החששות, הספינים וההתרוצצות התזזיתית מסביב לביקורו הקרוב של נשיא ארצות הברית, מעידים כמה חסרי ביטחון פנימי אנחנו עדיין מתחת לשריון החומרי שבנינו סביבנו. אין ספק שאת החרדה הזאת הבאנו איתנו מן הגולה וכדאי שנהיה מודעים לבעיה, כדי להיפטר ממנה כמו שנפטרנו ממטענים שליליים אחרים.
עד כדי כך הגיעו הדברים, שהאמריקנים טרחו לכרוך ביחד עם ההודעה על הביקור דברי הרגעה, שאין בדעת הנשיא להביא תוכניות חדשות או לנסות לכפות עלינו משהו. ההבטחה הזאת באה למשל על-רקע קולות היסטריים שיצאו מכאן, כי אובמה בא לנקום על תמיכת נתניהו, כביכול, ביריבו רומני. אח'כ הומצא כאן עוד מניע: אובמה מתכוון להכתיב את הרכבת ה
ממשלה החדשה. שטות גמורה. העלו גם מחדש את הבלון הישן - "יצהר תמורת בושהייר", כאלו אובמה בא להציע לנתניהו שארה'ב תתקוף את האטום האירני תמורת הקפאת או הריסת יישובים יהודיים. המחשבה הזאת היא כל כך אידיוטית, שכל וויכוח איתה הוא עלבון לאינטליגנציה.
הצד השווה אצל כל זורעי הפאניקה הוא הwishful thinking -, משאלת הלב של שמאלנים מכל סוג ומין, שכבר ניסו הכל כדי לעשות מארץ ישראל פלשתין ונכשלו, ואובמה הוא מפלטם האחרון. הוא יכפה, הוא יעניש, הוא יחזיר את נתניהו שנוא נפשם לגודלו הטבעי.
האופציות של אובמה הבה ונבחן, מה הן האופציות העומדות לרשות אובמה, בהנחה - חסרת הבסיס, כאמור - שיש לו תיאבון לנגוס בתפוח החמוץ של השלום הישראלי-פלשתיני, בניגוד לקו הכללי הגלובאלי שלו, לצמצם את המעורבות האמריקנית בעולם ולהתרכז בענייני הפנים הבוערים.
נתחיל בדרך השלילה, מה אפילו נשיא ארה'ב אינו יכול להשיג?
הוא אינו יכול לחבר את יו"ש עם עזה, לאחד את הפת'ח עם החמאס. גרוע מכך, לו זה היה עולה בידו, ישראל הייתה בורחת לו, כי החמאס הוא ארגון טרור ושולל את עצם קיומה של ישראל כעיקרון מקודש. וכל עוד יש 'שתי פלסטינות', לא יכולה לקום המדינה הפלשתינית האחת.
והוא אינו יכול להפוך את הראש הערבי לראש מערבי. הראש שלהם חולם על כליפות איסלאמית חובקת עולם, לא על מדינות לאום נוסח המערב, לפי הדגם שנוצר ע'י האנגלים והצרפתים בעירק, בסוריה, בלבנון ובלוב, המתפוררות עכשיו לנגד עינינו. יתר על כן, העסקה העומדת ביסוד כל הצעות השלום של ישראל והעולם - 67' תמורת 48' - קבלו בחזרה כל מה שנלקח מכם בששת הימים תמורת וויתור שלכם, רשמי ופומבי, על כל מה שכבשו היהודים בתש'ח, עסקה כזאת מעולם לא הייתה קבילה עליהם.
אמנם, לפי 'תורת השלבים' של ערפאת הם היו מוכנים לקחת כל שנתנו להם, אבל רק לשם הפיכת השטח החדש למקפצה לכיבושים נוספים - עד לשחרור כל פלשתין, כדי שיהיה אפשר להחזיר לתוכה את כל מיליוני הפליטים וצאצאיהם וליישבם בערים ובכפרים שמהם גורשו - על חורבות ערי וכפרי היהודים. כל חתימה על הסכם שלום המאשר שהיהודים יושבים במדינת הקו הירוק כדין, וכי זו אכן ארצם, כמוה כוויתור על דרישת השיבה השלמה לפלשתין השלמה, וזאת תמורת מה? תמורת מדינונת, על פיסת קרקע מצחיקה, מוקפת מכל עבריה באדמת פלשתין הגזולה, שעם גזילתה השלימו?
אובמה גם אינו יכול לשנות את העובדה, שהמחצית מערביי 67' היושבת בעזה מתנערת מכל הסכם שלום כזה, אם ייחתם ע'י רמאללה. ערביי ישראל כבר הביעו התנגדות נמרצת, מפני שהסכמה נחשבת בעיניהם כבגידה בבני משפחותיהם, בשכניהם, במכריהם, בידידיהם, בכל בני עמם שהפכו לפליטים - מחיקת תביעתם וחיסול תקוותם לחזור. וכל זה תמורת מה? כדי שמחמוד עבאס יוכל לקרוא לעצמו ראיס של מדינה? ומה שחושבים ואומרים הפלשתינים אזרחי ישראל, מיליוני הפלשתינים במחנות הפליטים ובתפוצות, על אחת כמה וכמה. את דעתם של הערבים הנתונים לשלטון הרש'פ אין לדעת, כי אין שם בחירות, מפחד אובדן השלטון לטובת החמאס, כפי שהיה בבחירות הקודמות.
ואשר לערביי ירושלים, על-פי הסקרים הם מעדיפים את שלטון ישראל.
אם כן, בשם מי יחתום אבו-מאזן ואת מי חתימתו תחייב? ולמה יחתום ויזמין לעצמו כדור של מרצח, ולמצער - מהומות ונידוי, ועוד בעידן זה בו שולטים במצרים, ועוד מעט ישלטו גם בסוריה, האחים המוסלמים שכל מגע עם ישראל, מה גם חתימה על הסכם עימה, תועבה הם להם?
לא יתכן, שיועצי ומומחי אובמה אינם יודעים כל זאת. אם כן, מה חושב מחנה השלום הישראלי - שבעיני נשיא ארה"ב עם ישראל הוא מתאבד שיעי וממשלתו יצאה מדעתה?
ישראל - חיוניות יותר מתמיד לביטחון המערב עוד זאת: ירדן עומדת על סף תהום, ורק זה חסר לשלטון ההאשמי כדי שייפול, שכוחות צבא של מדינה פלשתינית יתייצבו על נהר הירדן. וגם כיום, המשטר ברמאללה והמשטר ברבת עמון נהנים מגיבוי ביטחוני סמוי שמספקת ישראל. וככל שאמריקה מושכת את ידיה ממעורבות ישירה בתחלואיו של המזרח התיכון, וזאת על-פי מדיניותו החדשה של הנשיא, ישראל ככוח מקומי חזק ואמין הולכת ונעשית חיונית יותר ויותר לביטחון המערב כולו. איזו מעצמה שפויה תנסה ללחוץ, לא כל שכן לשבור - בעל ברית אשר כזה?
ועוד לא אמרנו כלום על החמישים אחוז האחרים של הסכסוך, על הצד הישראלי.
מקובל, שישראל תשאיר בידיה את "גושי ההתיישבות". האם מישהו ראה מפה? האם מישהו צייר מפה?, אם כן, היכן במפה מסתיים גוש עציון? לפי יוסי ביילין העיר אפרת בחוץ, ולכל דעות השמאל תקוע, נוקדים, אלדד, מעלה עמוס, אספר, פני קדם, מעלה רחבעם, כרמי צור ועוד - בחוץ! אולם תקוע מרוחקת היום פחות מעשר דקות מהר חומה, ירושלים.
אצל לפיד, אריאל היא כליל "הגושיות". האם מכיר הוא ערבי אחד, שיחתום על הסכם שבו אריאל היא חלק ממדינת ישראל? ומה בדבר היישוב הגדול אדם, הגובל בפסגת זאב והיישוב החרדי הגדול כוכב יעקוב, פרוור ירושלמי, גם הם - "גושים"? והעיר גבעת זאב? ושרשרת היישובים החולשת על נמל התעופה בו-גוריון - בית אריה, עופרים, עלי זהב, לשם ופדואל, בואך ברוכים - כל זה גם הוא "גוש"?
ומה בדבר בקעת הירדן, שאינה "גוש", אך נתניהו משוכנע שבלעדיה ביטחון ישראל בסכנה?
לפי התוכנית, ישראל אמורה לפצות את רמאללה על אובדן "הגושים" באדמות בתוך הקו הירוק. מהיכן תיקח? מן הקרקעות שבני בגין הקצה לבדווים בנגב? מחולות חלוצה, שהקיבוצים "שוחרי השלום" מסרבים לוותר עליהם, וחלקם כבר ייושבו בינתיים ע'י מגורשי הרצועה? האם דעת הקהל תסבול לגרש אותם שוב? אותם, ואת המגורשים שהתיישבו בחבל לכיש, שגם מתוכו הציעו לפצות את רמאללה? והאם מישהו שאל את קיבוצי עמק בית שאן, שנשמות טובות הועידו חלק מאדמותיהם להיות חליפתם ותמורתם של הגושים, להסכמתם?
לא לחינם איש אינו מעז לנגוע בסוגיית הגושים באופן קונקרטי, מפני שהיא טעונה חומר נפץ העלול לפרק ממשלות. ותמורת מה? הכל יודעים - תמורת מילים ריקות ואוויר חם, תרגילי מחלוקת שהם הספורט הלאומי של היהודים.
ועוד לא אמרנו כלום על ירושלים. היהודים הסכימו ביניהם לריב על שועפאת וצור- באהר. לעומת זאת, על מה שהחילונים קוראים "האגן הקדוש" יש "קונסנסוס". אולם, האם מכיר מישהו ערבי שיסכים לוותר על רחבת 'אל-בוראק', שהיהודים מכנים אותה 'הכותל המערבי', תמורת שועפאת? ואת זה לא הסבירו לנשיא ארצות הברית?
עצבנות חסרת בסיס כל זה מחזק את הקולות המגיעים מוושינגטון, לפיהם העצבנות בתקשורת ובחוגים הפוליטיים בישראל לקראת ביקורו של אובמה היא חסרת בסיס. אם כי, ייתכן בהחלט שיש לביקור תכלית רצינית וממוקדת בעניין האירני. שם יש על מה להגיע להבנה ולאמון הדדי, שם יש מה לתכנן ברמות הכי גבוהות.
לא כן בזירה שלנו, בה הכל נראה תקוע ואובמה יודע זאת, ולכן לא סביר שהוא בא לריב איתנו על ביצה שלא נולדה ואינה יכולה להיוולד.
ובכל זאת, לציבור נאמני ארץ ישראל יש מקום לדאגה. הכל תקוע - חוץ ממפעל ההתנחלות שגדל וצומח, ועם הדינאמיקה הזאת השמאל בישראל והליברלים האמריקנים אינם יכולים להשלים.
מנקודת מבטם, בעוד העניין הפלשתיני נתון לשיתוק מדיני, ההתפשטות הציונית הפיסית בתוך מרחב המחייה הפלשתיני נמשכת בתנופה. לא רחוק היום, בו כל האופק הפלשתיני יתמלא בהתנחלויות, ואז 'ביי ביי פלשתין', ובערבית: 'ראחת (הלכה ) פלשתין'. לכן אנו שומעים את נימר חאמד, יועצו המדיני של אבו-מאזן, אומר ('
מעריב', 5.2.131):
"הרשות הפלשתינית מתכוונת לדרוש מישראל הקפאת בנייה נוספת לקראת ביקורו באזור של הנשיא אובמה...צריך לומר את האמת - הסיכוי שקיים כעת להתקדמות אמיתית בתהליך השלום הוא קלוש מאוד. לכן לכל הפחות אנחנו רוצים להשיג הפסקה של הבנייה בהתנחלויות."
הוא אשר אמרנו, אך כאן כדאי לשים לב להבדל חשוב בין ההקפאה הקודמת, בת 10 החודשים, להקפאה הנדרשת עכשיו מכל עבר - מסגן שר החוץ לשעבר
דני איילון ויועץ ראש הממשלה עמידרור ועד ל
דן מרידור ויוסי ביילין. ההקפאה הקודמת באה כביכול - כך הוצגה - כדי לקדם את המו'מ, כמעין זרז או פיתוי לרמאללה לבוא ולשבת לשולחן. ומשלא הושגה המטרה הזאת, אכן הכריז הצד הישראלי שזו ההוכחה שהפלשתינים אינם מתכוונים ברצינות להגיע לכל הסכם שהוא. לעומת זאת, ההקפאה הנדרשת עכשיו יוצאת מנקודת ההשקפה ההפוכה שאין סיכוי למו'מ וכי תהליך השלום קפוא, ועל כן האיזון מחייב, וכך גם הסיכוי שאי פעם בעתיד תוכל לקום מדינה פלשתינית, שהבנייה והפיתוח בהתנחלויות ייפסקו.
עסקנו עד עתה בכל מה שאובמה אינו יכול לעשות, והנה לפנינו הדבר האחד שהוא יכול גם יכול לעשות לאחת התכליות של ביקורו כאן. הוא הרי כבר ראה בעבר, שהמתנחלים וההתנחלויות הם טרף קל, ומה שאי-אפשר לעולל לערבים או לישראלים בתוך הקו הירוק, ניתן לעשות להם. את הקלף הזה זרקו שרון בגירוש ונתניהו בהקפאה, והוא יהיה זמין שוב, הן כדי שאובמה יוכל לצאת מכאן עם "הישג" ולא בידיים ריקות, והן לצורכי איסוף שותפים מהשמאל לצרכי הרכבת הממשלה.
על הרקע הזה, שתיקת הכוחות הלאומיים בסיעת הליכוד-ביתנו ושתיקת 'הבית היהודי', שנראה כל הזמן כמצניע בכוונה את כל נושא השמירה על ארץ ישראל, היא תמוהה מאוד ועלולה לעלות לעם ישראל ביוקר.
אם
נפתלי בנט וחבריו חושבים שהשתיקה הזאת משרתת מהלך טקטי כלשהוא, מול 'יש עתיד' או מישהו אחר, יתכן שזה נכון לגופו. אולם, כנגד זה יש לחשב את הנזק הבלתי הפיך של חוסר תגובה לאיומים על ההתיישבות: זריעת האשליה אצל נתניהו כי הקפאה נוספת תעבור בשקט ולא תפגע במאמציו להרכיב ממשלה, ואצל האמריקנים שהכוחות הלאומיים בישראל הוכו כביכול בבחירות האחרונות ולא יהיו מסוגלים להעמיד מול גזירת שיתוק נוספת התנגדות פעילה של ממש, שתמרר ותקצר את חיי הקדנציה השלישית של נתניהו.
למחנה הלאומי נותר עוד זמן מה לפני בואו של אובמה, כדי להתעשת ולהשמיע קול.