תחפושות עליך ישראל. בתרבויות קדומות וגם מאוחרות יותר, התחפושת נתפסת כמטמורפוזה (שינוי צורה), שוות ערך לשלב הגולם. המתחפש נבלע בזהות שאולה, כמו יונה ופינוקיו בבטנו של הדג. בתוך התחפושת מתה לזמן מה זהותו הקודמת, ומשהו מהזהות השאולה שהוא עוטה נספג באישיותו. לאחר שתוסרנה המסיכות ותושל התחפושת, יגיח אדם אחר מהעבר השני, אחר מזה שנכנס אל התחפושת. מעין רחם של זהות בדויה שמתוכו ייוולד המתחפש כאדם חדש, כמו התולעת המתה בפקעת הגולם וקמה לתחייה כפרפר.
תחפושת יכולה להיות עניין רציני, לעתים גורלי. ראשון המתחפשים בעמנו היה יעקב, שנכנס כ"לא הוא" לקבל את ברכת אביו יצחק. הוא לא היה בנוי למשחקים מסוכנים שכאלה; רואים זאת בהיסוסיו כלפי הצעת אמו. משום כך, הוא עובר טרנספורמציה. לחדרו של יצחק נכנס יעקב אחד ויצא יעקב אחר. ברגעים ההם, רגעי החרדה העמוקה ביותר שאדם יכול לחרוד: "אולי ימוּשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע, והבאתי עלי קללה ולא ברכה" - כשיעקב מסכן את עתידו ואת סיכוייו להיות הממשיך של בית אברהם; ברגעי האימה שעבר בחדר אביו, מה שאירע היה מעמד של עקידה. עם היכנסו לחדר, יעקב נעקד. אפשר לומר שזה האירוע המכונן של חייו. לאחר מכן לא ישוב להיות כקודם "איש תם יושב אהלים". מתוך אימת התהום העמוקה, יעקב נולד מחדש.
יעקב מבין ברגעים הגורליים האלה, שהתחפושת חרגה מגדר תחפושת או תעלול ואפילו מעשה רמייה. הוא כבר לא יוריד את הבגדים האלה מעליו. התחפושת דבקה בבשרו ובנשמתו. כשייצא מחדר אביו, יעטה על עצמו משהו מֵעֵשָׂיו. שם, בחדרו של יצחק, הוא החל בתהליך שימשיך בבית לבן, ושיאו במאבק עם המלאך ובהתמודדות החוזרת פנים אל פנים עם עשיו - התהליך הפנימי והחיצוני של יעקב, המבין שאם הוא רוצה להמשיך את הבשורה האברהמית, הוא לא יכול להישאר רק "איש תם, יושב אהלים", אלא חייב לסגל גם את תכונות "איש יודע צַיִד, איש שדה".
שם - בחדר ההוא, מול אביו העיוור - יעקב פוגש סוף-סוף באמת את אביו יצחק. "וַיֶּאֱהַב יצחק את עֵשָׂו כי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת את יעקב". במשך השנים התרחק מאביו והלך אחר אמו. כי אבא, אתם יודעים, אהב את האח האחר, האדום, המקובל בחברה, הגיבור הנערץ, אבא אהב את עשיו.
"הלא תמיד ידעתי, הוא יקר ממני; והוא, רק הוא, לךָ הטוב והיחיד" (אלתרמן). ולמה אבא לא אוהב אותי, או למה הוא אוהב אותו יותר? עכשיו, בחדר האפל, בתוך הקמרה אובסקורה של יצחק שאינו רואה עוד אלא שומע וממשש ומריח - שם הוא מבין אותו, מבין מדוע אבא העדיף את עשיו, את ההפך ממנו - מאבא יצחק עצמו שהיה כל חייו עולה תמימה, פאסיבית, וראה בעשיו את מה שהוא לא הצליח להיות. התחפושת עוזרת ליעקב להבין את אביו ולפעול בכיוון הזה. אומנם הוא לא יפסיק להיות יעקב, אבל במקביל יאמץ את תכונותיו של עשיו. זה לא עניין פשוט, אלא עמל בן עשרות שנים.
דיכוטומיה חיצונית כעת אפשר להבין שהדיכוטומיה שהתרוצצה ברבקה - "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו" - הייתה חיצונית. משום ששני הקטבים שכנו ברחם אחד, שני צדדים של אותו מטבע. ואסור היה לוותר על שום צד. לכן בחירתו של יצחק בעשיו, כי את יעקב הוא הכיר היטב, הוא דמה לו, שם הוא היה איש תם יושב אהלים. עשיו היה משהו אחר לגמרי שמשפחת אברהם הייתה זקוקה לו להמשך בנייתה. לכן, מהרגע שעשיו הפך להיסטוריה עבור בית אברהם - יעקב היה צריך לשאת בתוכו גם את הנעדר, את העֵשָׂוויות, כלומר - את התחפושת ההיא...
שנים לאחר מכן יתחפש בנו של יעקב, יוסף, למלך מצרי, ויתנכר לאחיו. בן אחר שלו, יהודה, ייפול ברשתה של יפהפייה מחופשת בשם תמר, שעטתה עליה זהות של קְדֵשָׁה, והקדימה באלפי שנים את התחפושות הנפוצות ביותר בתקופתנו...
פורים שמח!
