נפתלי בנט על-פי כל הדיווחים (שהם תמיד בבחינת "נכון לעכשיו") מחזק את בריתו עם
יאיר לפיד למורת רוחם של שרה ו
בנימין נתניהו. למעשה מציב בנט לנתניהו שתי אפשרויות שנואות - בחר בנו, או בחר בחרדים-אנחנו בהחלט מוכנים להיות שותפים שלך אבל בתנאים שלנו.
אם יבחר נתניהו בחרדים ואין לו את מפלגת העבודה, או לפחות חמישה עריקים ממנה, אין לו
ממשלה! בפוליטיקה חייבים לעתים להמר ונראה שלפיד ובנט מהמרים על כך ששלי יחימוביץ' בניגוד ל
ציפי לבני ובניגוד מוחלט לפטרונה הפוליטי בעבר
עמיר פרץ (איך ניתן לרכוש לאיש הזה שמץ של אמון וכבוד?) מתכוונת למה שהיא אומרת ובאמת אינה מתעתדת להצטרף לממשלה-אישית לא הייתי מהמר על כך בוודאות, לאור ניסיון העבר.
כנראה שלפיד ובנט מהמרים שממשלה סוציאליסטית והרבה יותר שמאלנית גם מבחינה מדינית אינה מה שנתניהו משתוקק לו, למרות הברית שלו עם החרדים. אם בנט ולפיד קוראים נכון את התמונה, או מהמרים נכון, קיימת הזדמנות היסטורית להוציא את החרדים מהקואליציה. עבור לפיד זו שאלה של הצלחה ודימוי וזה חשוב, עבור בנט והבית היהודי זהו עניין קיומי ממש. בכך יושג שינוי היסטורי ותינתן הזדמנות לתקן טעות היסטורית.
הטעות ההיסטורית ב-1977 החליטה המפד"ל להפר את בריתה ההיסטורית עם מפלגת העבודה ולכך תרמו בעיקר תהליכים של הקצנה ימנית, עליית כוחו של גוש אמונים, וגם טעות פוליטית ("התרגיל המבריק") של
יצחק רבין ז"ל. החלטה זו של המפד"ל היא שאפשרה את המהפך ההיסטורי.
רבים אינם זוכרים אבל על-פי תוצאות הבחירות ב-1977 היו לגוש השמאל מרכז הכולל את ד"ש 57 מנדטים. לו הייתה המפד"ל מצטרפת לפרס ניתן היה להקים בקלות ממשלת חלופית בראשות פרס. מי שקבעה את עובדת המהפך הייתה המפד"ל ובכך חרצה את גורלה הפוליטי לשנים רבות.
הידרדרותה של המפד"ל שהיגעה לשפל של 3 חברי כנסת בכנסת היוצאת הייתה פרי של תהליך שבו משמר הערכים הדתיים הופקד בידי החרדים שנחשבים כמקפידים יותר בענייני הלכה ואילו את התפיסה של שלמות הארץ והתנחלות בכל חלקיה הצליחו לנכס לעצמם הליכוד מחד וקבוצות ימניות יותר בציבור הדתי לאומי מנגד. כך הידרדרה פוליטית תנועה אמיתית שחינכה דורות ואשר ציבור גדול הדוגל בערכיה.
התנועה הדתית לאומית היא תנועה אמיתית המייצגת ציבור גדול-לא ציבור תומכים חסר לה - חסרה הייתה המפלגה שתנהיג אותו. למרות כל תחלואיה ולמרות שהפוליטיקה שלה צינית, אכזרית ומלוכלכת לא פחות מאשר הפוליטיקה החילונית, המפד"ל קשורה לציבור היהודי הציוני הדתי-מסורתי. המפד"ל הרחיקה מעליה ציבור תומכים בשל התנהלותה הפוליטית הכושלת- השאלה אם תצליח להשיב עטרה ליושנה.
העלייה לרגל של רבני המפד"ל לרבנים החרדים שנחרדו מאפשרות הגיוס ואובדן נחלות נוספות הבהירה עד כמה קשה לשרש את ההתבטלות של רבני המפד"ל ביחס לרבנים החרדים ואת התבטלות כיפות הסרוגות בפני חובשי השטריימלים. זו הבעיה האמתית של נפתלי בנט ושל הבית היהודי. עליהם להיאבק על זהותם הדתית ציונית ולצאת למלחמת חורמה בחרדים, כי בלעדי מלחמה זו לא יהיה למפלגתם קיום פוליטי לטווח הארוך. לשם השגת מטרה זו מותר ואולי גם רצוי להיות באופוזיציה.
הליכוד - אויב פוליטי אל לו לבנט לשמוע בשום אופן לעצות אחיתופל של עסקני הליכוד אשר מ-1977 עשו ממש הכל על-מנת לקבור את המפד"ל ולגמד אותה. מאז ומעולם מטרת הליכוד הייתה להעביר אליו את הציבור הדתי לאומי המהווה גם כיום מרכיב מרכזי בו-מבחינה פוליטית הליכוד היה ונותר אויב פוליטי ומוטב שבנט לא יתבלבל בנקודה זו.
אחזור ל-1977 - מה הייתה המפד"ל צריכה לעשות? אפילו אניח שהמפד"ל רצתה מאד במנחם בגין כראש ממשלה היא הייתה חייבת לומר לו שעליו להכניס את ד"ש לממשלה ולא את אגודת ישראל כפי שעשה בפועל והיה עליה להבהיר שעם אגודת ישראל היא אינה יושבת בקואליציה. לו הייתה המפד"ל מניחה תכתיב כזה על השולחן היא הייתה חוסכת לעצמה הרבה צרות ומפלות בהמשך הדרך.
מבחינה פוליטית האויב המר ביותר של מפלגה, היא מפלגה קרובה לה הנאבקת עמה על אותם קולות בוחרים. השילוב של חרדים ומפד"ל בממשלה אחת הוא רע למפד"ל מכל בחינה ועל כן צודק נפתלי בנט מבחינתו ומבחינת מפלגתו בברית שלו עם יאיר לפיד וכל המעוניין במפלגה דתית לאומית ציונית חזקה צריך לחזק את ידיו, אפילו במחיר של ישיבה באופוזיציה.
