בשנים האחרונות, קיימים יותר ויותר מקרים בהם נפסקת משמורת משותפת, היינו- חלוקת זמן שווה בין ההורים הפרודים עם ילדיהם, בין היתר עקב שינוי התפיסה הישנה לפיה האם הינה המטפלת העיקרית בילדים, בעוד האבות עובדים שעות ארוכות מחוץ לבית.
על-פי הדין הקיים, האב נושא במזונות ילדיו, אף במצב של משמורת משותפת, בעוד על האם להשתתף רק בחלק מרכיבי המזונות, בהתאם למשכורתה, גיל הילד וצרכיו השונים.
הניגוד בין המשמורת המשותפת המוטלת על האב והאם, לעומת תשלום מזונות שמוטל ברובו על האב בלבד, יוצר מצב סבוך מבחינה כלכלית, בו אב שקיבל משמורת משותפת מחויב בכפל תשלומים -תשלום מזונות קבוע שמועבר לאם לצורך מימון צרכי הילדים, וכן מימון כל צרכי הילדים כאשר הם נמצאים עימו, לרבות שכירת דירה גדולה יותר, קניית ביגוד וריהוט עבורם וכמובן- קיצור שעות עבודתו בימים בהם הוא נמצא עימם.
במקרה בו האב משתכר שכר ממוצע יחסית, ותו לא - הוא עלול להיקלע במהרה לחובות כבדים ולצמצום דרסטי באורח חייו, בעוד האם - בהנחה ומשכורתה סבירה ואינה נמוכה - תחיה ברווחה יחסית, ואולי אף תצליח לחסוך לעצמה חלק ממנה או מדמי המזונות, במיוחד מקום בו משכורתה דומה לזו של האב-מקרה שאינו נדיר.
בשל סיכון כלכלי זה, גברים רבים שהינם ראויים ומסוגלים לקבל משמורת משותפת - בוחרים לוותר ולדרוש סדרי ראיה בלבד. לעיתים, ביהמ"ש פוסק כי אב ראוי לקבל משמורת משותפת - אולם הוא נאלץ לוותר עליה זמן קצר לאחר מכן עקב העול הכלכלי הכבד הכרוך בכך.
מגמה של שינוי
כיום, נוצר סיכוי מסוים לשינוי מצב קשה זה. כך למשל, מספר פסיקות מהעת האחרונה קבעו כי במקרה בו ניתנה משמורת משותפת, וכאשר האם יכולה להשתתף בצרכי הילדים - יופחתו חלק מרכיבי המזונות בהתאם לנסיבות המקרה, אולם יצוין כי אין מדובר בקביעה הלכה.
כמו-כן, ועדת שניט לביטול חזקת הגיל הרך המליצה כי במקרה של משמורת משותפת - תקבע הפחתת 25% מדמי המדור המוטלים על אבות.
הנני סבור כי על המחוקק ו/או בית המשפט ליתן את דעתו למצב זה, ולקבוע הפחתות ברורות ברכיבים ספציפיים של דמי המזונות במקרים של משמורת משותפת, כאשר הדבר אינו פוגע בצרכי הילדים ורווחתם.