גן תירוש הוא גן רגיל, יש בן ילדים וילדות 30 במספר. שני ילדים מתוך 30 לא התערו, ישבו בצד ודיברו ביניהם יידיש, ובריכוז הם התרכזו בעצמם וקראו משפטים מהמזוזות, ילדי המזוזות קראו להם.
חדווה הגננת מאד לא הסתדרה עם זה שיש לה שני ילדים בריאים בגופם ובנפשם שלא מצטרפים אף פעם לריכוז, היא חששה לאבד את הסמכות שלה בגן, הילדים האחרים גם התחילו לשאול שאלות.
אז באסיפת ההורים הראשונה עלו כל מיני רעיונות להעניש אותם, או להביא את האחים והאחיות הגדולים שהם שיגררו אותם בכוח לריכוז, או פשוט לא לתת להם אוכל עד שיישברו ויגיעו לריכוז כמו כל הילדים, הכי בוטה היה ישי אחיד - אחד ההורים שאמר - "זכויות זה חובות, חובות זה זכויות, אין ריכוז - אין לחם - נקודה, יהיו רעבים אז יבואו לריכוז אין ספק".
אבל הורים אחרים אמרו שזה נראה טיפשי, בכוח? למנוע אוכל? בגלל ריכוז?
ואז קם אחד ההורים ואמר חבריא - יש לנו כאן שתי קבוצות, קבוצת רוב וקבוצת מיעוט, אם נשבור את קבוצת המיעוט אז נפגע גם במיעוט וגם ברוב, ואם נשאיר את המצב כמות שהוא נפגע גם במיעוט וגם ברוב, חובה להסיר את חומות הגטו הווירטואלי, חובה לקרב בין הצדדים, צריך למצוא נקודות עניין משותפות לרוב ולמיעוט ואז טבע האדם יעשה מה שעשרות קלגסים לא יעשו.
ואז החליטו בגן שביום אחד בשבוע יעשו כולם ריכוז עם מזוזות ואז באותו יום הצטרפו השניים לריכוז הכולל, והם כמובן ידעו עברית אז באותו יום הם גם דיברו עברית, הם גם ישבו ליד הגננת ואז היא הציעה שהם יצטרפו לקבוצה עוד יום כי באותו יום ידברו על שיתוף בין המיעוט לרוב, בין המקובל לחריג, והם הסכימו שחשוב לכולם לדבר על זה, וכך לאט לאט התייצבה מערכת מאד מאד בריאה - שיום בשבוע כל הקבוצה ביחד עושה ריכוז על כתבי היסטוריה של עם ישראל, ובכל שאר הימים עוסקים בנושאים שונים חלקם כבדים יותר וחלקם קלילים יותר.
ילדי המזוזה, נשארו מיוחדים קמעא, ביניהם הם דיברו יידיש אבל עם כל הקבוצה הם דברו עברית, וגם כל הגן למד קצת יידיש, והשניים אף הביאו בדיחות ביידיש מהבית והצחיקו את כל הגן. רגשות הריחוק הפכו לרגשות של שיתוף, שנאה הפכה לסקרנות, כולם למדו מכולם כולם כיבדו את כולם ועם זאת כולם שונים מכולם.
ממ"א מועצת המזוזות הארצית נרדמה בשמירה, היא מתנגדת לשילוב ילדי המזוזות בכל הארץ, כי כבר שנים מתפרנסים 3 חברי המועצה ממפעל המזוזות שהם הקימו, ומוכרים מתוצרתו מזוזות במחיר מפולפל להורים של ילדי המזוזות, והפיצו שמועה שמי שמתערה או קונה מזוזות אחרות, תיפול קללה על ראשו, וזרעו יכחד מעל פני האדמה. אבל שלושת בכירי ממ"א כל כך השמינו וכל כך שכחו את תוכן המזוזה, כך שתוך כמה ימים התפשטה "השרפה" כבשדה קוצים מגן תירוש לכל הארץ, הם חטפו 6 שנים כל אחד, על הונאה ועשיית עושר שלא במשפט, מנשקים מזוזות בכלא איילון.
חברים, לא רק נוכלי המזוזות הם אנשים רעים, גם אנו נעשינו עם הזמן אנשים רעים, אנו, הרוב, חושבים שיש לנו חופש אבל אנו חיים בגטו, גטו שבנינו סביב עצמנו, גטו המסתיר מאתנו את עולם הערכים, עולם הערכים טהור וזך של כל ילד בגנון.
