יש דברים שאני מצליח לעשות רק במילואים. יש חיילי מילואים שהמפגש שלהם מידי שנה או יותר, הוא גם המקום והזמן להשלמת מכסות "על האש" השנתית של הישראלי הממוצע. אני ושכמותי במילואים, לא חלק מחגיגות הבשר הלאומיות, ואנו מסתפקים בעוד כמה גרמים של במבה קולה ועוגיות, שרק חיילים במשבר יכולים לאכול. מילואים זה המקום שבו אני יכול להשלים את הפערים שלי בתחום הרדיו והטלוויזיה. שם יש זמן, אין הפרעות והכי חשוב - אין לאן ללכת. וכקהל שבוי (אם מותר לומר זאת על חיילים) אני שומע ורואה הכול. פרסומות, תוכניות בידור ואת כל החדשות. מהפתיחה הדרמטית של
יונית לוי ועד לתחזית מזג האוויר.
מה אני מגלה בצפייה ממושכת במסך הזה, שתופס מקום מרכזי בכל סלון שני בישראל? מה אני מבין משיחתם של הצופים האחרים שיושבים איתי? אני מגלה שהדעות שלנו במדינה נגזרות ונקבעות לפי תוכניות הבידור. אנשים מחליטים אם הפוליטיקאים שלהם: שקרנים, יפים, חכמים, לפי הדמות שלהם בתוכנית ארץ נהדרת. תוכנית חשובה - אם ניתן לומר כך על תוכנית טלוויזיה - היא ארץ נהדרת. היא חשובה כי היא זוכה לרייטינג גבוה מאוד (מעל לשלושים אחוז) והיא מקבעת את דמותם של הפוליטיקאים בתודעה שלנו.
בתוכנית סאטירה אחרת, ישנה יותר - "החרצופים", נתקבעה דמותו של
דן מרידור כחתול או מיצי מיצי בלשון התוכנית. סגנון הדיבור שלו- עדין, מלומד, ומנוסח, הפך להיות לעג עבור הכותבים שבמתכוון או לא, חיסלו את עתידו הפוליטי. ועל הכיוון הזה ממשיכים כותבי ארץ נהדרת, רק שהפעם זה במתכוון.
מולי שגב - אותו ילד חמוד מתוכנית העבר "קרובים קרובים" של בני הזוג יורם וליאורה, הוא אחד מהדמויות המרכזיות היום בעולם הבידור. הוא מכותבי התוכנית מ.ק 22,
(תוכנית מצחיקה אין מה לומר), ומפיק תוכניות רבות כמו "
כוכב נולד", "אמא'לה, "רק בישראל", "מסודרים" ו"מועדון לילה". הוא בעלה של שפרה קורנפלד- זוכת תוכנית ריאליטי בעצמה, אבל זה פחות מעניין אותי. מולי שגב הוא גם עורך התוכנית ארץ נהדרת. ולזה אני כן רוצה להתייחס.
כל זמן שתוכניות סאטירה עקצו, בעטו ונשכו את הפוליטיקאים שלנו, זה היה בסדר. אבל התוכנית ארץ נהדרת עושה את כל זה רק כשמדובר באנשי ימין. שגב עצמו כמו כותבים אחרים איתו ושחקנים המגלמים דמויות שונות בתוכנית, אומרים בפה מלא ובגלוי כי הם באים מהצד השמאלי במפה. הם גם לא רואים עצמם אובייקטיבים. כל זמן שהשלטון ימני יחטוף מהם מתוך מטרה ברורה: להחליש את כוח הימין במדינה, שנדמה להם שהיא הופכת להיות קיצונית מידיי וימנית מידי לטעמם. לצערם הרב, ככל שהם לעגו לימין יותר, ככה הוא מתחזק יותר. מבחינת "כאשר יענו אותו כן יפרה".
אני מצידי מעדיף שלא להיות חלק מהרייטינג שלהם. את הדעות שלהם אני לא צריך לקבל במעטפת של בידור. הייתי גם שמח אם היו שם כותבים נוספים מהצד הימני במפה. רק חבל שהשמאל שלנו בעד חופש הביטוי, עד שזה נוגע לביטוי שלו. פרסום לא מזמן נסעתי במונית. בסיומה של הנסיעה ביקשתי מהנהג כרטיס ביקור. הנהג שמח והגיש לי כרטיס. הבטתי בכרטיס ולרגע חשבתי שמא התבלבל הנהג. על הכרטיס הופיעה תמונה של אישה שקשר בינה לבין מונית הוא קלוש ביותר. בגב הכרטיס הופיע בקטן מספר הטלפון של הנהג. "מה זה?" שאלתי אותו. "זו הנהגת שלך? ככה היא לבושה?"
"אתה לא מבין" ענה לי. "זה מביא לקוחות" אמר, והגיש לי פלייר לעסק לשטיפת מכוניות עם תמונות שלא ממש קשורות. לנהג הזה כבר לא התקשרתי. גם את הרכב שלי אני שוטף במקום אחר. אני לא אתן לילד שסיים עתה קורס בפרסום ושיווק לעבוד עליי. כך עשיתי, וכך אעשה למי שמפרסם מודעות שלא קשורות למוצר שהם מוכרים ורק אמורים לעבוד על יצרים.
