מר ביטחון?

מה שהיה פרשנים פוליטיים חוזים קרבות רוויי יצרים בין האישים אלי ישי ואריה דרעי על ראשות תנועת שס לאחר הקמת הממשלה. אין ספק שבעונת המלפפונים, אחרי הבחירות הדרמטיות, העיתונאים מחפשים קצת אקשן באוויר ורייטינג תקשורתי. אולם האם הם בעלי זיכרון קצר, שאינם זוכרים כי בסרט הזה כבר היינו לפני הבחירות, כאשר בניגוד לכל התחזיות, וכנגד כל הסיכויים, לא הייתה כל רעידת אדמה בתנועה, והשלום שכן בין שני הראשים המאוחדים. שם המשחק הוא לא אחר מהסמכות הרוחנית הבלתי מעורערת של התנועה - הרב עובדיה יוסף, שהכל סרים למרוּתה התורנית. ולכן יש להניח, כי מה שהיה הוא שיהיה, ואין כל חדש תחת שמי הפוליטיקה המפלגתית. גם הפעם הרב הוא שיחתוך את גורל ההנהגה, מי יהיה יו"ר התנועה, והכל יישק על פיו. מי שלא ייבחר, יבלע צפרדעים, ולמרות התסכול האישי, כמיטב המסורת יקבל את רוע הגזירה.

אגו איווט?

במהדורות החדשות פורסמה האפשרות שח"כ יאיר לפיד, יו"ר מפלגת 'יש עתיד', יקבל את תיק הביטחון. מעֵבר לכך שהאיש חסר כל ניסיון פרלמנטרי, ניהולי ואדמיניסטרטיבי, השאלה היא מה הרקורד הביטחוני שלו. עם כל הכבוד אפילו ניסיון קרבי אין לו כל השירות הצבאי שלו, ככתב 'מחנה' התמצה בתחום העיתונות בלבד. האם הוא ראוי אפוא לשרת כשר ביטחון, תפקיד השמור בדרך כלל לאנשי ביטחון בלבד? אם יש היגיון במינויו של שי פירון, איש חינוך ותיק, בעל ניסיון ניהולי רב, לשר חינוך, שונה הדבר לגבי היו"ר. הוא הדין לגבי הפקדת תיק האוצר בידי לפיד, שהוא התיק הסבוּך ביותר בממשלה, במיוחד לאור הגרעון הכספי הכבד של המדינה. היכן אפוא האחריות הציבורית של נתניהו? אם כבר עדיף למסור את תיק התקשורת לידי לפיד. אלא נראה שביבי מבקש לשַמר את הישגי המשרד ההיסטוריים (ההוזלות בתחום הטלפונים) בלעדית לליכוד. ובאשר לסירובו למנות את לפיד לשר החוץ, האם הדבר נובע מחששו מהקו השמאלני שלו, או שמא האגו טריפ של איווט ליברמן בתפקיד מדבר מגרונו? מכל מקום, האומנם שיקולים פוליטיים צרים מנחים את ראש הממשלה, במקום טובת הציבור?

חצי הכוס המלאה?

מגמת הגידול המתמשכת בשיעור הגרושים בארץ מדאיגה מאוד. אם עד כה ידענו, שבתל אביב כל זוג שני מתגרש, ובירושלים - כל זוג שלישי, הרי על-פי נתונים שהתפרסמו לאחרונה מתברר, שמספר הזוגות הגרושים בבירה, בשנת 2012, משתווה כמעט לזה של אחותה התל -אביבית ( 705 בי-ם, לעומת 711 בת"א). נכון שמן הראוי להשוות את מספר הזוגות הנשואים בשתי הערים, ויש להניח שבירושלים שיעורם גבוה יותר, ולכן שיעור הגירושים היחסי עדיין נמוך יותר. יתר על כן, האם כפי שמצביעה הנהלת בתי הדין הרבניים, המציגה את חצי הכוס המלאה, זוהי בשורה טובה, שכן מגמת העלייה בגירושים משקפת את צמצום מספר העגונות שזכו לקבל גט בשעה טובה ומוצלחת?

חיים בסרט(ן)

אין ספק שהנתונים שפורסמו לקראת היום הבינלאומי למניעת מחלת הסרטן, שיחול החודש, הם נתונים מעודדים. הם מצביעים על כך, שלמרות שישראל נמצאת מעל הממוצע העולמי בשיעור מחלות הסרטן (במקום ה-13), הרי אחוז התמותה מהמחלה הוא מהנמוכים ביותר בעולם (במקום השני). אם בעבר מחלת הסרטן הייתה מזוהה כמחלה סופנית, כיום מתברר שהרפואה האונקולוגית מתמודדת בהצלחה יחסית עם המחלה. עם זאת מעֵבר לסטטיסטיקה, אי-אפשר להתעלם עדיין מהתמותה הגבוהה של חולי הסרטן, שעבורם, ועבור משפחותיהם, אין בנתונים הסטטיסטיים המעודדים כל בשורה. עובדה היא שבשנת 2010 מתו מֵעל עשרת אלפים(!) איש מהמחלה הממארת, המהווים כמעט מחצית מכלל החולים בה. נתון מצער זה מן הראוי שידליק נורה אדומה הן במערכת הבריאות והן אצל אזרחי המדינה. נכון שתזונה נכונה, אי עישון ופעילות גופנית הם גורמים חשובים במניעת המחלה. אולם עם כל הכבוד, גם אם במחקרים שונים לא נמצא קשר ישיר בין המחלה למצב הנפשי, כמו לגבי מחלות אחרות אי-אפשר להתעלם מתרומת הרגיעה הנפשית והאמונה הן לשלילת המחלה והן בריפוייה. ידועה האימרה העממית, ש"אתה חולה לא ממה שאתה אוכל, אלא ממה שאוכל אותך". ממצא מפתיע אחר, הוא ששתייה מתונה של אלכוהול מעלה את הסיכון לסרטן. האם לא אמרו לנו שצריכה נכונה של יין יפה לבריאות? מבולבלים? גם אנחנו. והעיקר שנהיה בריאים.

אני והאייפון

חן חן ליאיר ניצני על התיאור החינני, המשעשע וּמְלֵא ההומור, כדרכו, לגבי הסמרטפונים (מוסף שישבת). אכן, מעבר ללקחים הספציפיים הנלמדים הן לגבי הצורך בגיבוי הזיכרון, כמו גם: אל תציע עזרה, ואל תשוויץ במומחיותך אם אינך יודע, דומה שיש שני מסרים עקרוניים שהטור מלמד. האחד שהסמרטפון הפך לסמל (התחזות) סטטוס, אך בראש ובראשונה הטור מצביע על תופעה שידענו מכבר, ופסיכולוגים מתריעים על כך, והיא - ההתמכרות המוחלטת והבלתי נסבלת למכשיר האלקטרוני הקטן, ועד כמה הפכו חיינו תלויים בו. ואם זה לא היה עצוב, אז זה היה מצחיק.

אצבע מאשימה לממסד

צודקת ד"ר רות נאור, מנהלת האגף הסוציאלי בעיריית רעננה, שרוב חולי הנפש (להוציא פסיכופטים) אינם רוצחים או אלימים. ועם זאת תפיסתה הפטאליסטית, כאילו לא ניתן לחזות רצח ילדים בידי הוריהם, מקוממת ביותר. האם אין גישה זו מהווה מנגנון הגנה פסיכולוגי מובהק, הידוע בשם רציונליזציה, כדי לחמוק מכל אחריות מקצועית למקרי רצח טרגיים אלה? והרי המקרה של מיכל אלוני, שרצחה את שתי בנותיה, מוכיח עד כמה הכתובת הייתה על הקיר ומשמש דוגמה מייצגת למקרים דומים אחרים. נכון דיכאון כשלעצמו אינו מאותת על רצח אפשרי. אולם כשנלווים אליו סימנים נוספים, כגון אלימות, צריכה להידלק נורת אזהרה. ואכן מלבד התפרצויותיה, הייתה תקרית אלימה של אלוני כלפי אחיה. בנוסף היו בקשות תכופות מצד בני משפחה, להרחיק את הבנות מאימן על-רקע התנהגותה, שלא נענו, עד שלמרבה הצער, לאחר רציחתן, היה כבר מאוחר מדי. כמו במקרים רבים של חולי נפש רוצחים, מתברר שלא היה תיאום ושיתוף פעולה מספיק בין הגורמים המטפלים, הפסיכיאטריים והסוציאליים, מעקב שאולי יכול היה למנוע את הרצח. אלא שגם כאן האצבע המאשימה מופנית לפסיכיאטרים ולפסיכולוגים, שלא פעם, כמו אצל אלוני, אינם מאבחנים את מידת המסוּכנוּת של מטופליהם, ומשחררים אותם לבתיהם, מה שהוביל בסופו של דבר לרצח של בני משפחה ואחרים בידיהם. המקרים הבולטים הם של יוסי פימשטיין, שרצח את בתו, איתי רגב, שרצח את שלושת ילדיו, ולמרבה האירוניה הטרגית, איתן מור שרצח לפני למעלה מעשור את המטפלות שלו במרפאה בירושלים. ושורת הדוגמאות עוד ארוכה. עם כל הכבוד לוועדות החקירה, שהוקמו עד כה, דומה שהלקחים לא נלמדו כלל. ואחרון אחרון, אי-אפשר להתעלם מהקלוּת הבלתי נסבלת של שחרור רוצחים, שאובחנו כבלתי שפויים, לאחר תקופה קצרה של אישפוז פסיכיאטרי. עיין ערך מרינה דווידוביץ, שהטביעה את בנותיה באמבטיה (למרות שהרצח הקר, בדומה לאלוני, אינו מעיד בדיוק על אובדן שליטה). מדוע עונש מאסר עולם, החל על רוצחים, החולים פיזית, אינו חל גם על חולי נפש? הטיפול יינתן גם להם במסגרת הכלא. וכך העונש ישקף את חומרת הפשע, ובעיקר הרוצח לא יהווה סיכון לחברה. בנוסף, הדבר ישחרר אותנו מעוּלן של העילות הנפשיות, הננקטות חדשות לבקרים ככלי הגנה בידי פרקליטי הרוצחים, כדי למנוע את שליחתם לכלא. זאת בשעה שלרוב רוצחים, אף אם הם מעורערים בנפשם, נמצאים אחראים למעשי הרצח. מי הח"כ שירים את הכפפה לשינוי החוק?

פסוקו

ואיפה קונה ציפי לבני את חלות השבת שלה? לא ניחשתם? - במאפיית ויזניץ בבני ברק. תשאלו את ידידיה מאיר, שלכד אותה על חם, במצלמתו. אז אם היא שונאת חרדים (כך על-פי התדמית), לפחות היא אוהבת את החלות שלהם.