בניגוד לתובנה המקובלת, המונח "פלשתינה" התייחס - מתקופת התנ"ך עד 1948 - לעם, היסטוריה וגיאוגרפיה יהודיים, לשאיפות הלאומיות היהודיות ולבית הלאומי היהודי.
ב-135 לספירה ניסה הקיסר הרומי אדרינוס לחסל את הלאומיות היהודית, לעקור את הזיקה היהודית לארץ ישראל ולמחוק את השם "יהודה" מהזיכרון האנושי ע"י החלפתו ב"פלשתינה", כפי שניסה למחוק את "ירושלים" ע"י השם "אאליה קפיטולינה".
מ-1948, ובמיוחד מ-1967, הפך המונח "פלשתינה" למכשיר במערכה לדה-לגיטימציה של המדינה היהודית. באפריל 1950 שינתה ירדן את שמם של "יהודה ושומרון" ל"גדה המערבית" - ולא ל"פלשתינה" - כדי לקדם את הכיבוש הירדני ולהעלים את הקשר היהודי לערש ההיסטוריה היהודית. עד 1950 היו "יהודה ושומרון" השמות המקובלים של האזור.
מקור השם "פלשתינה" הוא "פלשת" ו"פלשתים" שמוצאם באיים האגאיים ופניקיה - ולא בחצי האי ערב - והיגרו לארץ ישראל במאה ה-12 לפנה"ס. "פלשתינה" מוזכרת בכתביו של ההיסטוריון היווני הרודוטוס מהמאה ה-5 לפנה"ס.
לפי פרופ' ברנרד לואיס, זקן ובכיר המזרחנים (International History Review, ינואר 1980), הניסיון הראשון להעניק שם לאתר הידוע כ"פלשתינה" היה בתקופת התנ"ך. האימפריה הרומית ניסתה לקעקע את השאיפות הלאומיות היהודיות וסיפחה את פלשתינה לפרובינציה הסורית. בשנת 400 לספירה חולקה פלשתינה ל"פלשתינה פרימה" - שבירתה קיסריה - ול"פלשתינה סקונדה" - שבירתה בית שאן. ירושלים נועדה לקמילה. לדברי לואיס, הכיבוש הערבי במאה ה-7 האיץ את הזנחת ירושלים והעלה את קרנן של רמלה, לוד וטבריה.
פרופ' לואיס כתב: "פילסטין (פלשתינה) ואורדון (ירדן) הפכו לאזורי משנה בסוריה הגדולה. פלשתינה נבלעה תחת שלטון הרומים, הבזנטים והמוסלמים. היא צצה מחדש תחת שלטון הצלבנים - ממלכת ירושלים... תחת שלטון ממשיכיו של סלאח א-דין, במיוחד בתקופת הממלוקים, האזור עבר תהפוכות טריטוריאליות... בירתו הייתה דמשק... העותומנים (מ-1516) קבעו את מקור הסמכות בדמשק. המונח "פלשתינה" - שהפכה לתת-אזור - לא היה בשימוש המוסלמים... השלטון הבריטי - מ-1917 - חידש את השימוש ב"פלשתינה"... שכלל את שתי גדות הירדן... ב-29 לנובמבר 1947 אימצה עצרת האו"ם החלטה (בלתי-מחייבת) לחלוקת פלשתינה ל-3 חלקים: מדינה יהודית, מדינה ערבית ואזור בינלאומי... (הערבים) התנגדו להחלטה ויצאו למלחמה למניעת יישומה... היחידה הטריטוריאלית 'פלשתינה' שהוקמה ע"י בריטניה נמוגה עם סיום המנדט הבריטי."
ארץ ישראל ("פלשתינה") היא ליבת ההיסטוריה, הדת, הלאום, התרבות והשפה היהודיים. ל"פלשתינה" תפקיד זניח בהיסטוריה הערבית/מוסלמית. לכן, בין היתר, ייעדה הצהרת שה"ח הבריטי בלפור, ב-1917, את פלשתינה - משני צידי הירדן - למדינה יהודית. ב-1922 אימץ חבר הלאומים את ההחלטה, אך צמצם אותה לצד המערבי של הירדן בחסות המנדט הבריטי. סעיף 80 של מסמך הקמת האו"ם - המאשרר החלטות של חבר הלאומים - כולל את המנדט הבריטי על פלשתינה שהועיד את האזור למדינה יהודית. תוקפו של הסעיף שריר וקיים.
מאות כפרים וערים ביו"ש נושאים שמות תנ"כיים - בעגה ערבית - ושופכים אור על ארץ ישראל בכלל, ויו"ש במיוחד, כערש ההיסטוריה היהודית. לדוגמא, בית לחם, חברון, א-דורא (אדוריים), א-רם (הרמה), ענתא (ענתות), בתיר (ביתר), בית חור (בית חורון), ביתין (בית אל), מוכמס (מכמש), סיילון (שילה), תקוע (תקוע), בורקן (ברקן), ועוד. ההתייחסות לנוכחות היהודית ביו"ש כ"כיבוש" מעוותת את המציאות ההיסטורית, המשפטית והמוסרית של האזור.
