לאחרונה הניחה סיעת העבודה את הצעת "חוק יסוד זכויות חברתיות". חוק זה כולל את הזכות לקיום ב
כבוד, הזכות לדיור, הזכות לביטחון תעסוקתי, זכות ההתאגדות ועוד זכויות רבות. מה שמבחין בין חוק זה ל"חוק יסוד כבוד האדם וחירותו" הוא שיישום חוק זה, בניגוד ליישום חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, דורש מאדם לספק זכויותיו של האחר, ובכך מעמיד מאחורי זכויות היסוד החברתיות בעצם חובות יסוד. הזכות לבריאות הופכת להיות החובה של הרופא לספק שירות בתמורה מזערית, הזכות לדיור הופכת להיות החובה של מעמד הביניים לממן דירה לכל אדם, והזכות להתאגדות הופכת להיות החובה של המעסיק להיענות לגחמות של ועדי עובדים וחובתך כעובד להצטרף לאיגוד עובדים למרות שאינך מעוניין בכך.
כבר היום, מעמד הביניים בישראל מממן ומתחזק אוכלוסיות שלמות אשר מבחירה אינן משתתפות בשוק העבודה. מתן תוקף חוקי לזכויות אלה ינציח ואף ירחיב את הבעיה בכך שיבלום כל אפשרות לשינוי. לדוגמה, אם וכאשר יוחלט על שינוי העוול הקיים במתן קצבאות סקטוריאליות, הרי שביטול קצבה זו ייתקל בחומה בצורת חוק יסוד. שכן ביטול הקצבאות לכוללים יוריד משמעותית את הכנסתם של חרדים רבים, מה שיסתור את הקריטריון של "קיום בכבוד". כאשר מנסחים זכויות בצורה כה רחבה, כל רפורמה בשירות הממשלתי יכולה להתפרש על-ידי בית המשפט כפגיעה בזכות כזו או אחרת.
נכון לקיים בישראל דיון על זכויות ועל שילובן בחוקה עתידית, אך חשוב להבחין בין זכויות חברתיות שעל כל אדם להרוויח על-ידי הבאת תועלת לחברה (לדוגמה, עבודה), לבין זכויות טבעיות שלהן זכאי כל אדם מעצם היותו אדם, כגון הזכות לחיים ולביטחון, הזכות לחירות ולחופש הדת. סיפוק זכויות אלו אינו דורש את שעבודו של אדם אחר, והזכויות הן הבסיס לחברה צודקת.
החופש האישי שלנו עלול להצטמצם מנסחי החוק רואים לנגד עיניהם אוטופיה, בה המדינה שולטת ברוב התחומים בחיי הפרט ומכוונת אותם לדרך הצדק והשוויון. מה שמנסחי החוק לא מספרים לנו הוא המחיר שנדרש לשלם עבור אותה אוטופיה. כאשר אתם נותנים לממשלה את המחויבות לדאוג ל"זכויות החברתיות" של כולנו, אתם מוותרים על הזכות שלכם לדאוג לעצמכם. הבעיה היא שממשלה לא יודעת לאכוף זכויות חברתיות, ממשלה יודעת לאכוף רק חובות. כך, אכיפת הזכות ל"אופק תעסוקתי" תבוצע על-ידי חיוב המעסיק לשלם לעובדים ללא קשר ליעילותם הכלכלית.
כדי לקיים את כל חובות היסוד שמוזכרות בחוק, הממשלה תצטרך להקים מנגנוני פיקוח וניהול רבים, לדוגמה מועצה לבנייה וחלוקה הוגנת של נדל"ן בר-השגה, משרד להעסקה הוגנת של בלתי מועסקים ומנגנוני פיקוח שיוודאו שהכסף הרב שנלקח מהציבור יחזור לציבור ולא למקורבים, ועם כל משרד כזה החופש האישי של כל אחד מאיתנו יצטמצם.
הדרך למדינה טוטליטרית אינה עוברת בשערי הביטחון כפי שנהוג לחשוב, אלא במה שמתחזה להיות שערי ה"צדק" הממשלתי.
