הסיפור המסתורי על האסיר x חשף אצל כולנו את הסקרנות לעולם הסוד. מה היה שם בדיוק? מה קרה? אפשרויות עפות לאוויר, כיוונים מועלים ונשללים. אם רק היינו יודעים...
יש מימד של סוד בחיים והוא מימד מסקרן, החל מימי השעשועון "זה הסוד שלי" ועד לפרשיית האסיר X. אך עוד לפני הסקרנות, הסוד הוא מימד של עומק. יש אזורים בחיים שהם סוד, שאותם מגלים רק לנאמן דבר ורוח שיודע לשמור: אשתי, ילדי, חבר קרוב מאוד. יש מימדים שהם סוד אפילו ממני. מימדים נסתרים, חלקים מהעל-מודע שלי, שבעת רצון, בזמנים מיוחדים, בחברת אנשים ראויים, זוכים להיפגש איתם.
פורים הוא עת רצון מן הסוג הזה. עת שבה אפשר להיפגש עם מימד הסוד בזכות היין, שבכמות ראויה ומתאימה, מסייע לשחרר כמה וכמה מחסומים ומאפשר לסוד לצאת, בצורה מעודנת, נעימה. כזו שבה הוא נוגע ולא נוגע. כדי שסוד יוכל לצאת, צריך שיהיה סוד. כלומר, צריך שלא נהרוס אותו לפני כן עם הסקרנות בה פתחנו.
התהליך של שלמה המלך החיים שלנו נהיים פחות ופחות סודיים. אפילו המוסד מתקשה להסתיר, קל וחומר אנחנו. אפשר לדעת הכל ולגלות הכל, ולכן אנשים גם "משתפים" בכל. כל תמונה עולה לפייסבוק. כל הגיג מתפרסם. כל מחשבה הופכת להיות נחלת הכלל. כך לפתע, בלי שכל-כך שמנו לב, קם לנו עולם נטול סוד שבו במקום להציע נישואין בסוד השמור בין השניים, כותבים את זה על שלט גדול על גשר מעל נתיבי איילון.
הסקרנות ניצחה ואנחנו יודעים יותר. מסמכים סודיים נחשפים, עיתונאים מייצרים תחקירים, כל תנועה מונצחת באמצעות לוויינים העוקבים אחר הסמארטפונים שלנו. הסוד הפך לקוד שאותו יש לפצח וכמה שיותר מהר. להגיע, לחדור, לדעת, לחשוף. אז יש לנו עולם שבו יודעים הכל ומהר, אך מה עם הסוד? לא חבל?
פורים קורא לנו להזמין מחדש את הסוד לחיינו. לייצר אזורים פנימיים של התכנסות ודיבור. תהליך זה של יצירת עולם שיש בו סוד, מתואר בבהירות בידי שלמה המלך בספר משלי: "שתה מים מִבּוֹרך ונוזלים מתוך בארך, יפוצו מעינותך חוצה ברחובות פלגי מים: יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך".
ראשית - שתה מים מן הבור ומן הבאר השייכים לך. תהליך חפירה עמוק שמביא את
האדם לפגוש את המים שלו עצמו, אלו שחלחלו בתוך רבדי האישיות והנפש ונהפכו לחלק ממנו. אלו מים של סוד הטמונים עמוק. אחרי החפירה הזו, מתאפשרת גם הרחבה. נוצר מעיין המשקה את הרבים. שמא תאמר שבעקבות ההרחבה הזו נעלם מימד הסוד וכעת כולם יודעים הכל עלי? לשאלה זו ממשיך ועונה שלמה: "יהיו לך לבדך ואין לזרים איתך". כלומר, שמור על מימד הסוד שלך.
אחשוורוש מול אסתר החשיפה מול הסוד באים לידי ביטוי חריף גם במגילת אסתר. אחשוורוש עסוק בלחשוף. הוא מראה לכולם את הכל, את ביתו, את חצרו, את ארמונו. הוא עסוק בלהראות: 'בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו, ימים רבים שמונים ומאת יום'. הלעג ניכר היטב מבין השורות. אחשוורוש חושב שגילוי הסוד יהפוך אותו לחביב הקהל, כולם יאהבו אותו, הוא הרי גילה להם את הכל. אך מה שהוא מקבל בפועל הוא בוז. אדם בלי סוד הוא אדם חלול וריק. ושתי בזה לו, וכך גם המן שמזהה אותו כחלש ומנסה לנהל אותו.
לעומת אחשוורוש, אסתר היא סודית במהותה. נסתרת. מגלה טפח ומכסה אלף. היא יודעת להשתמש בסקרנות החיצונית של אחשוורוש ושל המן לטובתה. אין לאסתר דבר עם החיצוניות. להפך. מה שנותן לה את הכוח להתמודד, הוא הידיעה הפנימית שישנה תכלית להיותה בבית אחשוורוש. תכלית זו היא הסוד שלה שאותו היא שומרת לעצמה וממנו היא מקבלת כוח לשנים הארוכות בבית הכלא המוזהב בו היא נתונה.
סוד ה' ליראיו. הסוד ניתן רק למי שיש לו יראה לאבד את הסוד, לחלל אותו, לגלות אותו לפני זמנו, או לגלות ממנו יותר ממה שצריך. היין, כשהוא נכנס פנימה, מאפשר לנו לגלות מעט, אך לא את הכל. הוא מאפשר לגלות שאצל כל אחד מאיתנו קיימים ממדים נוספים. פעם בשנה אנחנו זוכים להיפגש עם הסוד, כדי להמשיך ולשמר אותו במשך השנה כולה עד המפגש הבא.
