אנטישמיות בוטה אך תקינה פוליטית רבים הזדעזעו כש"סאנדיי טיימס" הבריטי פרסם קריקטורה אנטישמית - אך לא אל מול האנטישמיות הבוטה, המכה בכל התקשורת הישראלית כשהמדובר במי שאינם לרוחו של המיעוט השולט בתקשורתנו, למשל, המתיישבים ביהודה ובשומרון, או החרדים. לולא היו הכיתובים המלווים בעברית הייתי בטוח, שזה פורסם ב"דֶר שטירמר", או בתלמידיו בתקשורת הערבית.
תחת המסווה הנוח של "שוויון בנטל" מטיפים לגיוס החרדים, עוד רעיון עוועים, שקשה להבינו. גם כך צבאנו האומלל והכושל אינו מצליח לנהל את עודפי כוח-האדם המיותרים, שהמועמסים עליו; ואם תוסיף עליו אוכלוסיה, שאין לה כל מוטיווציה לשרת מחד-גיסא ועמוסה בבעיות אישיות מאידך-גיסא הדבר יביא רק תוצאות רעות.
כדי להציל את המדינה מפני הצבא, הקם עלינו לכלותנו, צריכים לקצצו מאוד בזרוע נטויה ובמורא גדול, ולהחזירו לגודל סביר כדי שיוכל להגן על ביטחוננו ולא רק על זכויות מפקדיו ועל תנאי פרישתם הדשנים. אלא שזה אינו מעניין אף אחד מהצרחנים.
מעניין שחסידי השוויון בנטל אינם מכוונים את מבטם לערביי ישראל, או לחבריהם המשתמטים, אלא רק לחרדים.
זאב גלילי, אחד הכותבים המבריקים ביותר, הביא באחרונה סדרה של מכתמים, שליקט מיצירות של האוטו-אנטישמים. דברים נלוזים, שלא ייאמנו, ועוברים בלא תגובה כי הם תקינים במדינתנו. וכדי להרבות כלימה וקלס - בג"צנו החביב נתן להם אישור, וקבע כי אינם דברי הסתה, אלא שיח לגיטימי.
קנת לווין, פסיכיאטר (יהודי, כמובן) מהארוורד, סבור, שבמהלך גלותם אימצו היהודים את השיח (נארטיב) של הגרועים באנטישמיים, והחלו להאמין בהם. מי שחולק על לווין - שיקרא את מאמרו של גלילי, ולא יזדעזע בצביעותו מקריקטורה בסאנדיי טיימס, כי רעות ומרושעות ממנה מתפרסמות חדשות לבקרים אצלנו.
חוות החיות פורקה? "יש פה דיקטטורה מחשבתית", קובע
ינון מגל בראיון לרגל מינויו לעורך הראשי של אתר "וואלה".
מגל סיפר בראיון לגלובס TV, כי שילם מחירים כבדים על היותו ימני, כיוון שהתקשורת הישראלית נוטה לכיוון השמאל.
כשעיתונאים הנם כתבלבים בחצרותיהם של ראשי השמאל, ונותנים להם בימה חופשית, ואפילו משקרים למענם בזבלוניהם - זו, בעיניהם, עיתונאות טובה. לעומת זאת, כש"ישראל היום" (או "ג'רוזלם פוסט" בזמנו) תומך בליכוד - זו סטייה חמורה, הראויה לכל גינוי, והעיתון מכונה, ביביתון.
וכולם סבורים, שסכנת "1984" כבר חלפה, ו"חוות החיות" פורקה.
הטרדה מרתיעה "360,000 האזרחים תושבי יהודה ושומרון אינם האסקופה הנדרסת של עיתונאים ושל פוליטיקאים מהשמאל הקיצוני. הם זכאים לשם טוב ולכך שלא יכפישו אותם, כמתחייב בחוק. אנו נעמוד על זכות זו בתוקף ונעצור את מסע הדה-לגיטימציה השקרית של גורמים מהשמאל הקיצוני כנגד ההתיישבות בפרט וצה"ל ומדינת ישראל בכלל" - אמר גרשון מסיקה, ראש המועצה האזורית שומרון.
מסיקה דיבר על מדיניות, שמוביל יוסי דגן, ממלא-מקום ראש המועצה וסגן ראש מועצתה, להגיש תביעות לשון הרע נגד עיתונאים ונגד אנשי תקשורת, המכפישים את ההתיישבות.
"הם (מועצת שומרון - אב"ץ) סימנו אותי" - אמר
עקיבא אלדר מ
הארץ - "הם חרוצים והם עושים את עבודתם בצורה מאוד יעילה ושיטתית. גם אם אינם זוכים, זו מלחמת התשה. זו הטרדה מתמשכת, וגם כשאין להם קייס הם יודעים איך לבזבז לך את הזמן עם תביעות ועתירות והסברים ארוכים. יש כאן בהחלט הרתעה כלפי אלו שעוסקים במתנחלים" - הפתיע העיתונאי, שנתבע אף הוא - "אפילו בתת-ההכרה. אחרי שהם הצליחו להטריד מישהו הוא חושב שאולי מוטב לו למצוא תחום אחר לעסוק בו".
הדברים נאמרו לישי פרידמן, כתב "מקור ראשון", בכתבה נרחבת בעיתון. פרידמן מתאר כמה תביעות וכמה התרעות, שנמעניהן היו עיתונאים בכירים - כולל
רזי ברקאי בגלי צה"ל הממלכתית כביכול ו
יונה יהב, ראש עיריית חיפה, והם נאלצו להתנצל על דבריהם, או לשלם פיצויים על הדיבה שהפיצו.
יישר כוחכם, אנשי השומרון, כנאמר על-ידי דוד המלך, "עם עיקש תִתַפָל" (שמואל ב' כ"ב, כ"ז).
קיצוץ בתקציב המצוק התקציבי האמריקני מכה לכל עבר. אני עוקב בדאגה אחר איון הכוח הצבאי האמריקני, ואיני בטוח, שאין זה עוד מעשה מכוון של הנמצא בבית הלבן לאסונו של העולם החופשי.
ואצלנו התברר במהלך מערכת הבחירות, כי גם לנו יש גירעון ענק; ובקרוב יתחילו לקצץ מחד-גיסא ולהטיל "גזירות" מאידך-גיסא - פעולה הגיונית למדי לנוכח הבעיה.
הנפגע הראשון הוא עתידנו. כשקשה בהווה, אין דואגים לעתיד, אלא מנסים להציל את הקיים. אולם ברוב הנושאים - אם אין עתיד, גם לא ההווה מפוקפק. ובקיצוצים, שחוֹוה מערכת הביטחון האמריקנית כבר כמה שנים רצופות, מנסים להבטיח את התעסוקה של הנמצאים במערכת בראש ובראשונה. לכן, נפגעת קשות ההשקעה האמריקנית בעתיד - ארגונים שעסקו בחשיבה, בתכנון ובמחקר-ופיתוח עתידי (לדור שאחרי-הדור-הבא) נוּונו וחוסלו, והדורות הבאים ישלמו על כך מחיר יקר במיוחד, כשארצות-הברית תצטרך לצאת שוב למלחמה; והיא תצטרך.
גם אצלנו יהיו בקרוב תהליכים כאלה - בעיקר, כיוון שתקציבנו סובל מאותן הבעיות ומערכת ביטחוננו מפוטמת וכושלת. ובמצב הזה הכוח הפוליטי של הלוביסטים הביטחוניים - אצלנו: גנרלים בעבר - עולה, כדי לסייע לקברניטי המערכת הביטחונית לשמור על הקיים לטובתם במקום לשנותו למעננו.
ולנו יש קדחת בפעם הראשונה שיצאתי מהארץ, ולא בזחל"ם-טורס, נחתי בניו-יורק, ונדהמתי לנוכח הרכבת התחתית. הרעיון נראה כל כך נכון ופשוט, והצלחתי להבין, שלנו לא תהיה מערכת להסעה ציבורית.
למה? ככה. פשוט אינו מתאים לנו, והשאר - לא יעבוד, גם אם לא יגנבו את הקופה כמה פעמים במהלך הקמת הפרויקט, לפי מנהג המקום ולפי מסורתו.
ואני נזכר בזאת לאחר שקראתי, שמרחיבים בניו-יורק את הרכבת התחתית, שמרשתת את מנהטן.
"ב-468 תחנות הרכבת של ניו-יורק עוברות מדי שנה יותר מ-1.6 מיליארד רכבות" - נכתב בידיעה - "המערכת משמשת יותר מחמישה מיליון נוסעים מדי יום, לעומת 800 אלף שמשתמשים מדי יום ברכבת התחתית של וושינגטון הבירה, ו-400 אלף שנוסעים ברכבת של אזור מפרץ סן פרנסיסקו".
ואצלנו, עוד מעט תקרוס מערכת הכבישים של גוש דן מרוב המכוניות הפרטיות ומחוסר תחבורה ציבורית; ונראה, שלאף אחד זה לא מזיז.
שערורייה "למה אתה מפרסם כל כך הרבה על הנעשה בכוחות המזוינים האמריקניים?!" תמה בני הקט - "את מי זה מעניין?!"
"זו השיטה הנוחה ביותר להגיד את אשר על לבי על הנעשה אצלנו" - עניתי לו - "מבלי לעורר את זעמם של כלבי האשמורת".
קחו, למשל, דוגמה יוצא מן הכלל: ארבעה גברים במדים של
חיל הים האמריקני נכחו ביריד פורנוגרפי במלון הארד רוק בלאס וגאס, בתשעה-עשר בינואר - זו השערורייה החדשה, שמעיקה על חיל הים.
תמונות, שצילם חייל בן 29 במשמר הלאומי של יוטה, שנכח באירוע מבלי שלבש את מדיו, גרמו לחיל הים האמריקני לחקור את הפרשה, כיוון שהימאים לא אמורים ללבוש את מדיהם במופע כזה, המבייש את המדים ואת החיל.
ואידך זיל גמור בשאלה הנצחית: ואצלנו?!
