הייתה לי הפתעה השבוע. הטלפון צלצל ומישהו שאל "יאיר?" אישרתי ואז הוא אמר "מדבר גרשון", והמשיך ושאל: "היית בילדותך קרצ'מר?"
לא זכרתי שום גרשון, אבל אמרתי "כן. זה היה שם הוריי" ואז המתקשר אמר את שמו. מיד צף השם בזכרוני. היה איתי בכיתה בבית הספר העממי "העליות" ברמת גן תלמיד מנומנם בשם גרשון קליימן וגם אני הייתי תלמיד מנומנם באותו בית ספר, שקראו לו אז "עממי" ולא "יסודי". מיד נזכרתי גם באביו שהיה קבלן בניין וידעתי שהם גרו בתל יהודה, בשכונת הבתים הקטנים שמעבר לשדה הגדול.
איך הגיע אלי שישים שנה אחרי שנפרדנו כל אחד לדרכו? בזכות עמותה שאני חידשתי את חברותי בה. גרשון הסביר לי, שהוא גזבר מתנדב בעמותה. כמו פנסיונרים רבים, חיפש עיסוק שתהיה בו תועלת לציבור והגיע לעמותה זאת בעקבות חברות רבת-שנים עם היושב-ראש. כשקיבל את טפסי חידוש החברות שלי, שם לב לתאריך הלידה ולמספר הזהות. הגיל התאים וגם מספר הזהות ולכן החליט להתקשר ולברר. הייתה פגיעה בול.
אני מהשכונה...
בבית קפה רמת-גני, הסביר לי גרשון כיצד עלה על עקבותיי: "בשירות הצבאי הייתי בקורס שלישים ושם הדריכו אותנו לשים לב למספרי הזהות והמספרים הצבאיים. אז אמרו לנו 'קבוצת המספרים הזאת היא של אנשי לח"י. קבוצת המספרים הזאת, של אנשי אצ"ל וזאת - של יוצאי הפלמ"ח'". אחר-כך לא עשו שום שימוש במידע הזה, אבל השליש לעתיד זכר את השיטה.
כאשר הסתכל בטפסים שלי בעמותה, ראה שמספרי תעודת הזהות שלנו קרובים. בשנת 1948 המדינה הצעירה ערכה מפקד כללי של התושבים. יום אחד הוכרז עוצר במדינה ופוקדים מטעם משרד הפנים יצאו לסרוק את הבתים ולרשום את כל התושבים. אבי היה אחד הפוקדים ולקח אותי, הילד, להתלוות אליו ולמלא את הטפסים. כך נרשמו כל תושבי השכונה באותה סדרת טפסים וכולם קיבלו מספרי זהות עוקבים. "מספר הזהות שלך גילה שאתה מהשכונה"... - אמר לי בחיוך.
המספרים ההם...
משועשע סיפרתי את הסיפור לחברי יוסף גלבוע, כשפגשתי אותו במעונו בחיפה. הוא שמע בעניין רב על המקרה והפתיע אותי עם סיפור משלו: "הייתי מנהל כוח-אדם בארגון ציבורי גדול והתייצב במשרדי איש שביקש לעבוד בארגון. רשמתי את פרטיו ושאלתי אותו: 'במלחמת השחרור שירתת בחטיבת הנגב, בגדוד שבע'?"
"האיש נדהם: 'אתה זוכר אותי אחרי יותר מחמישים שנה? איך אתה יודע?'"
"לפי מספר תעודת הזהות שלך".
"הבעת הפנים שלו הייתה נדהמת יותר. והסברתי בסבלנות: 'אתה זוכר, שיום אחד העמידו אותנו בשורה ליד קיר ואמרו לנו להחזיק ביד שלטים עם מספרים. צלם עבר וצילם כל אחד ואחד. אחר-כך קיבלנו תעודות זהות עם המספרים האלה. מספר תעודת הזהות שלך רחוק עשרים מספרים מתעודת הזהות שלי'"...
סיפור בלשי בזכות מספרי הזהות.