1. הקמת הממשלה מתעכבת. מזמן יכולה הייתה לקום ממשלה לאומית רחבה עם הבית היהודי ויש עתיד, עם החרדים והתנועה של
ציפי לבני. הבעיה היא הווטו שיש עתיד הטילה על צירוף החרדים. אפשר להקשיב לכתבי המפלגות על האינטריגות שאכן קיימות ברקע; אבל משיחות עם בכירים בשני הצדדים, מצטיירת מחלוקת עקרונית בין הדוגלים באבולוציה לדוגלים ברבולוציה.
אין חולק שההסדר בין המדינה לחברה החרדית דורש תיקון והסדרה. השאלה היא אם רוצים זאת עכשיו או מוכנים להתאזר בסבלנות.
הרב שי פירון מיש עתיד אמר לי: "הוויכוח האמיתי עם החרדים הוא על הריבונות. אמרו לנו שזה סיפור של לומדי תורה. זה לא. זה סיפור של ההכרה בציונות, במדינה. יש פה בעיניי מעשה מאוד בעייתי - להיות יו"ר ועדת הכספים ולקבוע סדרי עדיפות כלכליים של עם ישראל זה בסדר; אבל לקחת אחריות במובן העמוק של המילה ולהגיד אני חלק מהסיפור הזה - פה מתחילים להיות בבעיה השקפתית. את זה אני לא יכול לקבל". עוד אמר הרב פירון: "בשיחות סגורות הם אומרים לי, מה שאתה מבקש הוא שנודה בטעותנו - ציונות לא ציונות, מדינה. חשוב על תפיסת העולם הליטאית - לא סתם הם רק סגני שרים. כשאנחנו אומרים שמוכנים להגיע לפשרות מפליגות במבנה ולא במהות - התוצאה: שס בחוץ, בלי חרדים".
פירון ציטט את חכמינו: "אין חבוּש מתיר עצמו מבית האסורים"; "חייבת להיות פה טראומה נקודתית, כדי להתחיל לדבר באמת. נקים ממשלה לחצי שנה (בלי החרדים). אנחנו מוכנים לשמור להם תיקים! אבל בינתיים נניע את המהלך". פירון שב והדגיש שאין פה שנאה כמו בימי שינוי העליזים, אלא "רצון לבנות, הושטת יד".
2. אני מאמין לו. באמת. ובכל זאת, מדובר בדחיקת הקץ. בבית המדרש שבו למד הרב פירון הודגש העיקרון ההיסטוריוסופי של "גאולה קמעה קמעה". האמונה בתהליכים היסטוריים ארוכי טווח, ולא בקיצורי דרך. הדברים אמורים גם ביחס ל
נפתלי בנט ולציונות הדתית.
להתעקש עם החרדים על ה"מהות" זה להאמין שאפשר להכריחם לוותר על עיקרון מכונן באמונתם.
זה לא יצלח, אלא יגרום נזק אדיר לתהליכים החשובים המתחוללים בחברה החרדית. מבחינה גיאוגרפית, החרדים מזמן אינם ממוקמים בשני מרכזים עיקריים, אלא מפוזרים על פני כל הארץ.
נכון שהקהילות מסתגרות, אבל לא כמו פעם. הפיזור הרב החליש את מוקדי השליטה הרבניים ואיפשר ליוזמות מקומיות להתחזק. עוד גורם הפיזור להיחשפות החרדי לחברה הכללית המקיפה אותו, לתנאי חייה. פעמים רבות זה ממש מעבר לרחוב.
ביחס להשכלה כללית, החברה החרדית רואה כיום בחיוב רכישת תארים אקדמיים ומקצוע. הוויכוחים החריפים של חרדים עובדים עם הקו השלילי שהוביל "יתד נאמן" נגדם, מעידים על עוצמת השינוי. לולא השינוי, לא נדרש ביטאון החרדים הליטאים להתנגד בצורה כה תקיפה.
אפילו סוגיית הדרת הנשים, שעלתה במלוא עוזה בשנים האחרונות, מעידה ההפך מביטוייה בתקשורת. כל חוקר שו"ת יודע שבמקום שמתגלות תקנות רבניות מחמירות בהלכות צניעות, אין הדבר מעיד על הקצנה, אלא ההפך - שהחברה עברה שינוי רציני. דבר זה הזעיק חלקים בממסד הרבני לפרסם תקנות נגדיות. במונחים היסטוריים, החברה החרדית יותר ליברלית משהייתה בעשורים קודמים. התהליך ברור.
3. גם בשיח החרדי - צריך להיכנס לאתרים החרדיים כדי להבין שמתחוללת דמוקרטיזציה של השיח. הטאבו נשבר מזמן - יש ביקורת חופשית על ההנהגה הרבנית ועל מנהגים שנחשבו מקודשים. זאת אינה ביקורת שנועדה לשבור את האמונה, אלא ביקורת פנימית הנוגעת לנקודות רבות בחיי החרדי. בחברה המקדשת את המילה והפסק ואת ההיררכיה הרבנית - מדובר במהפכה, לא פחות.
במישור הפוליטי - לא סוד הוא שהרחוב החרדי מעורב בפוליטיקה הישראלית הרבה מעבר לעיסוק סקטוריאלי בתקציבי הישיבות. אכפת לחרדים מה חושב עליהם הציבור. גם המושג "כבוד ישראל" - במובן של כבוד מדינת ישראל - לא זר יותר. אכפת לו מהסכסוך עם העולם הערבי והפלשתינים.
הרב פירון אומר שלא הוגן שחרדי יעמוד בראש ועדת הכספים ויחליט על סדרי העדיפויות הכלכליים שלנו, בעוד שאינו מקבל מהותית את הרעיון הציוני; ואני אומר שהיא הנותנת. העובדה שיו"ר ועדת הכספים חרדי מביאה אותו בהכרח להתעסק בסוגיות כלל ישראליות ולא מגזריות. יתרה מזו, הוא לא עושה זאת כמי שכפאו שד, אלא ברצון. אכפת לח"כ
משה גפני מכלכלת ישראל. כך באשר לסגן שר הבריאות, משה ליצמן. אומנם אידיאולוגית הם לא מוכנים (עדיין) לקבל תואר שר, אבל בפועל ליצמן שימש שר בריאות טוב, שזכה לשבחים משלל סיעות. כשליח החברה החרדית, ליצמן התעסק בבעיות כלל ישראליות, שנגעו לבריאות כל האזרחים. הוא היה הכי פחות סקטוריאלי בקדנציה הזאת. זה לא מקרה. ועוד לא דיברנו בשס, ששברה את הטאבו על ישיבה בממשלה ובקבינט, ושריה נושאים באחריות להחלטות מדיניות וביטחוניות הרות גורל.
4. השינויים הללו מגובים בעשרות מחקרים שנערכו על החברה החרדית. אי-אפשר לפטור את המהלך המקיף הזה כאילו הכל עומד על עומדו ומוכרחים לפוצץ את הסיפור. טבעה של חברה שמרנית - ובמיוחד אולטרה שמרנית - ששינויים מתחוללים בה באיטיות. אבל הם קורים. המגמה ברורה: בדור הבא רוב החברה החרדית יעבוד וישרת - אם בצבא ואם בשירות האזרחי. דרושה סבלנות. ואמונה.
חשוב להתווכח עם החרדים על "מהות", כדברי הרב פירון; אבל זה שייך למלחמת הדעות, לתחום הרוח והמחשבה, לא לפוליטיקה. כאן צריכים להקים ממשלה, ואסור שהחרדים יודרו ממנה. דווקא כשפניה של החברה החרדית לשינוי.
זה מעשה לא אחראי מבחינה היסטורית. החרדים מבינים שמה שהיה לא יהיה. גם הם קוראים את תוצאות הבחירות. הרחוב החרדי בשל לפתרון. אבל סוגיית השוויון בנטל צריכה להתקבל תוך שיתוף אמיתי וכן של נציגי החברה הכללית עם החרדים. אין פה "קומבינה" וניסיון "למרוח", אלא הכרה בתהליכים ארוכי טווח ובאחריות שלא לפגוע בהם בשל חישובי קיצים.
