מר
נפתלי בנט, יו"ר 'הבית היהודי', הציע בפייסבוק "להקים בנק חברתי שנותן את שירותי הבסיס ללקוחות (עו"ש, פקדונות, אשראי וכו') במחירים מוזלים. כיום בנק הדואר אינו רשאי להעניק ריבית על פקדונות או להעניק אשראי בשל חוק הדואר. צריך לשנות את החוק." כלומר - צריך לדעת בנט לאפשר לבנק הדואר לשלם רבית על פקדונות הלקוחות.
מר ישראל ליבמן, מנכ"ל ארגון 'מקימי', תמך בהצעתו של בנט (מקור ראשון, ה' באדר תשע"ג), והדגיש שיתרונו הגדול של בנק הדואר שהוא אינו מספק אשראי (אין אפשרות לאוברדרפט בעו"ש) ולכן בולם פיתויים להכנס לחובות ולצריכה בזבזנית המדרדרת משפחות למצוקה כלכלית. אך ליבמן גם בירך על הצעת בנט לאפשר ללקוחות להרוויח רבית על פקדונות בבנק הדואר.
כוונתם של שני החברים היקרים רצויה - הקמת בנק חברתי היא ללא ספק מטרה נעלה העשויה לרפא תחלואים רבים בחברה הישראלית. אך יש לתהות אם עיניהם רואות מה שאצבעותיהם מקלידות. שניהם ממליצים להכניס את הריבית לאחד המקומות הבודדים שנותרו נקיים ממנה. ולהיכן נעלמו איסורי התורה על הרבית והנשך? האם 'הבית היהודי' והצבור האמוני אינם שואפים לתקן את חיי עם ישראל בארץ ישראל על-פי תורת ישראל?
הרי כולנו מכירים את האיסורים המפורשים בתורה לשלם ולגבות נשך ורבית. חז"ל התבטאו בחומרה נגד המלווים ברבית ואף השוו אותם לשופכי דמים ולכופרים בתורת משה. נכון שבתקופת הגלות התקינו רבנים 'היתר עסקא' שנועד לעקוף את איסורי הרבית. אך מאז הסתבכו נוסחי ההיתרים וגם המציאות השתנתה כאשר עמנו שב לארצו. ישנן דעות שנוסחי 'היתר העסקא' של הבנקים בישראל נגועים בתקלות רבות ועדיף שלא להסתמך עליהם כלל (ואין כאן מקום לפרט).
אכן, רוב הצבור סומך על כשרותם של שרותי הבנקים לפי פסיקת הרבנים ואינו מודע לבעיות. אך גם מי שסומך על 'היתר העסקא' חייב להודות שקיימת לפחות בעיה תודעתית, כאשר אנשים יראי שמיים דנים בגלוי בגובה הרבית בבנק, בלי לנסות אפילו לטשטש את העובדות במונחים הלכתיים מתחמקים. מתקבלת תחושה שנושא חשוב זה נדחק לקרן זווית ועלול להשתכח.
בדור האחרון מופיעה מגמה של כמיהה לשיפור המצב הרוחני והחברתי. הואיל וזכינו לחיות בארצנו ללא שעבוד לזרים, גוברת התחושה שהגיעה העת להשתית את חיינו על מורשתנו וחוקותינו. תחושה זו אינה מוגבלת רק לצבור ה'חרדי' או ה'דתי', אלא מתפשטת גם לחוגים רחבים המבטאים עניין בחידוש תרבותי וחברתי על-פי ערכי מורשת ישראל.
לפני כשנה, קמה קבוצה בשם 'בנקאות יהודית' שחקרה את הנושא והציעה דרכים לניהול בנקים מודרניים על-פי המשפט העברי 'לכתחילה'. המלצות הקבוצה לא נועדו לערער על סמכות הרבנים ואינן מתיימרות לפסוק הלכות במקומם. התוכנית שגובשה תובא לפני הרבנים המוסמכים כהמלצה של בעלי היוזמה, וכל עוד אין בנמצא חלופה מעשית ומציאותית, אין בדעת חברי הקבוצה להטיל אשמה על כלל ישראל, חלילה. הם משתדלים להתוות דרכים שיספקו פתרונות חברתיים וכשרים למעוניינים בהם.
קיימת טענה כאילו איסורי הרבית היו רלוונטיים לעידן החקלאי ואין אפשרות לקיים אותם במציאות של כלכלה גלובלית ומתוחכמת בימינו. אך טענה זו אינה הגיונית ואינה מציאותית. הרי התורה לא הייתה אוסרת תופעה שלא הייתה קיימת גם בתקופה המקראית, ואילו המציאות מוכיחה שבנקים שאינם נגועים ברבית מצליחים גם בימינו, ואפילו יציבים יותר מן הבנקים הרגילים.
דווקא בצל המשבר העולמי של ימינו אפשר לראות עד כמה נאורים הם איסורי הרבית וכמה הם חיוניים לתיקון המצב הקלוקל. הכלכלה העולמית בימינו מבוססת ברובה על צריכה חסרת מעצורים, וזו נשענת על נטילת הלוואות ותשלום באשראי - כלומר - הסתבכות בחובות. לא מדובר רק על משקי הבית של אזרחים מן השורה, אלא על כלכלות לאומיות שלמות ששקעו בחובות כמעט דמיוניים. עצם מהותו של המטבע בן-ימינו הוא החוב (וגם על כך אין כאן מקום לפרט). השכל הישר מחייב להסיק שהמניע העקרי למתן אשראי הוא הסיכוי לרווח - כלומר - הרבית! תוציאו את הרבית מהמשוואה ותראו שהגידול בחובות נעצר בהדרגה.
כל אחד יודע שהרבית רעה למקבל ההלוואה. העני צריך לעבוד בזיעת אפיו כדי להחזיר את חובו התופח, ובמובן זה, הרבית אינה אלא כלי לשעבוד העניים ולהעברת ההון מידיהם לכיסי העשירים. תורת ישראל שונאת את העבדות ומצווה על כל יהודי לחיות כבן-חורין המשועבד רק לרצון הבורא. אך האם הרבית טובה לעשירים? אולי בראיה קצרת טווח העשיר מרוויח ממון, אך בניתוח אמיתי, גם העשיר מפסיד מהרבית. התעשרות קלה משחיתה את מידותיו ומרגילה אותו למירוץ חסר-תוחלת אחר סיפוקים מיידיים, המוביל תמיד למפח נפש. אך מעבר לממד האישי, העשיר מפסיד בטווח הארוך כי הוא מחליש את החברה שממנה הוא נבנה ואפילו שוחק את ערכו של הכסף שצבר.
אם כן, בנק חברתי חיוני לא רק בשביל השכבות החלשות והבינוניות, אלא כדי לתקן את החברה כולה, כולל העשירים! בניתוח אמיתי, שהוא גם ערכי-רוחני וגם כלכלי-חברתי, המאפיין הראשון במעלה של הבנק החברתי הוא ביטול גמור של הריבית בכל פעולותיו. זה אפשרי לחלוטין! התוכנית של קבוצת 'בנקאות יהודית' כוללת חמישה מסלולים נפרדים שבכולם אין חשש לרבית - עו"ש בלי אשראי, הלוואות פרטיות מדין חסד, הלוואות עסקיות מדין 'עסקא' אמיתית, משכנתאות כשרות, ותוכניות חסכון ארוכות טווח. הקבוצה מכנה את הבנק החברתי על-פי המשפט העברי: 'בנכשר' (בנק-כשר).
ניתן להקים בנק כשר כעסק פרטי של בעלי ממון, אך נראה כי יש מעלות לשיטה הנקראת בימינו 'איגוד אשראי' - כלומר, ארגון פיננסי הנמצא בבעלות לקוחותיו. במקורותינו נקרא המבנה הזה 'אוצר הקהל'. המעלה העקרית של איגודי האשראי היא בצמצום של ניגוד האינטרסים בין בעלי הבנק לבין לקוחותיו. איגודי אשראי קיימים כבר שנים רבות במדינות נאורות רבות ורובם הפגינו חוסן ויציבות במשבר האחרון. לאחרונה, המליצה ועדה בראשות המפקח על הבנקים, מר דוד זקן, לאפשר הקמת איגודי אשראי בישראל. לשם כך, נדרשת פעילות בכנסת כדי לקדם את החקיקה והרגולציה המתאימות.
כמו בהרבה מצוות אחרות, אנו רואים שדווקא מורשתנו העתיקה אינה מציבה לנו 'בעיות' שדורשות 'פתרונות הלכתיים' פתלתלים, אלא דווקא מציגה פתרונות אמיתיים שיכולים לתקן באמת את תחלואי המציאות של ימינו! תבוא הברכה על נציגינו בכנסת אם יעיינו בתוכנית ויפעלו לקידום החקיקה בנושא. בכך יוכלו לקדם את החברה הישראלית למציאות טובה יותר - לאור ערכי מורשת ישראל.
