למומחה יש מחויבות למקצועו, ועליו לומר אמת בחוות דעתו בכל מקרה וללא כל תלות בגורם שמינהו ושמשלם שכרו.
בע"א 86/86 אחד העם שפירא בע"מ נ' לשם אריה ורבקה, פס"מ תשמ"ח [1] מעמ' 3, יש התייחסות למומחה צד לדיון שלא הלך בדרך המותווית הנ"ל:
"א. המהנדס בן-עזרא פרט בחוות דעתו ת/1 את הליקויים שמצא בריצוף שבדירה, את הפתרונות לתיקון המצב והעריך את עלותם. על כך השיב המהנדס טיגרמן מטעם המוכרת בחוות דעתו נ/1. אין למעשה מחלוקת לעניין קיומם של הפגמים בריצוף שבחדרי ההורים והילדים והכוללים כמתואר בנ/1 "שברים בפינות, שברים במקצועות, כתמים, קלופים, שקעים ונקבים". אלא שמאחר שלדעת המהנדס טיגרמן "הריצוף מתאים לריצוף סוג א'" לפי תקן שהציג, הרי שאין צורך בהחלפתו חרף קיומם של הפגמים שהוא עצמו מאשר את קיומם (ראה נ/1,סעיף 4(1)). הדעת אינה סובלת מסקנה שכזו. לא סיווגו של הריצוף הוא הקובע את הנזק אלא עצם עובדת קיומם של הפגמים במרצפות עצמן ובאופן בצוע העבודה. נסיונו של המהנדס טיגרמן להתלות בסיווג התיקני כעילה לאי בצוע התיקונים הדרושים הוא לכשעצמו, גורע ממהימנותו וממיומנותו ומעלה עליו את החשד של נטייה לבעל הדין שהזמינו ומשלם את שכרו, קרי המוכרת". מומחה המתמנה מטעם בית המשפט נחשב על-ידי גורמים שונים במערכת המשפטית כזרועו הארוכה של בית המשפט. אני אומנם משיג על דימוי זה, וטוען כי הוא לא זרועו הארוכה של בית המשפט, אולם בכל מקרה, מצפים ממנו (לשיטתי - כמו ממומחה צד לדיון) כי חוות דעתו תהיה אובייקטיבית ועדותו תהיה ללא פניות.
כמו-כן רצוי כי מומחה בית המשפט יקבל מראש את אמון הצדדים, ובכל מקרה שצד לדיון לא נותן בו אמון - עליו לזנוח את המינוי ולא לדבוק בו, שכן מינוי שמלכתחילה אינו לרוחו של צד לדיון, יש בו חשש שלא יצלח מהבחינה של מראית פני הצדק.
מיותר לציין כי כאשר אני מקבל מינוי מטעם בית המשפט וצד לדיון מודיע לי ולו ברמז דק כי אינו מעוניין בשירותיי המקצועיים - אני מוותר מיד על התיק, ולאחרונה שמחתי להתבשר כי גם מומחים אחרים הולכים בדרך זו.
לאחרונה הצהיר המהנדס רפאל גיל, כי הוא מוותר על מינויים כמומחה מטעם בית המשפט - בזו הלשון:
"אני לא משמש כמומחה מטעם בית המשפט כאשר אחד הצדדים לא רוצה בכך, ... אני מוותר על המינוי". מנגד, בתיקים רבים נדבקים המומחים למינויים ונאבקים נגד בקשות לביטול מינויים בחירוף נפש, דבר הגורם להארכת הדיונים ולסרבולם. כשהמאבק של המומחה להיאחז במינויו בכל מחיר מצליח, נותר צד לדיון מתוסכל הנאלץ להתמודד מול מומחה עוין. כשהמאבק נכשל, נותר המומחה מתוסכל ומתבזבזים משאבים רבים על לעת הפסילה.
