התרחשות אלימה, לרבות התרחשות אלימה רחבת היקף הנקראת בפי העיתונאים אינתיפאדה, הביאה בעבר לנזק כבד בעיקר לאוכלוסיה הפלשתינית אשר פגעה בהם לאורך זמן ובהיבטים רבים. לאחרונה מתרבות הכתבות על התעוררות השטח ביהודה ושומרון. איני בטוח שהכתבות עצמן לא מלבות ויוצרות יש מאין ובבחינת "משאלה המגשימה את עצמה" בעיקר על-ידי עיתונאים המהווים כלי שרת של מפלגות משני קצוות הקשת הפוליטית, בעיקר עקב רצונן בהעלאת הנושא לסדר היום הציבורי.
המהומות האחרונות הן מקומיות, מלובות על-ידי ראשי הרשות הפלשתינית אשר מצויה במצוקה ואשר התירה את הרסן לביצוע מהומות באתרים שונים. השקט היחסי הקיים בשטחי יהודה ושומרון נובע בעיקר מעבודה רציפה של כוחות הביטחון במשולב לעצירת מחבלים ופיגועים, ואינו קשור בתמציתו להתנהגות הפלשתינים.
ירצו הפלשתינים לעורר מהומות בשטחי A, הם מוזמנים לעשות זאת, להרוס ולשרוף את כל בתיהם ורכושם. כל חריגה משטח A תחייב תגובה ישראלית הולמת - קשה ומכאיבה - אשר תחזיר את חופש התנועה שלהם עשרות שנים לאחור, כולל שורה נוספת של הגבלות אשר בהן יש לנקוט ואשר יחזירו את הפלשתינים להבנה ששקט יתקבל בשקט, ומעשה אלימות יפגע קשות ברווחתם הכלכלית.
על ישראל לפעול במספר מישורים כדי לקדם כל רעה צפויה במאבק מול הפלשתינים: - על מחוקקי ישראל לחוקק חוק, כי כל זריקת אבן מהווה שימוש שתכליתו לפצוע או להרוג בדיוק כמו נשק חם, והתגובה לשימוש באבן תאפשר מענה בנשק חם בהתאם להוראות הפתיחה באש.
- יש לעשות בחוק שימוש זהה גם כנגד חרדים אשר "לשם שמיים" ובשם קדושת השבת מנסים לפצוע ולהרוג את שוטרי משטרת ישראל וכוחות הביטחון על-ידי סקילה באבנים. אין להשאיר ללוחמי צה"ל או למשטרה את התחושה כי יש שטח אפור הנתון לשיפוטו האישי של החייל לפני הפתיחה באש במקרה של סכנה לחייו, עליה הוא עשוי לשאת באחריות. יש לחוקק חוק אשר יקבע כי בהתאם לחוק, כל שימוש באבן כמוהו כשימוש בנשק חם, והאבן תאפשר שימוש בנשק חם מאחר שהיא מהווה סכנת חיים. אין לשנות את כללי טוהר הנשק של צה"ל. ההפך - יש לדבוק בהם ולשאת אותם כלפיד לפני המחנה. בזה ייחודנו המוסרי כעם וכצבא. אולם בהחלט יש לשנות את החוק המתיר לרצוח אנשים באבנים ולא משנה מהי הסיבה לכך: שמירת השבת או מהומה על-רקע לאומי, ויש להחיל חוק זה על כל שטחי ארץ ישראל.
- בית הדין לפשעי מלחמה בהאג: על ישראל להפוך לאקטיבית גם בתחום זה. על ישראל להציף את בית הדין בהאג בעשרות רבות ובמאות תביעות נגד מחבלים ופושעי מלחמה בקרב הפלשתינים ולתבוע אותם בבית הדין הבינלאומי בהאג. הפלשתינים פוגעים באזרחים בצורה מכוונת כבר קרוב למאה שנה, הם רוצחים אזרחים בצורה מכוונת ושיטתית, ויש לפעול נגדם בבית הדין בהאג בצורה מכוונת ושיטתית. בצד הפלשתיני מאות רבות של נאשמים אשר ידם רוחצת בדם, ויש לנצל את פנייתם לאו"ם כקבלת מדינה משקיפה כדי להעמידם בדיוק על המחיר של הכרה זאת. אסור לישראל לחכות ולהיות פסיבית. ברור כי תביעות של הפלשתינים אכן יגיעו (כקצין מיל. פעיל, אני מכיר היטב את הזהירות בה צה"ל פועל למניעת פגיעה בחפים מפשע ואני גאה בכך). אין לישראל שום סיבה לחשוש, אדרבה, על ישראל להקדים תרופה למכה.
- היבטים משפטיים: בהכרה של האו"ם במעמדם של הפלשתינים כמדינה משקיפה ישנם אלמנטים רבים הפועלים לטובתנו. השינוי במעמדם יצר גם לפלשתינים מחויבות רבה ומשחרר את ישראל מהגבלות למול החוק הבינלאומי טרם הוכרו כמדינה משקיפה. לדוגמה: כל ירי מרצועת עזה מאפשר חוקית על הכרזת מצב מלחמה ומאפשר בהתאם לחוק הבינלאומי לנתק את החשמל לרצועה, להפסיק העברת מזון, הפסקת גביית כספי מיסים, סגירת המעברים, ואלמנטים רבים ונוספים. יתרה מכך ומאחר שאין אנו שולטים על מילימטר משטחי עזה, אין לנו גם כך אחריות חוקית לאוכלוסיה בתחומי הרצועה במצב של מעשה איבה.
- והעיקר - הכרתם כמדינה משקיפה מיום כ"ט בנובמבר מכניסה אותם למחויבות קולקטיבית של מדינה ואחריות לכל מעשה של כל אחד מאזרחיה למעשה איבה למול ישראל. מיום ההכרה, כל מעשה טרור הינו מעשה מלחמה ויש לנקוט כלפיו כתגובה למלחמה בהתאם לכללים הנהוגים בדין הבינלאומי. לא ניתן לדרוש הגנה כמדינה משקיפה בלא לקחת את האחריות המתבקשת מכך.
