הגילויים על קניית הקולות בבית היהודי הם רק תמונת מראה למה שקורה בכל המפלגות, כאשר למפלגה וליושבי הראש של המפלגה אין שליטה על כך והם לעיתים בעצמם נכנעים לשיטה. חקירה לא מסובכת בכל המפלגות הגדולות תחשוף שאנשים מושחתים רבים קנו קולות ופעלו בניגוד לחוק, אבל הדרך למנוע את השחיתות הזאת צריכה להיות בראש ובראשונה שינוי של השיטה שמעודדת שחיתות.
שיטת הפריימריז כשלה בהשגת המטרה שלה ליצור פוליטיקה דמוקרטית בתוך המפלגות, ומעבר לשחיתות, הפריימריז גם לא תרמו לייצוגיות והובילו להפקרת המפלגה בידיים של קבלני קולות. במקום מפלגות אידיאולוגיות שוקקות חיים, הפריימריז יצרו בארץ מפלגות שנשלטות על-ידי קבוצות אינטרס ובעלי הון, ואיבדו לחלוטין את היכולת שלהן לתפקד כ"סוכנות" של רעיונות אידיאולוגיים.
כדי להשיג פתרון ארוך טווח לשחיתות הפנים-מפלגתית, חשוב להבין מנין נובעות הבעיות של השיטה ולא להסתפק בענישה ספציפית שהיא רק פתרון קוסמטי לבעיה.
פגיעה קשה בייצוגיות בפריימריז מצביעים פחות מאחוז מכלל האזרחים במדינת ישראל, והם בסופו של דבר אלה שקובעים מי ינהיג את המדינה. פחות מאחוז, שזה כמה עשרות אלפי קולות, קובעים מי יעמדו בראשות המפלגות הגדולות בישראל, מי ינהיגו את המדינה ומי ינהיגו את בית המחוקקים, ולשאר המצביעים אין בכלל אמירה בנושא.
זה מצב אבסורדי שמדינת ישראל, המתגאה בדמוקרטיות שלה, שוללת מרוב אזרחיה את הזכות לקבוע מי יהיו המועמדים שלהם לכנסת. שיטת ההתפקדות המפלגתית גורמת לכך שרוב אזרחי מדינת ישראל לא יהיו מעורבים בבחירת הנציגים שלהם, ולכן מה הפלא שקיימת בישראל תחושה שאין ייצוגיות ושהמנהיגות מנותקת לחלוטין מהעם.
חברי הכנסת ונבחרי הציבור הופכים בשיטה הנוכחית ל"עבדים" של קבלני קולות ושל בעלי אינטרסים צרים אחרים, והמחויבות שלהם כלפי האזרח הפשוט כמעט שאינה קיימת. לכן אין זה מפליא שהמפלגות כבר אינן אידיאולוגיות כפי שהיו בעבר, כי אמירה אידיאולוגית לא מגדילה את הסיכוי להיבחר, ולעיתים אידיאולוגיה רק עלולה לפגוע בסיכויים של המתמודדים. בעלי האינטרס רוצים אנשים שישרתו אותם, ומעדיפים לחסל מועמדים שעלולים לצאת כנגדם ולהוביל לשינוי בשיטה הקיימת.
פגיעה בלכידות האידיאולוגית של המפלגה שיטת הפריימריז הפכה גם את המפלגה לזירת קרב, שבה יושב הראש והסיעה שלו נמצאים במצב בלתי פוסק של קונפליקטים פנימיים. להנהגת המפלגה אין שום שליטה על האנשים שנבחרים, ולכן נוצרים פערים גדולים מדי בתוך הסיעה המפלגתית שמקשים על היכולת של הסיעה לתפקד. בעוד היושב-ראש מנסה לשמור על לכידות מפלגתית, חברי הסיעה פועלים בצורה עצמאית ולא מרגישים שום מחויבות לאידיאולוגיה המפלגתית.
הבעיה הזאת נובעת מכך שאין מנהיגות מפלגתית שמכוונת את הדרך של המפלגה (כמו למשל הוועדה המסדרת), ובמקום זאת הפריימריז יצרו פוליטיקה אישית שבה כל נציג פועל לקדם רק את עצמו. המפלגות מתקשות מאוד לתפקד בצורה הזאת, כי הלכידות המפלגתית היא הכלי הכי חזק של המפלגה לקדם אג'נדה פוליטית, וללא הלכידות הזאת, המפלגה פשוט לא יכולה לקדם כלום והיא הופכת לכלי ריק מתוכן.
בשנים האחרונות המפלגות הפכו להיות כבר לא רלוונטיות, וחשוב שננתח מדוע זה קרה ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לתקן את המצב. זה נכון שהערכים של דמוקרטיה מפלגתית הם חשובים, אבל אנחנו גם חייבים לשאול את עצמנו מעבר לערך הדמוקרטי, האם בפועל הדמוקרטיזציה עזרה או פגעה בפעילות המפלגתית?
נראה שכעת, לאור חשיפת המקרה החמור במפלגת הבית היהודי, הגיע הזמן לעשות חשבון-נפש לגבי שיטת הפריימריז, ולנסות לעשות שינויים שימתנו את ההשפעות השליליות של השיטה. אם הפכנו להיות דמוקרטיים יותר בתוך המפלגות אבל יצרנו במקביל שיטה שפוגעת בייצוגיות של הדמוקרטיה הישראלית ומובילה להשחתה של המערכת הפוליטית שלנו, אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
