הציבור. לא מן נמנע שהם יצליחו כי למרבה הצער, לאחר הבחירות, השפעת הציבור על הפוליטיקאים אפסית.
יש להמתין ולראות אולי כל הדברים שלעיל הם רק תעתועים או אילוזיות, והפוליטיקאים באמת יפתיעו אותנו לבסוף.
