הוא אשר אמרתי: החשיבה האנושית הכפופה ביסודה לתכונת הרצף לא יכלה להשלים עם שום משבצת "ריקה" בשרשרת המידע - כמו המשבצת של מקור החומר, כי כל משבצת כזו יכלה לנתק את מה שידוע לי עד כה עם מה שאני מבקש ושואף לדעת. במילים אחרות, ההתפתחות שלי עלולה להעצר ולעמוד מלכת כל עוד והמשבצת הריקה קיימת בשרשרת המידע, זאת כי משבצת הריקה ממידע תמנע בעדי להגדיר הגדרות חדשות שאין להן בסיס רצוף להשען עליו, מה עוד אם ההגדרות תלויות במשבצת המקור - מקור החומר, האנרגיה, הכוחות... אינני יכול להתקדם לשום הגדרה עתידית עד אשר תתמלא המשבצת הריקה במידע; על זאת הייתה הסכמה גורפת בין שתי האסכולות האנושיות כאחד, האמונתית והמדעית, שתיהן הסכימו כי יש למלא בהקדם האפשרי את המשבצת החשובה של "מקור המציאות", אחרת ההתפתחות האנושית פשוט תיעצר, פשוטו כמשמעו, ורצף החשיבה האנושי יעמוד בפני סכנה קיומית שוב כמשמעו.
ואכן שתי האסכולות מילאו את משבצת "מקור המציאות" במטרה מוצהרת לגלוש בגמישות במרחב המציאות ולהתפתח - היינו ליצור את היכולת להגדיר הגדרות חדשות. וכידוע האסכולה האמונתית מילאה ראשונה את משבצת "מקור המציאות", ולכן האגף הדתי התפתח ראשונה והקיף את רוב האנושות והאנשים החושבים, בעוד האגף המדעי התפתח אחרון משום שהתמהמה במילוי משבצת "מקור המציאות" ובגין זאת התפתחותו נעצרה לפרק זמן ממושך. היום, האגף המדעי נוגס מהאגף הדתי נתחים נכבדים שהולכים וגדלים עם הזמן, זאת כי הוא מציע דרך משבצת "מקור המציאות" שלו רצף יותר אמין בשרשרת המידע.
אחזור בפעם המאה אל גרגר החול שלי ולמלאכת זיהוי המציאות על-פי הדרכתה של התורה שמציעה לי לא לשעבד שום אפיק חשיבה לטובת אמונה/ השקפה/ או תאוריה... היא מנחה אותי להיות צמוד לרצף המחשבה שלי ואך לרצף הזה מבלי להתעכב בשום תחנה אמונתית או תאורטית, כי רק בדרך זו אמצא את זיהוי המציאות המוחלט. ובכן אני רוצה לזהות את מקור המציאות. נתחיל בגרגר החול: מהו מקור הכוחות הפועלים על הגרגר הזה וקובעים את מיקומו, צורתו, יציבותו וכל יתר נתוניו. על זו הדרך אני יכול לשבץ בשאלה הזו כל עצם שיעלה על דעתי- מהחלקיק היסודי ועד לגלקסיה של שביל החלב ואף "העצם" המורכב ביותר במרחב כגון גוף האדם- יכול להשתבץ בשאלה הזו.
חדר אטום אמשיך למען הסדר בגרגר שהתחלנו איתו ואנסה לענות על השאלה: מהו מקור הכוחות הפועלים עליו ברגע זה ויוצרים את הטעם ואת הסיבה להווייתו.
- ברגע זה ממש, כל יתר העצמים ביקום - מהחלקיק הקטן ביותר ועד לאחרונת הגלקסיות הפזורות ביקום, כולם כאחד יוצרים ברגע זה את קואליצית הכוחות הפועלת על הגרגר שלי וקובעת את מיקומו, צורתו, ויציבותו... זאת על-אף והגרגר נמצא בידי ובשליטתי ברגע זה, אולם גם אני כפוף ברגע הזה לכוחות הקואליציה הפועלים עלי ועל הגרגר שבידי, ואף אם אכנס לחדר אטום - גם החדר והבניין והעיר שאמצא בהם - כפופים הם בהכרח לכוח הנקרא: קואליצית הכוחות של היקום, כאשר מקור כל כוחות היסוד הוא בעצמים השזורים ביקום, בחומר.
אבל עדיין לא עמדתי על הנתון המוגדר שאזהה באמצעותו את המציאות - את הגרגר, כי "קואליצית הכוחות של עצמי היקום" מכוונת אותי אומנם לתשובה אך לא מפקידה את התשובה המדויקת בידי. אינני יודע מהו סך כל הכוחות האלה מהסיבה הפשוטה: מספרם הוא אין סופי ולכן בלתי ניתן לזיהוי; כלומר מספר העצמים היוצרים את מה שקראתי "כוחות הקואליציה" הוא אין סופי.
זיהוי המציאות למעשה בנקודה הזו נוצר הצורך בתאוריה שתגדיר עבורי את עצמי היקום ותפטור אותי ממלכודת האין סוף, וזה מה שעשתה התאוריה בעת החדשה בפועל: גאלה את האדם ממלכודת האין סוף והפקידה בידיו נתונים מדויקים. אולם התורה אומרת שנתונים כאלה הם פעלול שיוצר אשליה, זאת אומרת יוצר רצף מדומה בשרשרת המידע על-ידי מילוי אחת המשבצות הריקות במידע בלתי נכון בעליל, דהיינו במניין המדויק לכאורה של עצמי היקום וכוחותיו, הגם וליקום על עצמיו אין סוף... מכל מקום אני נתון כרגע למורת התורה שהנחתה אותי להיות צמוד לרצף המחשבה שלי מבלי לשעבד שום אפיק חשיבה לטובת אמונה או תאוריה. זו, על-פי התורה, הדרך היחידה לזיהוי המציאות המוחלט, ואני אמשיך בדרך הזו לראות לאן תוביל אותי.
ובכן אני מתעקש למצוא ולעמוד על סכום הכוחות שהביאו לקיום הגרגר שלי, כי מבלי הנתון הזה לא אוכל לעולם לעמוד על הסיבה לקיום הגרגר ברגע נתון, על סיבת מיקומו הנוכחי במרחב, סיבת צורתו, סיבת יציבותו... מבלי זיהוי הכוחות ייבצר ממני לזהות את המציאות ואאלץ לחזור אל זרועות התאוריה והאמונה...
השאלה שאני רוצה לדון בה, מהי המשמעות של אי יכולתי למדוד את כל הכוחות הפועלים ברגע זה ביקום? כי הרי אם אני עוזב את כל האמונות והתאוריות שמגדירות את היקום ואת הכוחות הנגזרים מעצמיו והולך לחפש את סכום הכוחות ביקום הפתוח לעולם לא אזהה את הנתון הזה ואף לא אתקרב אליו כי ליקום אין סוף, אולם, וכאן אני ניגש לגרעין הדיון, ליקום אכן אין סוף, זו לא סברה ולא הנחה אלא קביעה המושרשת בתודעה האנושית ושום אדם יערער עליה, כולל חסידי ותלמידי כל התאוריות למיניהן, לכן ואם אקח את הקביעה הזו ואהפוך אותה לקבוע מתמטי - לאן יוביל אותי הקבוע הזה?
הבה נבנה בעזרת קבוע האין-סוף את המשוואה הבסיסית ביותר:
א + ב = קבוע
האות "א" מייצגת את מציאות הגרגר, "ב" מייצגת את מציאות יתר העצמים בסביבה - היינו המציאות שלי, והערך "קבוע" מייצג את סכום הכוחות האין סופיים שהביאו לקיום שני הנתונים בצד השני של המשוואה. מאידך, גם "א" וגם "ב" הביאו ברגע זה לקיום "קבוע האין-סוף" כי בלעדיהם יתערער בהכרח איזון הכוחות האין-סופיים שהם שותפים אלמנטרים בשורותיהם, לכן ציינתי ובצדק כי א + ב = קבוע, היינו מציאות א ומציאות ב הביאו גם הם לקיום מציאות הקבוע, יהא גודלו אשר יהא.
בעצם, ועל-פי הצדק המתמטי הזה אני יכול להעביר גם את ב לצד השני של המשוואה מבלי לערער אותה, היינו גם א = קבוע + ב, זאת כי בלעדי א לא היה מתקיים "הקבוע" וממילא גם לא היה מתקיים ב, ואם כן גם ב = קבוע + א, אולם המסקנה המתמטית הזו מנוגדת לחוקי המתמטיקה הידועים לנו מימים ימימה כי משמעות הדברים היא ש:
א = ב + ק , ב = ק + א , ק = א + ב , ומצב מתמטי מעין זה יכול להתקיים רק אם שלושת הנתונים (א, ב, ק) שווים לאפס, בעוד אני יודע שהנתונים האלה הם כן בעלי ערך, אני מרגיש את מציאותם ורואה את צורתם ומבחין במיקומם ולפעמים אף צופה בתנועתם, והכיצד תיתכן מציאות מתמטית כזו אם נתוניה בעלי ערך פיזיקלי?
