הפרוטוקולים של ישיבת ממשלת בגין אשר דנה במסקנות וההמלצות "ועדת החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות", היא ועדת כהן, שופכים אור על התנהלותם של ראש הממשלה, בגין, ושרי ישראל באותם הימים. מה שמזדקר לעיניים הוא הניסיון הבוטה ממש של כמה שרים למנוע אימוץ המסקנות תוך כדי פלפול משפטי עקר, אך ורק משיקולים פוליטיים ואישיים טהורים, ראש ממשלה הנמצא מחוץ לעניינים, חולה ותשוש, יועץ משפטי לממשלה הגון מאוד אך חסר נוכחות ויכולת למנוע דברת מיותרת, וכמובן כמה צדיקים אשר באמת רואים לנגד עיניהם את האינטרס הלאומי ולא האינטרס האישי. יתרה מזו; התעודות שפורסמו מאפשרות הצצה יותר מעמיקה אל תהליך קבלת ההחלטות בביטחון לאומי. התחושה הרווחת בציבור היא שבנושאי ביטחון ומצבא הממשלות דנות בכובד ראש בכל היבט והיבט ושום שיקולים זרים לא חודרים מבעד למסך הכבד של רצינות קובעי הגורלות.
ממשלת ישראל התכנסה, כאמור, כדי לדון באימוץ מסקנות והמלצות ועדת כהן. אלא שראש הממשלה, במהלך שכולו רגש ותו לא, מנסה לעורר את הרושם שאין ברירה אלא לקבל את הדוח כולו ולאשררו היות שהממשלה היא זו שמינתה אץ ועדת החקירה. ובאותה הנשימה, ללא קושי, זורק ראש הממשלה את "פצצה": "הודעתי לשר הביטחון, ואני מודיע עכשיו, שאני לא מוכן להשתמש בסמכות זאת שהזכירה הוועדה, או שלקול שימוש באותו הסעיף, לפיו יש לי סמכות לפטר שר. הממשלה מסרה לשיקולי סמכות זאת ולי מותר לשקול כך או אחרת, ואני לא אפטר את שר הביטחון". זו אמירה הרת גורל כי הרי זו אחת המסקנות העיקריות של הדוח. אך בגין איננו מסוגל לשקול את הנושאים לעומקם. בתקופה זו בגין הגיע אל קצה גבול יכולותיו שממילא לא היו מן הגבוהות ביותר. בגין כבר ידע היטב שהולך שולל בכל מלחמת שלום הגליל, ובכלל זה הטבח בסברה ושתילה.
התעודות מעידות גם על החלוקה לשני מחנו, קרי בין אלה אשר היו מוכנים לקבל את המלצות ועדת כהן לבין אלה שהתנגדו התנגדות מוחלטת. בעת הדיונים, לא ברור היה ידו של מי תהיה על העליונה.
שר המשפטים של ישראל, משה ניסים, ממנו היה מצופה לנהוג לפי כללי המשפט אך גם לפי כללי ההיגיון הבסיסיים ביותר, טען בישיבה הראשונה של ממשלת ישראל אשר דנה בדוח: "אין כל חובה על הממשלה, בעקבות ועדת החקירה, לקבל את המלצותיה [...] אך אי-אפשר להתייחס להמלצות של הוועדה כלאחר יד". נכון שר המשפטים אינו קורא לדחות את ההמלצות אלא הוא מרמז שהחוק אינו מחייב את הממשלה לקבל המלצות.
השר מרידור יותר נחרץ: "ועדת החקירה באה עכשיו ואינה מטילה את האחריות על הממשלה כממשלה. לשם מה הממשלה צריכה להתפטר? האם משום שפרס רוצה שהממשלה תתפטר?...ועדת החקירה מגיעה, בעצם, למסקנה הפוכה". די ברור. גם השר שוסטק אינו מבין איך בדיוק מסתדרות מסקנות הוועדה עם ההמלצה לפטר את שר הביטחון. די קשה! השר מודעי, שר האנרגיה לא מתאפק וקצפו יוצא נגד ועדת החקירה: "אתם נבחרתם, בעצם, על-ידי הממשלה, שמינתה אתכם לקבוע עובדות ולא לשפוט". הממשלה תשפוט כי היא השופט העליון. מודעי מודאג מנפילת הממשלה "וגורל יהודה ושומרון הנמצא על כף המאזניים". זו התורה כולה. גם השר גדעון פת לא מודאג אלא מעתיד הממשלה. כל דבריו מכוונים לכך. מעניין!.
שר החינוך מרגיע את כולם באומרו שהמפד"ל לא תקים ממשלה עם "המערך". אפשר היה לחוש באנחת רווחה גדולה כי הרי בעיות ישראל הסתיימו באחת. גם ראשי "אגודת ישראל" הרגיעו את המר בגין, וגם אנשי "התחייה" והשר נאמן. תחושה של רוגע משתררת בחדר. הממשלה תמשיך לכהן למרות הכל.
לסיום, ראוי להביא את דבריו של שר הביטחון,
אריאל שרון, בפני הממשלה כפי שמופיעים בתעודה 5 שפורסמה. זהו תרגיל מובהק שכל עניינו לערער את תקפותו של דוח ועדת החקירה ולהציל את עורם של כל המומלצים להדחה. וכך אריאל שרון: "ברשותך, ראש הממשלה, אני השתתפתי בדיון של המטה הכללי של צה"ל והעקבות השתתפותי בדיון זה, אני רוצה להביא לפני הממשלה את ההצעה הבאה, שהיא תוצאה של התרשמותי מהלכי הרוח, אשר שוררים בצבא, מאז פרסום דוח ועדת החקירה-לא כל כך מדוח ועדת החקירה, אלא מהחלק של ההמלצות התחום האישי לגבי מפקדי הצבא". בהמשך, שרון מזהיר מההשלכות הקשות של המסקנות באשר למפקדי צה"ל בעתיד. הצעתו שלשרון מעניינת למדי: "מה שאני רוצה להציע לממשלה - ואבקש להעמיד את ההצעה להצבעה - כאשר מדובר על המלצות התחום האישי לגבי מפקדי הצבא, אני ממליץ שלא לקבלן. ואני חושב שהדבר ניתן ואנסה להסביר". ההסברים של שרון הם סוג של התפלפלות ביחס למנדט שקיבלה ועדת החקירה, ולדעתו אין הממשלה חייבת לקבל את ההמלצות משום שהוועדה, לדעת שרון, חרגה מסמכותה. על זאת נאמר, אשרי המאמין!.
למרות הפרסה והדיונים הכה רדודים והבלתי רציניים, הממשלה החליטה לאמץ את המסקנות וההמלצות על-אף הניסיונות של מרבית השרים לקבור אותן קבורת חמור. מזל!
התעודות שפורסמו ממחישות היטב איך מחליטות ממשלות ישראל בנושאי ביטחון לאומי, מה עומק הדיונים ומה יודעים השרים, מה יודע ראש ממשלה ומה מעניין את כולם- לשרוד!
