לאיש אין כרגע תשובה לשאלה כיצד יימשך משפט
הולילנד, לאחר הודעתה של הפרקליטות שהוא אכן יימשך. למעשה, התשובה מורכבת משלושה מרכיבים: ההיבט המשפטי, ההיבט הנקודתי וההיבט השיפוטי. ולפני כל אלו, יש להבין את הרקע העובדתי.
במשפט הולילנד יש 16 נאשמים, המחולקים לשלוש קבוצות: נותני השוחד לכאורה (
הלל צ'רני,
אביגדור קלנר,
אמנון ספרן,
שמעון גלאון,
מאיר רבין,
דני דנקנר), מקבלי השוחד לכאורה (
אורי לופוליאנסקי,
אורי שטרית,
אהוד אולמרט,
שולה זקן,
אלי שמחיוף,
אברהם פיינר,
יעקב אפרתי) והחברות שלכאורה מימנו את השוחד (הולילנד תיירות, הולילנד נופש והולילנד פארק).
כתב האישום מטפל תחילה בנאשמים הקשורים לפרשת הולילנד, ומותיר לחלקו האחרון את הנאשמים הקשורים לפרשת תעשיות מלח (דנקנר, אפרתי). מכך נגזר סדר החקירות הנגדיות של ש"ד. עד כה, סיימו את החקירות הנגדיות סנגוריהם של צ'רני, קלנר, ספרן, גלאון, רבין, לופוליאנסקי ושטרית. החקירה בידי סניגוריו של אולמרט נקטעה בעיצומה.
ביהמ"ש צריך לקבוע את המשקל מבחינה משפטית, החוק קובע שאם עד לא סיים את עדותו מסיבות שאינן תלויות בו - העדות שמסר עד אז היא קבילה, אך בית המשפט צריך לקבוע את מהימנותה. במקביל, יש לכל נאשם הזכות לערוך חקירה נגדית לכל עד, קל וחומר - לעד מדינה כה מרכזי. מבחינה זו, מצבם של הנאשמים שהחקירות הנגדיות מטעמם הסתיימו, מורכב יותר משל הנאשמים האחרים - אך גם נקודה זו אינה חדה וחלקה.
ראשית, ארבעת הנאשמים הראשונים קשורים לשלוש החברות הנאשמות: צ'רני להולילנד תיירות והולילנד נופש; קלנר, ספרן וגלאון - להולילנד פארק. לפיכך הם יכולים לטעון, כי חלק מהעניינים הנוגעים להם טרם עומתו בחקירה חוזרת. שנית, כל הנאשמים יכולים לטעון שיש נקודות הנוגעות להם ואשר אמורות היו לעלות (גם) בחקירות מטעמם של נאשמים אחרים. שהרי מי שמואשם בקבלת שוחד, טוען מטבע הדברים גם נגד ההאשמה במתן שוחד. בהיבט הזה לבדו, מצבם של לופוליאנסקי ושטרית הוא הקשה ביותר, שכן הם אינם קשורים לחברות הנאשמות ולפיכך החקירות הנגדיות מטעמם אכן מוצו.
האמינות הייתה בעייתית מאוד כאן נכנס ההיבט הנקודתי. ש"ד היה עד בעייתי מאוד מבחינת אמינותו, והוא הראשון שהודה בכך. היו סתירות רבות מספור בין גרסאותיו - הן בחקירותיו, הן בעדותו והן ביניהן. בעיה נוספת הייתה, שהוא התעקש להתבצר בפינות חסרות חשיבות, במקום לומר בפשטות "טעיתי" או "אני לא זוכר". הפרקליטות הבהירה בדקות הראשונות של המשפט, שהיא הגישה כתב אישום רק במקומות בהם היו חיזוקים חיצוניים לעדותו של ש"ד - מתוך מודעות לבעייתיות הזו. וכעת מתעוררת השאלה, איזה משקל צריך/יכול בית המשפט לתת לעדות זו, כאשר היא לא הושלמה - לא בחקירות הנגדיות, ולא בחקירה החוזרת שאמורה הייתה לנסות וליישב את הסתירות.
מצד שני, השופט
דוד רוזן שלח בשבועות האחרונים שורה של רמזים עבים לשני הצדדים. רוזן אמר שוב ושוב, שהוא רוצה לדעת מי קיבל כסף ומדוע - ולא מעניינים אותו כל הפרטים הקטנים. הוא התייחס לכך שמצבו של שטרית קשה במיוחד; הוא הציע למדינה וללופוליאנסקי לנסות להגיע להסדר טיעון; הוא אמר שיש כמה נאשמים שאפשר להגיע להסדרים בעניינם; הוא אמר שהראיות נגד אולמרט פחות חזקות מאשר נגד נאשמים אחרים.
כלומר: רוזן החל לגבש דעה בנוגע לתוצאה האפשרית, תוך שהוא משדר לשני הצדדים שלא יצפו לזיכוי מוחלט או להרשעה מוחלטת. זה אומר, שרוזן לא חשב שעדותו של ש"ד אמינה במלואה או כוזבת במלואה. זה גם אומר, שלא בהכרח הוא יקבע כעת שמשקלה של העדות הוא אפס.
האפשרויות של רוזן זה מוביל אותנו במישרין להיבט השלישי: השיפוטי. רוזן אינו שופט שגרתי, וההגעה לצדק ולאמת חשובה לו הרבה יותר מאשר ענייני הפרוצדורה. זה כמובן לא אומר שהוא מצפצף על החוק, אבל זה אומר שהגמישות שלו גדולה יותר משל שופטים אחרים. לכן, קשה מאוד לחזות כיצד יפעל, אם כי נראה שנמוכים יותר הסיכויים שהוא יחליט לסגור את העסק. רוזן שמע לא רק את ש"ד, אלא עוד כמה עשרות עדי תביעה, חלקם מהותיים מאוד. הוא קיבל קרוב ל-700 מוצגי תביעה וקרוב ל-400 מוצגי הגנה. המשפט אינו בשלב התחלתי, אם כי כמובן רחוק מאוד מסיום. הנאשמים עצמם טרם העידו, וצריך לזכור שגם הם צריכים לעמוד לחקירה נגדית.
פתרון יצירתי אפשרי יכול להיות אם רוזן יודיע לצדדים, שהוא מעוניין שהתביעה תסיים את פרשת ההוכחות שלה - ואז יהיה מוכן לשמוע טענה של "אין להשיב לאשמה". זוהי טענה שמושמעת בצורה נדירה, ומתקבלת בצורה נדירה עוד יותר, אך ייתכן שבמצב הסבוך אליו נקלע משפט הולילנד - שכידוע הוא בהחלט לא משפט שגרתי - האפשרות להעלות אותה ולדון בה היא פתרון הולם.
צריך לזכור, שההחלטה מה לעשות כעת היא של המדינה - ושלה בלבד. רוזן יכול להמליץ, לומר את דעתו, אבל כדי שהמשפט ייפסק - המדינה צריכה להודיע על חזרה בה מכתב האישום. לא סביר להניח שזה יקרה. עם זאת, הפרקליטות תצטרך להחליט האם היא חוזרת בה מכתב האישום נגד הנאשמים שסניגוריהם טרם חקרו את ש"ד. ההחלטה תהיה קשה במיוחד כאשר מדובר באולמרט, שהוא הנאשם המרכזי. ההחלטה לגבי זקן קשה פחות, כי הראיות נגדה חזקות וכבר היו דיבורים על הסדר טיעון. ואילו לגבי אפרתי ודנקנר - ייתכן שלא תהיה למדינה ברירה; חלקו של אפרתי בפרשות הוא שולי יחסית, ודנקנר ממילא עומד לדין במקביל בתיק
בנק הפועלים.
ועוד נקודה חשובה ביותר: בהנחה שהמשפט יימשך ואף יינתן בו פסק דין, אפילו כלפי חלק מהנאשמים בלבד, הוא הגיע למצב בו רוזן צריך לקבוע ממצא עובדתי. תמיד אפשר להרשיע רק צד אחד של השוחד ולזכות את השני, ובנקודה הזו של המשפט - כבר יש די ראיות כדי שרוזן יוכל לקבוע לכל הפחות האם שולם שוחד. במילים אחרות: אם רוזן יקבע שהיזמים או חלקם שילמו או לא שילמו שוחד - יש בכך הכרעה גם לגבי הנאשמים בקבלת השוחד, אפילו אם כתב האישום נגדם יימחק. המדינה צריכה כעת להחליט, מהם סיכוייה להשיג הרשעה וקביעות עובדתיות, ונגד מי מבין הנאשמים.
