שריפת מועדון בית"ר היא עליית מדרגה, במאבק שבין קבוצת אוהדים פרועים ובורים במועדון שעיקר עיסוקו בספורט, אבל לגבי רבים מייצג יותר מקבוצת כדורגל. המועדון מייצג, אולי לא לכולם באופן שווה, אולי לגבי רבים מהם גם תפישת עולם או תפישה פוליטית או הזדהות גושית - אבל לרובם המכריע המועדון מייצג קבוצת ספורט גאה.
דמוקרטיה וחופש דיבור שלא תהיה אי הבנה, לגזענות, לבריונות אין קשר לדמוקרטיה, לחופש דיבור או ביטוי. הקשר הוא לבורות, להפרות סדר, לגרימת נזק שמחייב תגובה עונשית וחברתית. אני יכול להניח בסבירות גבוהה כי רבים מבין הצועקים, המתנגדים, המפגינים נוכחות במגרשים ובאימונים, אין מושג לגבי צ'צ'ניה והצ'צ'נים, לא מבחינה גיאוגרפית, מנטלית ודתית.
הצ'צ'נים הם מוסלמים בדתם אבל אורך חייהם הוא בעיקר חילוני מודרני והם לא שונאי ומתנגדי ישראל. מלחמתם ברוסים ובפוטין נובעת משיקולים פוליטיים, הרצון לעצמאות, לא להיות חלק מהמערך הרוסי לאחר התפוררות ברית המועצות הישנה.
הרוסים בראשות פוטין סירבו לוותר לצ'צ'ניה, וכשזו החלה במאבק של ניתוק ומלחמת גרילה, מחצו אותם בכוח הזרוע, הרסו כמעט כליל את עיר הבירה גרוזני, והקימו ממשלה הנתמכת ע"י רוסיה ועל צבאה. הממשלה הנוכחית - נחשבת כמשת"פית של רוסיה ומתקיימת בזכותה, בכוחה ובתרומתה. כמובן שהעולם הנאור שיש לו ביקורת מתמדת על ישראל ועל כל בניין שנבנה ביו"ש, או פלשתיני פצוע בזמן הפגנות, מעוררים את הקהילה האירופית לגינויים, איומים וחרפות.
כשהצבא הרוסי הרס את עיר הבירה גרוזני, אירופה לא צייצה, ארה"ב שתקה ויתר שחקני המשנה פחדו להרים ראש. לישראל אין שום אינטרס מדיני, פוליטי בצ'צ'ניה, היחסים סבירים ואם יש שחקנים מתאימים, בעלי רמה לעזור לבית"ר ירושלים, אין שום הצדקה להתנגדות.
מוסלמים בקבוצות ישראליות היו בעבר, ישנם בהווה ויהיו גם בעתיד. שחקנים מאפריקה באים ממדינות מוסלמיות ואיש לא חושב לפסול אותם. יש אפילו שחקן בשם המתגרה ג'אקו עראפאת, ואיש לא חושב לפסול אותו וטוב שכך.
אוהדי בית"ר הצעקנים יורים לעצמם ברגל אך בעיקר במועדון. הנזק הישיר, התדמיתי, החברתי, מוסרי, עולה בהרבה על השתתפות שחקן מוסלמי בקבוצה. "טוהר" הקבוצה הוא מושג מעורר חלחלה שרבים מהצעירים הפרועים האלה, לא מודעים לו ולא מבינים אותו.
לרשויות אכיפת החוק, ההתאחדות לכדורגל ומועדון בית"ר יש להם מניות בכורה במצב שנוצר. ההחלטה על מלחמת חורמה ופירוק הקבוצה המיליטנטית הייתה צריכה להיות מזמן, כל עוד היו קטנים ופחות רעשניים. לא יו"ר בית"ר, איציק קורנפיין היה צריך לפנות למפכ"ל וליועץ המשפטי לממשלה, אלא יו"ר ההתאחדות לכדורגל, ביחד עם מנהלי כל הקבוצות, בעיקר הגדולות.
ההתאחדות על זרועותיה השונות חייבת לפעול החל מהיו"ר, דרך בתי הדין המשמעתיים, בעזרת משרד התרבות והספורט, הכנסת והמשטרה, חייבים לפעול בתקיפות ובמהירות לפני שהדבר יביא נזק למעמד הספורט הישראלי בעולם. בתי הדין של ההתאחדות לא הגיבו בזמן, בענישה הולמת ובוודאי לא בהרתעה הנדרשת עם הגילויים הראשונים של התופעה.
ההתנהגות הבריונית והגזענית עלולה ויכולה להיות בעלת השלכות בינלאומיות, במיוחד לגבי שחקנים וספורטאים ישראלים, המשחקים בקבוצות בחו"ל כמקצוענים או בביקורים הדדיים של קבוצות ספורט באירופה. מה שאנחנו דורשים מהמועדונים בחו"ל לגבי ספורטאים יהודים/ישראלים, יש לדרוש ולקיים קודם כל בישראל.
ספורט איננו פוליטיקה לפעמים קושרים ספורט לפוליטיקה, ולפעמים ספורט מביא להתקרבות בין מדינות עוינות, אבל ביסודו ספורט תמיד נשאר ספורט.
